עמית סגל מודה שטעה לגבי הערכת נתניהו. צדיק אחד בסדום?
שימו לב לטקסט הנ”ל:
“כבר עשרים שנה מספידים אותו, אומרים שהוא לא פוליטיקאי מקצועי, שאיבד את מגע הזהב, שסופו קרב. רוב אלה שדיברו עליו כבר לא בפוליטיקה או בתקשורת. למעשה, הוא אולי הפוליטיקאי הטוב בתולדות המדינה ואחד המוצלחים בעולם. הוא נמצא כאן עוד מהדור שעבר, זה המנהיג היחיד בעולם המערבי שהיה בשלטון גם בשנות התשעים של המאה הקודמת וגם בשנות העשרה של המאה הנוכחית”.
את הדברים האלה כתב עמית סגל במאמר באתר האינטרנט החדש שהשיק. סגל שידוע בעוקצנותו ובעיקר בתור זה שלא מפחד לבקר ולא מפחד מביקורת, מוכיח שאחד ממעלותיו של כתב היא גם היכולת להודות בטעות. אך שימו לב מה קרה פה: עמית סגל עומד (כותב) ולא מתבייש להציג שלוש דוגמאות לפרשנויות מהעבר שלו ומכה על חטא. צריך לא מעט אומץ לעשות מעשה שכזה אך כמו שכבר נאמר – לסגל כנראה לא חסרה מהתכונה הזו. יחד עם זאת נשאלת שאלה חשובה: האם יכול היה עמית סגל להביע דעה זו גם במהדורת החדשות? ברור שכאשר מדובר באתר הנמצא בבעלותו יכול סגל להתבטא בחופשיות אך מדוע הדיסוננס הזה בין התוכן כפי שמביא סגל המופיע במהדורה המרכזית ובין התוכן המובא באתרו האישי?
רמז לכך נותן סגל בהמשך מאמרו כשמדגיש שהבעיה היא בהערכת החסר של נתניהו בכלל אמצעי התקשורת. סגל משתמש בז’רגון אותו הוא מכיר היטב ומכנה את התקשורת “ליברלית, פרוגרסיבית”, מעין ביטוי מכובס ותחליף ל”שמאלנית, רדיקלית”. כמובן שברור כי סגל מתקשה לצאת נגד מעסיקיו בחברת החדשות אך לשם הוא מכוון. מדובר בצעד אמיץ. צעד קטן מדי אבל בכל זאת צעד לעבר פריצת התודעה. צעד קטן לסגל, צעד ענק לתקשורת הלאומית.
בניגוד לסגל, לא נשמע קול אחד במערכת החדשות שמודה על הערכת החסר של נתניהו. ביום הבחירות עצמו טרם היוודע התוצאות, התחילו להתווכח הפרשנים הפוליטיים ועסקו בשאלות הספד כמו “איפה נתניהו טעה”. מיותר לציין שמעולם לא התקיים דיון בשאלה “איפה נתניהו צדק”.
כזו התקשורת שלנו, מעולם לא נבחרה ע”י הציבור אך יודעת לבקר את נבחריו. תקשורת שמגלגלת את האשמה לעבר ה’סוקרים’. ובכן, מסכנים ה’סוקרים’. אינספור פעמים שמענו את המונח “יום הכיפורים של הסוקרים”. אז זהו, שה’סוקרים’ אינם לבד בסיפור. אל הסוקרים היו אמורים להצטרף גם הפרשנים הפוליטיים שהכזיבו. אבל זה לא לרמתם. שאברמוביץ’ יתנצל? חלילה וחס.
כדי להבין לעומק איפה עומדת התקשורת בישראל אפשר לבחון את הדוגמא הבאה: בשבוע שעבר “נתפס” נתניהו בעדשת המצלמה של צלם ‘הארץ’ כשהוא מצביע במליאת הכנסת. תווית קטנה של חליפתו בצבצה וכך קיבלנו בעיתון לאנשים “חושבים” כתבה באורך 2,627 מילים על תמונה. כן כן, שמעתם נכון – לא על מה הצביע נתניהו, לא על מהות ההצבעה; 2,600 מילה על תווית. לצורך ההשוואה, אורך כתבה ממוצעת נע בין 300 ל-600 מילה.
והם אנשים חושבים.
באותו שבוע 8 חברות ישראליות נמכרו באקזיט לחברות בינלאומיות כמו מייקרוסופט ופייסבוק אבל חברים – יש משהו דחוף יותר על הפרק: תווית. חלילה לא להראות את הכלכלה הפורחת.
כבר הבנו את הסיפור אבל הבנו גם נוסחת פלא שהוכחה כעובדת במערכת הבחירות: המוח מנצח את שטיפת המוח. התקשורת שוטפת? אנחנו נשתף.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר