חופש העיתונות, חופש הביטוי או חופש הבימוי? /מאת: איילת גלילי

בעקבות החלטת בג”צ לדחות את העתירה שדרשה לשלול את תעודת העיתונאי של כתבי “פראנס2” בישראל שהפיצו את פרשת הילד א-ורה פרשת א-דורה היא אחת הפרשיות העיתונאיות החמורות הקשורות לסכסוך הישראלי–פלשתיני שגררה בעקבותיה התפרעויות בעזה ואיו”ש והיתה בין הגורמים לפתיחת מהומות אוקטובר. הכתבה ששודרה ברחבי העולם ובה תועד ‘רצח’ הנער מוחמד א-דורה היא אולי הפרשה המתוקשרת ביותר בעידן הכפר הגלובלי והיא ממחישה יותר מכול את כללי המשחק הדמוקרטיים וחופש הביטוי גרסת המזרח התיכון.
לאחרונה דחה בג”צ את עתירתו של ארגון “שורת הדין” נגד לשכת העיתונות הממשלתית, בדרישה לשלול את תעודת העיתונאי של הכתב שארל אנדרלין מרשת “פראנס2” וצלמי הרשת הצרפתית בישראל.
כבר אז טען מנהל לשכת העיתונות כי הוא אינו רשאי לשלול את תעודת העיתונאי של אנדרלין, אף שלפי קביעת לשכת העיתונות מספטמבר 07′ הכתבה על ‘רצח’ א-דורה בוימה בידי צוות הטלוויזיה של רשת “פראנס2”
בית המשפט העליון קיבל את טענת העותרים כי שידור הכתבה המבוימת הסב נזק תדמיתי קשה לישראל, אך דחה את העתירה בנימוק ששלילת תעודת עיתונאי היא פגיעה קשה מדיי בחופש הביטוי, למרות קביעת המדינה כי מדובר בעלילה שבוימה בידי הכתב הצרפתי וצוותו.
האם עקרון חופש הביטוי עומד מעל לשמה הטוב של מדינה שלמה. האם הוא עומד מעל עיקרון האתיקה העיתונאית ומה הוא למעשה המסר שאנו מעבירים לכתבי החוץ? האם אנו אומרים לעולם שמדינת ישראל הודיעה אמנם באופן רשמי שמדובר בכתבה שקרית ומבוימת, אך היא עדיין מכירה בזכותו של הבימאי להמשיך ולשמש עיתונאי ולספר לעולם על הסכסוך הישראלי פלשתינאי מנקודת מבטו כאילו היה תסריטאי ולא מי שאמון על מסירת מידע אובייקטיבי ואמיתי לציבור? האם במקרה זה חופש הבימוי הוא חופש הביטוי? כי אז לפחות ישאל את עצמו הצופה אם הוא חי במציאות או בסרט!



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

פוסטים קשורים

טראמפ : “איראן מעולם לא ניצחה במלחמה אבל מעולם לא הפסידה במשא ומתן”

זה הזמן לעלייה מאסיבית של יהודי צרפת לישראל

אל תיתנו לנשיא האיראני החדש לעבוד עליכם