מרגרט תאצ’ר ורהביליטציה מאוחרת

בשמונה שנות שלטונו נחשב גם רונלד רייגן למנהיג לא אהוד, בלשון המעטה, על יריביו הפוליטיים. התבדחויותיו וצחוקו הכובש הקהו במעט את האנטגוניזם שחשו כלפיו. אך מדיניותו הכלכלית, שהקשתה על ציבורים ניכרים בחברה האמריקנית, נחשבה לגרועה לפחות כמו זאת של תאצ’ר, שלא לומר יותר. במערב אירופה הוא נחשב על ידי אנשי שמאל כמחרחר מלחמה עקב מדיניותו הבלתי פשרנית כלפי ברה”מ, ובזיכרון הקולקטיבי של היבשת שמור מקום מרכזי להפגנות הבוטות שנוהלו נגדו. רייגן סיים את שתי כהונותיו כנשיא כמנצח הגדול של המלחמה הקרה, עת הוריד את ברה”מ על ברכיה.

כמעט שלושה עשורים עברו מאז הנהיגו המנהיגים האלו את מדיניותם, ודומה כי הם זוכים לרהביליטציה מאוחרת דווקא על ידי צאצאיהם האידיאולוגיים של יריביהם. כך, למשל, הנשיא ברק אובאמה, המנהיג מדיניות הפוכה בתכלית מזו של רייגן, הזכיר מהרגע הראשון שבו החליט לרוץ לנשיאות את אופיו המיוחד של רייגן באוריינטציה אוהדת. ולא רק הוא. כיום רייגן נחשב לאחד הנשיאים הפופולריים בתולדות ארה”ב. בסקר שערך מכון גאלופ לפני שלוש שנים הוא נבחר במקום הראשון, לפני הנשיא קנדי ואף לפני הנשיא וושינגטון.

לנו יש את הדוגמה של בגין, שהוא כיום לאביר זכויות האדם של מדינת ישראל, והדבר לא היה כל כך מעניין אלמלא אלו שמתארים אותו ככזה לא היו אלא חברי ארגוני זכויות אדם, אשר חלק מהם פקדו את ביתו וקראו לו “בגין רוצח” במהלך מלחמת לבנון הראשונה. לפופולריות הנוסטלגית שלה זוכה בגין כמנהיג אין צורך להציג סקרי דעת קהל, צריך רק לשמוע את הציבור הישראלי.

בכל הנוגע לתאצ’ר, הרי סרט הקולנוע שיצא לאקרנים בבריטניה והגיע לישראל השבוע מבטא סימפתיה מאוחרת כלפי “גברת הברזל”, שכן השחקנית מריל סטריפ מצליחה בכישרונה המיוחד ליצור הזדהות כמעט מוחלטת עם הדמות. הסרט מתכתב עם סקרים שנערכו בבריטניה בשנים האחרונות, ומהם עולה כי תאצ’ר זוכה לפופולריות רבה.

ומה ההסבר לשינוי התדמית? לנוכח ההססנות של המנהיגים המערביים בימינו בהתמודדותם עם משברים באירופה ובאמריקה – הגעגועים לרייגן ולתאצ’ר רק גוברים.

פורסם לראשונה בעיתון “ישראל היום”