תשובות לסימה קדמון
במוסף לשבת של ידיעות אחרונות אין חדש. כמו טיפול פנים קוסמטי מהודר: נחום ברנע עושה פילינג ומרכך את המקום ואז באה סימה קדמון ו”מוציאה את השחורים”. ברנע ממשיך לייצג נאמנה את עמדת הממשל האמריקאי ומתעלם לחלוטין מהסיטואציה בפוליטיקה האמריקאית: השפל חסר התקדים בו נמצא הנשיא אובמה והתמיכה הציבורית הנרחבת לה זוכים מתנגדי ההסכם המצחיק עם אירן שכלכולו ניסיון לעשות כבר משהו שיצדיק את פרס הנובל שניתן כשטר לפירעון בידי הנשיא הגרוע ביותר בתולדות ארה”ב. אולי גרוע כמו ג’ימי קרטר שקיבל גם הוא את פרס נובל.
אבל לסימה קדמון יש אג’נדה שמתחלקת לשלוש: נגד ביבי, נגד נתניהו ונגד ראש הממשלה. בדרך היא חובטת דרך קבע ללא רחם באישה שאיתו, שרה. השבוע מחתה סימה קדמון נמרצות על קבלת הפנים לה זכתה אשת ראש הממשלה באירוע לחיילים בודדים: “בזה אחר זה עלו הנואמים לבמת האודיטוריום: אפי שטנצלר, יו”ר קק”ל, אלי בן יוסף, יו”ר הצופים, טוני גלברט, יו”ר נפש בנפש והנושא המרכזי בנאומיהם היה הגברת נתניהו”, ביכתה סימה את המאורע תוך שהוסיפה עוד ועוד לתבשיל השבועי שהיא רוקחת נגד שרה נתניהו.
ואני שואל סימה קדמון, אולי… אולי… אולי… אולי במקרה גם עשתה שרה נתניהו משהו למען הנושא? אולי באמת סייעה לחיילים הבודדים? אולי תמכה במסגרת ייחוסה בעזרה לקרנות שעסקו בכך? אולי אלמלא התערבותה ועזרתה בנושא הזה לא היה טקס ולא היו 400 חיילים בודדים שהתגייסו לצה”ל? לי אין תשובות ברורות בנושא, אך מה שמדאיג הוא שלא נראה כי גם לקדמון יש. תנו לה כל שבוע את שרה על הפלנצ’ה ושהעובדות לא יפריעו.
אחרי שכילתה את זעמה במינוי של דני דנון, עברה סימה קדמון לדבר על השירות הציבורי. ומי העד המומחה? אריה גולן… אחד מגדולי קריינינו ללא ספק. גולן הוא מגיש נפלא ואיש רדיו יוצא מן הכלל טוב, אך ממי שנתפס לא פעם עם מדבקה של “שלום עכשיו” על דש חולצתו בהפגנות השמאל, אינני מצפה להיות אובייקטיבי. “יקימו מהו אחר, עם אנשים אחרים, ואנחנו נלך לכל הרוחות”, חושש אריה גולן. אך אל חשש אריה. כל עוד שתי ידיו השמאליות של התוכי של ביבי מטפלות בנושא הזה, אתה תגיע לגבורות והרשות לא תיסגר.
סימה ממש טורחת לייצר אופוזיציה לראש הממשלה (יש להרצוג מה ללמוד ממנה…) ומתלבשת על כל מתנגד/מסוכסך/מאוכזב שקיבל איזו סטירה או שתיים מנתניהו. לפני כחודש קיבל איווט ליברמן כפולה ששמורה בדרך כלל לאלו שהברנז’ה חפצה ביקרם. עד כדי כך. השבוע היה תורו של גלעד ארדן, אבל ארדן הוא לא ליברמן. לראשונה גם נכונתי להסכים עמה: “אחרי שזחל לממשלה וקיבל תפקיד שבתחילה סירב לקבלו, נאלץ לראות כיצד נתניהו מורה לאקוניס לקבור את הרפורמה ברשות השידור….. הוא נתפס שוב כחלש, כחסר עמוד שדרה, כמי שלא טובת הציבור בראש מעייניו ודאגתו, אלא יחסיו עם ראש הממשלה”. מילים כדורבנות!
אבל אצל סימה קדמון איך הנחות. ליברמן לפחות פתח על ראש הממשלה בפומבי ולא חיכה שפלוני אלמוני יעשה לו את העבודה. ארדן לא. וזה מוציא אותה מהכלים: “בשיחות פרטיות מביע ארדן כעס גדול על מה שנתניהו עושה לו. ניסיונות לקבל ממנו תגובה לא צולחים”. יעני: תכניסי לו סימה באבי אביו, אבל אל תגידי שזה אני…
תשובה לסימה אני חייב על שאלה ששאלה את ארדן: “למה אחרי כל מה שכבר אכל מנתניהו, מסכים ארדן להמשיך להיות הסמרטוט שלו”? נו באמת סימה… להיות או להיות, זו השאלה: להיות הסמרטוט שלו, או לא להיות בכלל?
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר