מהנהלת החשבונות ב”משביר המרכזי” לצמרת השלטון בסוריה
אלי כהן נולד ב-6 בדצמבר 1924 באלכסנדריה שבמצרים.
אביו, שאול, הגיע למצרים מחאלב שבסוריה. בשנת 1944 הצטרף אלי לתנועה הציונית. ב-1957 עלה לישראל והתגורר בבת ים. הוא התפרנס כמתרגם עיתונות ערבית באמ”ן ולאחר מכן, בהנהלת חשבונות ב”משביר המרכזי”. ב-31 באוגוסט 1959 נשא לאשה את נדיה, עולה מעיראק.
במאי 1960 גויס לאגף המודיעין של צה”ל ועבר הכשרה בתחום המודיעין. ב-1961 נשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו דמות של סוחר ערבי, גולה סורי, בשם כאמל אמין ת’אבת (كامل أمين ثابت).
בתחילת 1962 עבר לדמשק, ושכר דירה בסמוך למטכ”ל הסורי. אט אט בנה לו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומני והתיידד עם אנשי צבא ועם אישים בכירים מהצמרת הסורית, שאתם טייל ברחבי סוריה. באמצעות קשרים אלה אסף מידע רב אודות הצבא הסורי וההנהגה הסורית והקשרים של סוריה לארגוני החבלה הפלסטיניים. אחת לחצי שנה יצא ל”נסיעת עסקים” לאירופה, ובמסווה זה נפגש עם מפעיליו וביקר אצל משפחתו בבת ים. לעת ההיא תכניות סוריה נגד ישראל היו חיבול המוביל הארצי, הקמת אש”ף וחימוש צבאי. אלי כהן העביר לשירותי הביטחון בישראל את המידע על מקומות ניסיון החיבול, והסורים, שאמצעי החבלה שלהם במוביל הארצי נהרסו בהתמדה, הבינו שישנו מרגל בשורותיהם. בראשית ינואר 1965, בעזרת ציוד מעקב מתקדם מברית המועצות לגילוי שידורי רדיו, חשפו הסורים את זהותו האמיתית של אלי כהן; במהלך אותו יום הופסקו כל שידורי הרדיו בדמשק, והוא נלכד באמצע שידורה של הודעה לישראל, כאשר שתי מכוניות מעקב הצליבו את מקום השידור. במשך ארבעה שבועות הוא עונה קשות וחוקריו ניסו ללחוץ עליו שיהפוך לסוכן כפול, כלומר ימשיך בקשר עם ישראל ויעביר מידע כוזב, אך הוא ניצל זאת לשם העברת מסר על לכידתו, באמצעות קוד שהוכן מראש.
כחמישה חודשים לאחר שנלכד, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-18 במאי 1965, הובל אלי כהן למרכז כיכר אל-מרג’ה, שבה המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה. הלה כרך את חבל התלייה סביב צווארו, ובלא לכסות את ראשו, דחף בתנועה מהירה את השולחן מתחת לרגליו.
רבה הראשי של יהודי דמשק , ששוחח עמו לפני עלייתו לגרדום, סיפר, שאלי ביקש להודיע למדינת ישראל ולמשפחתו, שמילא חובתו ונשאר נאמן לעמו, לארצו ולמשפחתו עד לרגעי חייו האחרונים. נראה שביקש לרמוז על ההצעה סורית, שישמש סוכן כפול נגד ישראל -הצעה שדחה בבוז.
המכתב לנאדיה אשתו
אלי ונאדיה ביום חתונתם
במכתב שכתב לאשתו זמן קצר לפני הוצאתו להורג כתב אלי כהן: “נאדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים אני מבקש מאשתי שתיסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו… יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נאדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את חופשיה לגמרי. אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי”. בנוסף לאשתו השאיר אחריו שלושה ילדים (מתוך ויקיפדיה).
את תרומתו של אלי כהן למדינת ישראל ועם ישראל חשים אנו יום יום שעה שעה;
אלי כהן, בתפקודו בדמשק, סיפק לנו מידע חיוני שסייע רבות במלחמת ששת הימים לניצחונו של צה”ל ברמת הגולן; הרמה שממנה הותקפנו השכם וערב באש תותחים ומרגמות, שזרו הרס וחורבן על יישובי עמק החולה, וחברי המשקים במזרח הכנרת נאלצו ללון במקלטים, כשהחריש בשדות מתבצע בסכנת נפשות, בטרקטורים ובכלים משוריינים.
כיום אנחנו נוסעים בבטחה בכביש 92 העובר לאורכה המזרחי של הכנרת , נהנים מחופי רחצה ונופש ממזרח לכנרת, הרבה הודות לאלי כהן המנוח.
אלי כהן נחשב לאחד מראשי צמרת הריגול הישראלי.
חשוב להעביר לבני הנוער את תוצאות פעילותו ונאמנותו למדינת ישראל . אף כי הוא מונצח בכמה מקומות בארץ בשמות רחובות. מוזיאונים, ומוסדות ציבוריים (המושב “אליעד” קרוי על שמו.), אין בכך די, יש לספר על מעשי גבורתו בבתי הספר ובמוסדות החינוך ולא לתת להשכיח את תרומתו האדירה לביטחונה של מדינת ישראל. אישית, כמורה דרך משך עשרות שנים, קבעתי לעצמי נוהל , בכל טיול לרמת הגולן , לפני עלותנו לרמה, אני מבקש לדומם את מנוע האוטובוס לכמה דקות, ובהן אני שב ומספר על פעילותו של אלי כהן הי”ד.
ולסיכום מילה אישית – 45 שנה מצפה מדינת ישראל להעלאת עצמותיו של גיבורנו. שהשתייך למשפחת הלוחמים, שכוחם הוא בשתיקתם – אך לשווא. ארבעים וחמש שנה חלפו מאז העלאתו לגרדום של אלי כהן על ידי הסורים, והם ממאנים בתוקף לאפשר את העברת עצמותיו לישראל; מוראו של אלי כהן עדיין מוסיף להלך עליהם אימים עשרות שנים לאחר מותו.