הלך לעולמו צבי ברזל (קקטוס) ז”ל מהלוחמים האמיצים בתקופת המחתרת ובשורות צה”ל
ביום שישי, יט בכסלו תשע”א (26 בנובמבר 2010), הלך לעולמו אחד הלוחמים האמיצים בשורות האצ”ל בתקופת המחתרת ובחיל התותחנים של צה”ל, צבי ברזל – “קקטוס” ז”ל.
צבי ברזל, שהכינוי “קקטוס” ניתן לו בשורות האצ”ל ודבק בו בין פיקודיו וחבריו ששירתו עמו, הן באצ”ל והן בצה”ל, נולד ב-1927 להוריו, ילידי צפת מדורות (דור שביעי בארץ), ויותר ממחצית שנותיו עברו עליו בתחום הביטחון. השקפת עולמו הלאומית, אותה ירש מהוריו הביאה אותו, בוגר אליאנס בתל אביב ותלמיד בית הספר הטכני בירושלים לשורות האצ”ל. את צעדיו הראשונים באצ”ל עשה בירושלים ובין היתר השתתף שם בפיצוץ מלון המלך דוד (בחוליית אבטחה מהחוץ). כשנודע שתיאורו הגיע לידיעת המשטרה הבריטית, מפקדיו הורו לו לעבור לתל אביב, ומאז נטל חלק ברבות מהפעולות הגדולות של הארגון, בין היתר, השתתף באחת הפעולות הנועזות ביותר שביצע האצ”ל
ב-6 באפריל 1948 – הפשיטה על מחנה הצבא הבריטי מס. 80 , בקרבת פרדס חנה.
בהתקפת מצח נועזת של האצ”ל על המחנה, רוקנו את מחסן הנשק ונסוגו עם שללם, תוך חילופי אש עזים, בהותירם אחריהם אנדרלמוסיה, כשהיחידות הבריטיות יורות אלו על אלו בלי הבחנה. תפקידו של קקטוס היה להשתלט על כיתת המשמר בשער המחנה.
“כלי הרכב הצבאיים (המוסווים) של אנשי האצ”ל המחופשים במדי צבא בריטיים התקדמו לעבר שער המחנה”, מספר קקטוס בדברי עדותו: “הזקיף ניגש אל הראשון וביקש את הניירת, הפניתי אותו אל הנהג במושב הימני, ובעודו פונה אל אותו כיוון, שלפתי את נשקי: ‘אם לא תעשה כדבריי’, הזהרתיו בשפתו, ‘דמך בראשך’, תחילה הוא חייך כאילו מדובר בהלצה, אולם החיוך נמחה מעל פניו כשדרכתי את הסטן ואמרתי, ‘זוהי פעולה של האצ”ל’, פניו החווירו והוא החל רועד בכל גופו, השער נפתח לרווחה וכלי הרכב “הצבאיים” נכנסו פנימה ואנשינו השתלטו על כיתת המשמר ותפסו את כל העמדות בכניסה…כל זה התרחש במהירות, מבלי שאיש במחנה הרגיש במשהו יוצא דופן…”.
(מתוך הפרק “הפשיטה על מחנה 80 ” בספר “גידי – המערכה לפינוי הבריטים מארץ ישראל”).
פעולה נועזת אחרת שבה נטל קקטוס חלק חשוב הייתה ההתקפה על רכבת צבאית טעונה פצצות מרגמה 3 אינטש (בקילומטר ה-41 בין חדרה לבנימינה) ב-18 באפריל 1948 . לתוצאותיו של קרב זה, שבו נלקחה בשבי מחלקה של חיילים בריטיים על מפקדיה היו השלכות מכריעות על כיבושה של יפו, שבוע ימים לאחר מכן.
ואכן, כעבור שבוע, ב-25 באפריל 1948 , ביום א’ דחול המועד פסח תש”ח, לאחר 150 ימים רצופים שבהם המשיכה יפו הערביח להתגרות באין מפריע בעיר תל אביב – פתח האצ”ל בהתקפת מחץ לכיבושה של יפו, ובאותה מערכת דמים אכזרית נטל גם קקטוס חלק, כשהוא מגלה ברגעים קשים אומץ ותושייה, ועל אחד מהם, ניתן לקרוא בספרו של חיים לזר, “כיבוש יפו”: כשכוחות האצ”ל באחת העמדות שכבשו נאלצו לסגת מחמת השריון הבריטי, שהמטיר עליה אש תופת, והתברר שכמה מהלוחמים הפצועים נותרו בעמדה הנצורה, “קקטוס ואנשיו התקדמו לעבר הבית במאמצים נואשים, כדי להוציא את מזרחי הפצוע, ובעוד הסגן גלעדי (מיכאל לסקה) עוזר לחובש להחליף את תחבושתו של מזרחי, טיפס קקטוס לעבר הגג, בניסיון להציב שם ברן, אך לפתע הרגיש במהלומה חזקה בראשו ולכמה רגעים איבד את הכרתו, פגז שעבר לידו הלם בראשו (בהדף טיסתו). כאשר התאושש מההלם, שמע את החובש, שגם הוא נפצע בינתיים, זועק לעברו, שמזרחי וגלעדי נהרגו והם מוקפים קבוצה גדולה של ערבים חמושים שמתכוננים להסתער עליהם. קקטוס לא איבד את עשתונותיו ובקור רוח פיזר ברימון את המתקיפים ופרץ דרך לעצמו ולחובש הפצוע . לאחר שפצעיו נחבשו, לקח עמו כמה מהבחורים וחזר על מנת להגיע לשני ההרוגים, וכשהדבר לא עלה בידו מפאת אש האויב העזה, שב וחזר בלילה יחד עם “קבצן” (אליעזר סודיט) למקום האירוע, אך גוויות ההרוגים לא נמצאו עוד שם…” (שלושה ימים לאחר מכן, הביא הצלב האדום את הגופות).
שנות פעילותו של קקטוס בחיל התותחנים בצה”ל לאחר קום המדינה הנן ציוני דרך לשלבי התקדמותו של חיל התותחנים. בגיליון ביטאון חיל התותחנים במרץ 1973 , עם פרישתו מתפקידו, בדברי פרידה חמים, תחת הכותרת “שלום לקקטוס”, מצוין, שבזמן שקקטוס הצטרף לחיל התותחנים, הניחו למעשה את היסודות לבניין החיל, הן ברכישת כלים והן בהכשרת אנשים.
מדרגת סרן הוא קודם לפיקוד גונדת נ”ט של גולני (לאחר שעבר בהצלחה קורס של תותחנות שדה). ערב מבצע “קדש” נתמנה כסגן מפקד גדוד מילואים של תותחים בני 25 ליטראות. לאחר מבצע “קדש” נתמנה למג”ד המרגמות הכבדות של גולני, ובהמשך לקצין אג”ם של מפקד תותחנים פיקודי בצפון, עבר קורס בפו”מ והגיע לתפקיד המרכזי בקריירת הלוחמה שלו בכלל , מפקד תותחנים פיקודי בדרום, אותו מילא במלחמת ששת הימים. נטל חלק בכמה פעולות, שגולת הכותרת שלהן הייתה , “מבצע נוקייב” (1962).
איגרת הערכה אישית על חלקו במלחמת ששת הימים שיגר לו בספטמבר 1967, ישעיהו גביש (אלוף פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים) :
“קקטוס ידידי,
זכית להיות מפקד תותחנים פיקודי במפקדת פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים, ובמפקדה אשר פיקדה על עוצמה גדולה ביותר ונגד האויב החזק ביותר; הצלחת להביא את מערך הארטילריה למצב בו היא משפיעה על הקרב, הצלחת לציידה, לפורסה ולקשור את מערכות הסיוע, כך שתהיינה יעילות ותואמות את התוכניות האופרטיביות…ידעת להילחם על חלוקה נכונה של הארטילריה, על הספקת תחמושת ועל קידום גדודי חת”מ לכל מקום בו ניתן היה להקל עלך מעמסת הקרב באמצעות האש.
קקטוס, אני אסיר תודה לך על עזרתך הרבה לי ודע כי חלקך בניצחון רב הוא”.
בידידות
ישעיהו גביש, אלוף
אלוף פיקוד הדרום
הכרתי את צבי ברזל בנעוריו, בביקוריו מדי קיץ בצפת אצל סבו וסבתו (משפחת זלץ). תמיד היה תוסס ומלא מרץ, שחקן כדורגל מעולה וחבר אמיתי. הוא היה ונותר ידיד אמת גם כששבנו ונפגשנו בשורות האצ”ל בתקופת המחתרת ולאחריה. צבי, הנשוי לחוה, צברית, ילידת ראשון לציון בת להורים ילידי ירושלים, הוא אב לשלוש בנות וסבא לשישה נכדים. בקריירה האזרחית שלו כיהן , בין היתר, כמנכ”ל רשות הגנים הלאומית בתקופת כהונתו של מנחם בגין כראש ממשלה. כמו כן, נבחר על ידי מנחם בגין כחבר במשלחת בראשותו, שירדה מצרימה לחתימת הסכם השלום.
ואין אלה אלא ראשי פרקים בתולדותיו של אחד הבחורים מ”מלח הארץ” ,
ישר, אמיץ, ופטריוט ללא חת.
וחבל, חבל על דאבדין ולאו משתכחין. יהיה זכרו ברוך.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר