בנימין שוורץ חושב שישראל נכנעה לטרור
בסוף שבוע שעבר, לאחר שגופותיהם של החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר הושבו לישראל, התפשטה בארץ תחושת עצב עמוקה שביטאה אבל לאומי אמיתי. “הבנים שבו לגבולם – אחינו חזרו לביתם”. לא מדובר רק בטרגדיה אישית או משפחתית אלא גם בסבל לאומי של ממש. יעידו על כך נרות הנשמה שהודלקו באופן ספונטאני למדי, תעיד על כך העצבות הניכרת בקולם של מגישי החדשות, ויותר מכל יעידו על כך פניהם של האזרחים העוברים והשבים ברחובות הערים – כולם אומרים; ליבנו אתכם אחינו היקרים.
ברם, למרות השעה הקשה והקונסנזוס הלאומי סביב האבל, אנחנו מוכרחים להתמודד עם שאלה מאוד קשה ולא פשוטה; האם נכון היה לבצע את עסקת החלפת השבויים? העובדות הן כדלהלן: החיזבאללה העביר לישראל את שתי גופות החיילים וכן דו”ח מאכזב אודות רון ארד. ישראל העבירה לחיזבאללה בתמורה; חמישה אסירים וביניהם סמיר קונטאר כשהם בחיים, ומאה תשעים ותשע גופות נוספות.
לכאורה, טוענים מצדדי העסקה, ישראל הוכיחה שהיא מוכנה לשלם מחיר כבד כדי להשיב את בניה הביתה ובשום אופן לא תזניח חיילים בשטח אויב. עוד הם אומרים כי אין מחיר שהוא גבוה מדי, וחובתה של ישראל לפדות את החטופים קודמת לכל. רבים מזכירים אף את מצוות פדיון שבויים שאין גדולה ממנה.
אני מסכים אך ורק עם ההנחה העומדת בבסיס הטיעונים הללו, אקסיומה היא בעיני שאין מחיר לחיי אדם. אולם מכאן ועד המסקנה כי העסקה להחלפת השבויים ראויה – הדרך מפותלת, ארוכה וללא מוצא. הסיבה לכך היא משום שהעסקה לא פתרה או הצילה חיי אדם כלל. ועל כן ברור כי הרציונל למצוות פדיון שבויים, שהוא הצלת השבוי “העומד תחת סכנת נפשות”, איננו רלוונטי. צריך לומר זאת: העסקה לא הצילה חיי אדם, אבל היא בהחלט מסכנת אותם. ובמילותיו של הרוצח המשוחרר קונטאר לבני עמו: “האמינו לי, חזרתי מפלסטין כדי לחזור לפלסטין”.
החגיגות של אנשי החיזבאללה בלבנון, וההישגים שהם מציגים בפני אזרחי מדינתם, אינם מועילים כמובן לדינמיקה של יחסי הכוחות בין המתונים והרדיקליים בלבנון בפרט ובעולם הערבי בכלל. העסקה שישראל סמכה עליה את ידיה מחזקת את המסר של הקיצוניים, לפיו ניתן להכניע את ישראל ולהשפיל אותה באמצעות כוח צבאי ועל ידי הפעלת טכניקות של טרור ואלימות. מדובר בפגיעה בכוח ההרתעה שלנו, ונדמה ששום ממשלה בישראל לא הצליחה לפגוע בו בזמן כה קצר ובאופן כה משמעותי.
ביום רביעי, היום בו בוצעה העסקה להחלפת השבויים, תמהו ערוצי התקשורת בעולם המערבי על חוסר הפרופורציה שבעסקה. אולם דווקא ערוצי התקשורת הישראליים שדיווחו בשידורים ישירים על החלפת השבויים – “התאספו סביב הדגל”, ולא היססו להביע תמיכה כמעט גורפת בשחרור קונטאר וחבריו. הגדיל לעשות עיתונאי ישראלי (בעל טור קבוע ב’ידיעות אחרונות’) שאמר כי טוב מאוד שישראל שילמה את המחיר הזה עבור גופות החיילים, וכי ראוי שתשלם מחיר גבוה יותר למען החזרתו של גלעד שליט בעודו בחיים.
אמירה זו יש לה משמעות רבה. מדינת ישראל העומדת בחזית המלחמה מול טרור, הוכיחה בעבר שמדינות דמוקרטיות יכולות להתמודד בהצלחה נגד הטרור, אבל הפעם – אנחנו הפסדנו והטרור ניצח. אמירה נורמטיבית שלפיה “ישראל צריכה לשלם ועוד תשלם יותר” מגלמת יותר מכל את ניצחון החיזבאללה והחמאס על ישראל, ניצחונם הפסיכולוגי של ארגוני הטרור על עמידותם של אזרחי המדינות הדמוקרטיות. זאת התבוסתנות במיטבה.
מנסים ליצור כאן איזה מיתוס כאילו שהעסקה מסמלת את היותנו עם נעלה. אבל האמת היא שאנחנו לא זקוקים לעסקאות תבוסתניות, שאינן מצילות חיים, כדי להוכיח את עליונותנו. העליונות נמדדת ביכולת שלנו לפעול לטובת האינטרס הלאומי, אותו עיקרון נעלה שלמענו נלחמו ואף מסרו את נפשם הלוחמים אלדד רגב ואודי גולדווסר ז”ל.
צריך להבין, אנחנו עומדים מול אויב מתוחכם ואכזר שאינו בוחל באמצעי כדי להשיג את מבוקשו. נסראללה מבין שהבטן הרכה של ישראל כדמוקרטיה היא אזרחי המדינה, ולכן הוא השתמש בהם ככלי להשפיע על הממשלה. אולם דווקא משום כך, כיוון שעלינו מוטלת המשימה לעמוד בחזית מול איומים מסוג זה – עלינו להרים את הכפפה ולא לפעול על פי הנתיב אותו מכתיבים לנו ארגוני הטרור.
עם כל הכאב ולמרות שהאמירה אינה פופולרית, אסור לנו להתעלם מכך שממשלת אולמרט לא עמדה בלחצים והביאה אותנו לאחד מהרגעים השפלים ביותר בתולדות המאבק הישראלי מול הטרור. במקום לקבל החלטות באופן רציונלי, בחרה הממשלה פעם נוספת בדרך של חולשה – הלכה שבי אחר הלכי רוח תקשורתיים שאין ביניהם ובין האינטרס הלאומי דבר. אם אנו באמת חפצי חיים, ואם אנו נכונים להיאבק מול הטרור – עלינו להכיר תחילה בעובדה הפשוטה: הפעם, מדינת ישראל נכנעה לטרור.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר