תפיסותיו החברתיות, הכלכליות והמדיניות של ז’בוטינסקי היו הראשונות ליצור את האופוזיציה בתנועה הציונית ויותר מאוחר לבנות את המערכת הדמוקרטית הישראלית
“האפשר לאהוב אדם אשר את פניו לא ראית, את קולו לא שמעת, ותורה מפיו לא קיבלת”? כך, בדברים אלו, פתח מנחם בגין את נאומו בכנסת ב – 9 במאי 1960, לרגל יום הולדתו המאה של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. ואולם, בעוד שהרצל זכה להערכה והוקרה קונצנזואליים מכל התנועות הציוניות הרי שזאב ז’בוטינסקי, אביו הרוחני של בגין, נתפס כאישיות קונטרוברסלית. שכן, הוא מתואר לעיתים בעיני חסידיו כממשיכו של אותו הרצל ובעיניי מתנגדיו כמי שכמעט הרס את המפעל הציוני בארץ. יחד עם זאת, צריך להיות מרוצים מכך שההתפתחות הטכנולוגית והדיגיטלית מאפשרת לממשיכיהם של ברי הפלוגתא האידיאולוגיים להעריכו וליהנות מיצירתו הרב תחומית שהתבטאה בתרגום יצירות לשפות שונות, בכתיבה ספרותית, בכתיבת שירים, בכתיבה פובליציסטית וביצירות אורטוריות. זאת כמובן אחת הסיבות לכך שבאזכרה הממלכתית לזכרו משתתפים באופן פרמננטי נבחרי האומה ובראשם נשיא המדינה, ראש הממשלה ויו”ר הכנסת. צריך להזכיר כי באותה שנה בה ציינו יום הולדת מאה להרצל היה ז’בוטינסקי קבור עדיין בניו יורק משום שראש הממשלה דוד בן גוריון סירב להעלות ארצה את עצמותיו.
ההיסטוריוגרפיה הציונית מדגישה בעיקר את משנתו של ז’בוטינסקי במובנים הכלכליים, החברתיים והמדיניים אולם מבלי משים שומטים החוקרים ההיסטוריים את תרומתו של ז’בוטינסקי, כפועל יוצא מהאידיאולוגיה בה האמין, לבניית האופוזיציה בתנועה הציונית ולהבניית הדמוקרטיה הישראלית, תרומה שלא תסולא בפז ושנגזרת מעצם יחסי ז’בוטינסקי עם בן גוריון על יישום חזונו של הרצל.
חשוב להדגיש כי במובן ההישגים הפוליטיים הרי שבן גוריון ניצח את ז’בוטינסקי במאבק זה ללא עוררין. 47 שנים של שלטון המפלגה המרכזית בתנועת העבודה הן בתנועה הציונית והן בממשלת ישראל והודות לכך השרשת הסוציאליזם בכלכלה ובחברה מוכיחים זאת. ואולם, לצד זאת, יש להדגיש, לא פחות כיאה למדינה דמוקרטית, את ביסוס האופוזיציה על ידי ז’בוטינסקי, הן במובן הרעיוני והן במובן המעשי, באותם מוסדות נבחרים בארץ ישראל. כך למשל הוא הגה השקפה כלכלית המבוססת על ליברליזם עם יוזמה חופשית מחד וצדק חברתי ודאגה לחלש מאידך. בהיבט המדיני הציג קו אקטיבי הקורא תיגר על השלטון הבריטי מתוך הערכה ושמבקש להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל.
לשם כך, הוא לא רק התנגד רעיונית אלא גם ייסד והפך למנהיג של גופים פוליטיים אשר היו אחד המכשירים לשם כך. תנועת הנוער בית”ר, התנועה הרוויזיוניסטית והאצ”ל. בתוך כך, הוא כיבד את הדמוקרטיה וניסה לפתור מחלוקות פנימיות בדרכי הידברות. איתרע מזלו והוא נפטר לבסוף בגלות בארצות הברית בלא שחזה בהתגשמות חזון הרצל, חזונו של בן גוריון וחזונו שלו.
השבוע אנו מציינים 70 שנים למותו של המנהיג שיצר אלטרנטיבה רעיונית וסלל את הדרך להתנהלות האופוזיציה הישראלית. ממשיכת דרכו של ז’בוטינסקי, “תנועת החרות” בראשותו של מנחם בגין יורשו, הייתה בשנותיה הראשונות של המדינה מפלגה חסרת חשיבות. התוצאות העלובות בקלפי הוכיחו זאת. יש לזכור בהקשר זה כי באותם ימים המשיך בגין את דרכו של ז’בוטינסקי ביחס לדמוקרטיה ובהצבת האלטרנטיבה, ובקיצור, בהבנת חשיבות האופוזיציה. יתר על כן, הבנתו של בגין שעל מנת לנצח את הבחירות יש ללכד כוחות הובילו לכך שבסופו של דבר מי שביצעה את המהפך הראשון הייתה תנועת הליכוד שמימשה רבות מאותה אלטרנטיבה שלטונית שנבנתה במשך עשרות בשנים.
בחשבון היסטורי מימש האלטרנטיביסט בדיעבד חלק מהאלטרנטיבה שלו. הדבר מוכיח את יציבות הדמוקרטיה בישראל.
הכותב הוא צעיר חברי הנהלת מכון ז’בוטינסקי לשעבר
למאמר המקורי לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר