הצדקו הח”כים והשרים מ”הליכוד” ומ”ישראל ביתנו” שהתנגדו ל”חוק המרכולים” בשם מורשת ז’בוטינסקי ובגין?
אף שחלפו שבועות רבים מאז שנתקבל בכנסת החוק המכונה “חוק המרכולים”, נמשך עדיין הפולמוס הציבורי סביב משמעותו ותועלתו של חוק זה. בתחנות השידור ובעיתונות הכתובה מוסיפים לעסוק בנושא. כזכור, ברוב של קול אחד בלבד נתקבל החוק. סיעות האופוזיציה הצביעו כולן נגדו, וכך עשתה גם סיעת “ישראל ביתנו”, הנמנית עם “המחנה הלאומי”. גם בקרב חברי סיעת “הליכוד” נתגלו פרצות. לא כל חברי הסיעה נכחו באולם המליאה בעת ההצבעה על החוק, וגם רבים מחברי הכנסת של הסיעה, ביניהם שרים – כמוהם כמו חברי סיעת “ישראל ביתנו” – יצאו חוצץ, אף בפומבי, נגדו. כמה מהם הזכירו את זאב ז’בוטינסקי ואת מנחם בגין, וטענו כי רוח חוק זה נוגדת כביכול את מורשתם.
האמנם צדקו?
ראשי התנועה הציונית על השבת
ראוי אולי להידרש תחילה, ולו בקיצור רב, ליחסם של כמה מראשי התנועה הציונית לַשַּבָּת ולערכה בחיי העם היהודי. מתברר כי כמעט כל ראשי התנועה נדרשו לסוגיית השבת, אם במישרין ואם בעקיפין. הנה קצת פרטים בקיצור:-
תיאודור הרצל, מייסד ההסתדרות הציונית העולמית, נדרש לנושא בפרק החמישי של הרומאן האוטופי “אלטנוילנד” פרי עטו. הרצל מתאר שם כיצד בעיר ירושלים, הנבנית לתפארה, ב”בניין הגדול והמפואר בְּלָבָן וזהב שֶׁגַּגּוֹ נשען על עמודי שייש שבראשם כותרות זהב”, מצוי בית המקדש של היהודים “שנבנה מחדש”. כשבאים כמה מגיבורי הרומאן אל בית המקדש באחד מלילות השבת הם נוכחים לדעת כי בעוד שבצהרי יום שישי “עוד המו” הסימטאות של העיר מרוב אדם, הנה עתה, אחר כניסת השבת, “ההמולה נָדַמָּה…החנויות נסגרו זו אחר זו. השבת ירדה בחגיגיות על העיר הרוחשת חיים…כל מי שהתהלך בסימטאות האלה, דבק בו רוח דתי, תהיה עמדתו כלפי הדת אשר תהיה…השבת שָׁכְנָה בלבבות”.
מקס נורדאו נדרש לסוגיה אגב דיון שהתעורר בזמנו בשאלה אם רצוי לבטל את השבת ולדחותה ליום א’ בשבוע. להוגה-הדעות הציוני נורדאו לא היה ספק כי דבר זה, שבו “מבטלים סימן אחד מסימני היהדות”, עלול להביא לביטול “ההבדלים שבין ישראל לאומות העולם”, היינו להתבוללות גמורה של היהודים בקרב האומות האלה.
אחד העם במאמרו “שבת וציוניות” קובע כי כדי לעמוד על ערכה של השבת “אין צורך להיות ציוני או מדקדק במצוות”, שכן כל המרגיש קשר אמיתי עם חיי האומה היהודית בכל דורותיה “לא יוכל בשום אופן….לצייר לו מציאות עַם ישראל בלי ‘שבת מלכתא’ “. במאמרו מביא אחד העם את אימרתו הידועה, הידועה מאז מאוד, והיא כי “יותר משישראל שמרו את השבת, שמרה השבת אותם”. דעתו בעניין נחרצת: אילולי השבת, היו היהודים “יורדים לבסוף לדיוטא התחתונה של ‘חומריות’ ושפלות מוסרית ושכלית”.
ז’בוטינסקי והדת היהודית
אבל חשובות בעניין זה דעותיהם של זאב ז’בוטינסקי ושל מנחם בגין, האבות הרוחניים של תנועת הליכוד ואולי של “המחנה הלאומי” כולו, שהרי בשני אילנות גדולים אלה בעיקר נתלו מתנגדי החוק מקרב חברי הכנסת של “הליכוד” ושל “ישראל ביתנו”.
בהשפעת אמו – שהתפללה בוקר וערב, הדליקה נרות שבת, הקפידה על כשרות חמורה, ולימדה “מודה אני” ו”קריאת שמע” את ילדיה, שאביהם מת בעודם ילדים – אמר זאב ז’בוטינסקי קדיש על אביו בכל השנה הראשונה לפטירתו, ומאז, כל ימי חייו, רחש כבוד למסורת היהודית. בימים שאחר כך יכיר ז’בוטינסקי שני אישים שבזכות אישיותם עמד על ערכה הגדול של המסורת היהודית בחיי העם היהודי. האחד היה הרב אייזיק לייב פאלק, הרב הצבאי של הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה, שבימים אלה מציינים 100 שנה להקמתו. רב זה היה אהוב מאוד על ז’בוטינסקי ועל כלל חיילי הגדוד העברי. כל כך חיבבוהו חיילי הגדוד עד שהחליטו מרצונם להימנע מעישון סיגריות בימי השבת. השני היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק שבהתנהלותו ובמוסריותו כבש כליל את לב ז’בוטינסקי, עד כי זה סבר שראוי כי רב וגדול זה, שהיה משבט לוי, יינתן לו התואר “הכוהן הגדול” של הרבנים היהודים כולם. מעניין מכתב ז’בוטינסקי מיום א’ בתמוז תרפ”ט לרב קוק. במכתב זה כותב ז’בוטינסקי כי “בהסתדרות ברית תרומפלדור (=בית”ר) יש חוק האוסר על חבריה כל מעשה של חילול שבת בפרהסיה”.
ז’בוטינסקי והשבת
ז’בוטינסקי נמנע מחילול שבת בפרהסיה. לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-16 בשנת תרפ”ט, הוזמן ז’בוטינסקי להתארח בשבת בבית שברובע היהודי בעיר העתיקה. ולנאום בבית הכנסת “רבי יוחנן בן-זכאי שברובע לפני יהודי העיר. עם רעייתו וואחותו, שנלוו אליו, הגיע ז’בוטינסקי כבר ביום השישי לבית מארחו מרדכי מלכה, מגיבורי פרעות תר”פ בירושלים, ובכל השבת הקפיד על כללי ההתנהגות הנאותים של יום המנוחה. העיתונאי אייזיק רמבה, שהיה מזכירו, מספר כי באחד מימי השישי נסע ז’בוטינסקי ברכבת אל אחת מקהילות ישראל. תוך כדי אותה נסיעה נכנסה השבת. ז’בוטינסקי לא היסס. הוא ירד מן הרכבת באחת התחנות הכפריות שלפני היעד, ואת המשך דרכו, מרחק של כ-10 מילים, עשה ברגל.
על ערכם הגדול של השבת ושל עוד סמלים מתחום מורשת היהודים העתיקה, כגון ה”פֵּאָה” וה”יובל”, עומד ז’בוטינסקי באריכות במשנתו הסוציאלית רחבת ההיקף. מתברר כי השקפת עולמו הסוציאלית הושפעה עמוקות מהם. במקום אחד כתב ז’בוטינסקי על השבת את הדברים האלה: “העיקרון של ‘שבת’ הוא אותו שורש אשר מתוך שלוש אותיות צמח מלוא היקפה של התחיקה הסוציאלית בימינו, המגינה על זכויותיו ועל מצבו של הפועל השכיר. מלבד מנוחת השבת מצויים בתנ”ך עוד כמה וכמה חוקי מגן לוויסותה של עבודת שכיר…את כל הפרטים הללו אפשר לכלול באורח סמלי במושג ‘שבת’. תמצית המושג היא בכך שהחברה אסור לה לעזוב את הפועל השכיר לחסדו של נותן העבודה… במובנה הרחב ה’שבת’ היא הרֵאשית והמקור לכל אותן הריפורמות אשר מאות שנים של לוחמים סוציאליים ידעו להשיגן בתחומים לאין ספור של ההגנה על הפועל. עקרון זה הופיע לראשונה בתנ”ך לא רק כאחת מתרי”ג המצוות, אלא כאחד מעשרת הדברים”.
במקום אחר כתב ז’בוטינסקי: “אינני מציע ‘להמציא’ תורה סוציאלית…אני אומר שכבר ישנה במסורת התנ”כית והתלמודית”, ועוד כתב: “האמצעים המעשיים המתוכננים בתנ”ך לצורך מלחמה בעוני ובשעבודו של האביון על-ידי העשיר מגיעים, כידוע לנו, לפסגתם בשני מוסדות: “פאה” ו”שבת”…השבת היא אב טיפוס לכל תחיקה שמטרתה להגביל את זכויות ההון לעומת העבודה – מה שאנו קוראים היום ניצול אדם בידי רעהו….”
“השרשת קודשי התורה” אשר לה “זכות בכורה” אף “על תועלתו של היחיד”
אין פלא שבוועידת היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה (הצ”ח) בשנת 1935 קבעה הצ”ח בהשראת ז’בוטינסקי כי “תעודת הציונות היא גאולת ישראל וארצו, תחיית מלוכתו ושפתו, והשרשת קודשי תורתו בחיי האומה…ותעודה זאת, זכות בכורה לה על תועלתו של היחיד , הקיבוץ או המעמד” הנה כי כן מגלה ז’בוטינסקי הליברל את דעתו כי כמה חלקים ב”תעודת הציונות”, ובהם “השרשת קודשי תורתו (=של עם ישראל) בחיי האומה” יש להם “זכות בכורה” אף “על תועלתו של היחיד”, שהייתה – אף היא – זכות מקודשת בעיניו.
מעניין ביותר מכתבו של ז’בוטינסקי לבנו ערי, שנכתב במוצאי ועידת יסוד זו. נוסח זה של החלטת הצ”ח, כתב ראש בית”ר לבנו, אני הצעתיו. והוא מוסיף: “אני תומך בכל אות ואות. אצלי זוהי מסקנה של הרהורי חמש שנים ויותר… יש בתורה עקרונות קדושים באמת , ודבר קדוש כדאי גם להשריש…לו אפשר היה לברוא דור שכולו מאמין, הייתי שמח”.
“מאמין בן מאמין”
מנחם בגין היה משחר נעוריו “מאמין בן מאמין”. הוא נתן פומבי רב לאמונתו זו הן בנאומיו והן בכתביו. הביטוי “בעזרת השם”, למשל, היה שגור הרבה בפיו ובעטו. בנאומיו ובכתביו יש והביא ממזמורי תהילים, וכך עשה, למשל, בסוף נאום הניצחון שלו במוצאי יום ה-17 במאי 1977, יום הבחירות לכנסת התשיעית שהביאו ל”למהפך”. בגין הוקיר את ערכה של השבת (ושל המסורת היהודית בכלל), בספרו “מורי זאב ז’בוטינסקי”, למשל, כתב בגין: “השבת ניתנה לנו לפני אלפי שנים. זהו אחד הרעיונות המופלאים שלהם זכה האדם. עובדה היא כי כאשר אבותינו שמעו לקול ‘שמור את יום השבת לקדשו’ הם היו לא רק מעטים , אלא היחידים. הרעיון הזה….היה נחלת ישראל סבא, וממנו קיבלוהו עמים רבים”. במקום אחר הזכיר את “כלליות” השבת: כל אחד מבני העם היהודי מרגיש ביום זה כמלך. ב”הכרזת המרד” של האצ”ל שפרסם בגין בחודש ינואר 1944 נאמר כי דרישת האצ”ל היא כי “השלטון על ארץ-ישראל יימסר מייד בידי ממשלה עברית זמנית” כדי שזו “תיגש מיד לאחר הקמתה לביצוע עיקרים אלה:…(ז) תשריש את קודשי התורה בחיי האומה המשוחררת”. כאן ראוי אולי להזכיר עוד כי האצ”ל לא פעל נגד הבריטים בימי השבת, וכי אחת הפעולות הבודדות שעשו אנשי האצ”ל ביום השבת, הייתה התקפתם על מועדון הקצינים הבריטים ברחוב המלך ג’ורג’, מול בית הכנסת ישורון בירושלים ביום 1 במארס 1947.
בסעיף ו'(8) בעקרונות תנועת החרות, התנועה המדינית שהקים בגין עם יוצאי האצ”ל לאחר עלותם מן המחתרת, נקבע כי במדינה העברית ובמולדת המשוחררת יש להקים חברה חדשה שתהא מושתתת בין השאר על “יחס כבוד לקודשי האומה”. דברים דומים כתובים גם בחוקת הליכוד. בפרק ב’ (“מטרות”) נאמר כי תנועת הליכוד “חותרת להשגת מטרות אלה:…(ד’): השרשת ערכיה הנצחיים של מסורת ישראל בחינוך ובחיי המדינה, שמירת ערכי המוסר וטוהר המידות והקמת חברת מידות בארץ-ישראל”.
“ניסו למרוח את שפתותי בשומן חזיר“
הנה כי כן הוקירו ז’בוטינסקי ובגין את ערך השבת, וטועה ומטעה מי שמסתמך על הגותם בהתנגדותו לסגירת המרכולים ביום השבת. אוסיף כאן לסיום אפיזודה מעניינת, בלתי ידועה למיטב ידיעתי, מחיי מנחם בגין הנוגעת ליחסו אל יום השבת. חיים קורפו, שהיה שר התחבורה בממשלת בגין, סיפר לי כי לפני תחילת ישיבת הממשלה שבה נתקבלה ההחלטה להפסיק את טיסות חברת התעופה “אל-על” בשבת, קרא לו בגין והורה לו חד-משמעית שלא לתת יד לשום פשרות בעניין זה. “קַרקֵעַ את כל מטוסי אל-על בשבתות ובמועדי ישראל!” הורה בגין לקורפו. ולאחר שנתקבלה בממשלה ההחלטה על הפסקת טיסות “אל-על”בשבת, הוסיף קורפו, כתב לו בגין פתק (הוא הראה לי אותו ואף נתן לי תצלום ממנו). כך כתב בגין בכתב ידו לקורפו: “בבית הספר שלי (=בפולין) ניסו למרוח את שפתותי בשומן חזיר; נלחמתי ב”חירוף נפש” – ואוכל. בשבת לא כתבתי בבית הספר היסודי, התיכון והאוניברסיטה – אפילו פעם אחת”.
(הכותב, יו”ר מועצת חטיבת המייסדים בתנועת “הליכוד”, כיהן בעבר כיו”ר הוועד הפועל הציוני, כעורך הרבעון “האומה” שבהוצאת המסדר על-שם זאב ז’בוטינסקי וכיו”ר ברית חיילי האצ”ל בארץ-ישראל).
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר