מאמר מאת יעקב מאור שפורסם בליכודניק ב- 20/6/2006 , רלבנטי כל כך לימינו אנו – לא נגענו!
אמרנו לכם…
רק עכשיו מבינים הפרשנים בתקשורת את מה שאנחנו בליכודניק כתבנו כבר לפני 6 שנים. בשבוע האחרון קראנו ברוב כלי התקשורת בקשות סליחה מעמיר פרץ על הזלזול שספג בעבר בתפקידו כשר הבטחון. ההצלחה הגדולה של “כיפת ברזל” במבצע עמוד-ענן העניקה לו ריהביליזציה בעיני הפרשנים, שכיום הם מכים על חטא.
אבל אנחנו באתר “ליכודניק” פטורים מהאשמה הקולקטיבית הזו. כבר לפני 6 שנים חזינו בצורה מדויקת את מה שהאחרים כותבים היום. מאז עברנו שתי מערכות בחירות והשלישית לפנינו, אולם הדברים נכונים היום כפי שהיו נכונים בתקופה שבליכודניק פרסמנו את המאמר המצורף.
אנחנו מפרסמים כאן שנית מאמר שפורסם בליכודניק ביום 20 ליוני 2006. לא נגענו.
חומר למחשבה: אל תצחקו על פרץ, פן הוא יצחק אחרון
מאת יעקב מאור
לאחרונה יש אצלנו אופנה חדשה: לזלזל בעמיר פרץ וללגלג עליו. אני חושש שהוא עושה לנו תרגיל פוליטי בשקידה וביסודיות, והמזלזלים בו עוד יאכלו את הכובע בבחירות הבאות. לחבריו במפלגת העבודה הוא כבר עשה בית-ספר בעורמה וסבלנות נחושה, ואולי עכשיו אנחנו על הכוונת שלו.
ניתוח מעשיו ואמירותיו גורם לי לחשוב שהוא מקבל ייעוץ אסטרטגי משובח ממומחה אמריקאי. יש פוליטיקאים שמתחפרים בעמדות מסורתיות ובמורשת המפלגה שלהם. לעומתם, יש פוליטיקאים שהאסטרטגיה שלהם היא להתעלות מעל המחלוקות מול המפלגה היריבה, “ולגנוב” מהמתחרים חלק מהפתרונות המוצלחים שלהם.
במדעי המדינה יש מושג שנקרא Triangulating. ההגדרה הפוליטית של זה היא “לעבוד קשה כדי לפתור את הבעיות שמטרידות את מצביעי המפלגה היריבה”. להערכתי, זה מה שעמיר פרץ עושה לנו כיום מאחורי הגב.
לעמיר פרץ מתאים יותר להיות שר אוצר או שר העבודה והרווחה. אבל הוא העדיף להיות שר בטחון, למרות שכרגע הוא לא מתאים לתפקיד. הדגש הוא על המילה “כרגע”. יש לו סבלנות רבה ונשימה ארוכה, והוא מכוון לתקופת הבחירות הבאות. כולם רוצים תשובה מיידית לבעיית הקסאמים. פרץ יודע וכולנו יודעים שבעוד שבועות או חודשים מומחי הביטחון ימצאו מענה טוב שיפתור את הבעיה. ואז שר הביטחון פרץ יכנס מסיבות עיתונאים, וירשום בעלות ואבהות על הפיתרון שיימצא. בינתיים, שאנשי שדרות יסבלו. לפרץ זה לא בוער.
איך אפשר מפרש את ההתנהלות התמוהה של פרץ?
על רקע הפוליטיקה האמריקאית. שם מקובלת תיאורית “משחקי אבא ואמא”. התיאוריה הזו מבוססת על כך שכאשר ילדים מרגישים חוסר ביטחון וסכנה, הם קוראים לעזרה של אבא. וכאשר הילדים רעבים או רוצים חיבוק, הם פונים לאמא’לה.
המפלגה הרפובליקנית באמריקה נחשבת “אבא”, ומזוהה עם נושאי בטחון פנים, פשיעה, נשק, ומדיניות חוץ. לעומתה, המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם נושאים חברתיים כמו אמהות חד-הוריות, ביטוח רפואי, קצבאות ביטוח לאומי, הפלות וכדומה, ולכן נחשבת “אמא”.
גם בישראל אפשר לומר שהליכוד הוא “אבא” שמזוהה עם בטחון, והעבודה היא “אמא” שמזוהה עם שלום ועם תנאי שכר.
לכל אחת משתי המפלגות הגדולות בישראל ובאמריקה יש תומכים קבועים, אך זה לא מספיק להשיג את השלטון. רק מפלגה שמצליחה לצוד יותר מצביעים מתלבטים, משיגה את הנשיאות והשלטון.
בין המצביעים המתלבטים באמריקה יש תת-קבוצה שנקראת Swing Voters ובעברית: “המתנדנדים”. בכל בחירות הם מצביעים למפלגה אחרת. אני מעדיף להגדיר אותם “חפיפניקים”. אלה אנשים פשוטים, שאינם מבינים בפוליטיקה, ואין להם אידיאולוגיה. כאשר הנושא של הבחירות הוא טרור או חוק הנשק – קבוצת המתנדנדים מצביעה למפלגת “אבא” הרפובליקנית. כאשר הנושאים הם ביטוח בריאות וחברה – מפלגת “אמא” מנצחת בעזרת מצביעים מתנדנדים.
איך זה קשור אלינו ואל עמיר פרץ?
ישראל תמיד מאוימת, ולכן הבחירות הן בדרך כלל על נושאי בטחון. רק לעתים נדירות הבחירות אצלנו הן על נושאים חברתיים, כמו שהיה בבחירות 1999. (אז הנושא הביטחוני לא היה על סדר היום של הבחירות בזכות נתניהו). סביר להניח שגם בעשור הקרוב הבחירות בישראל יהיו על נושאים ביטחוניים.
נראה לי שעמיר פרץ מתמקד כבר עכשיו ב”מתנדנדים” הישראלים בבחירות הבאות. במצב רגיל רובם יצביעו עבור “אבא”-ליכוד, בגלל תחושת חוסר הביטחון. ניתוח התנהלותו של עמיר פרץ מובילה אותי למסקנה שאולי הוא מעוניין לגנוב לנו את הדימוי של “אבא”. כך יוכל למשוך כמו מגנט את המצביעים המתנדנדים-החפיפניקים.
האסטרטגיה הזו יכולה להצליח. בישראל זה כבר עבד פעמיים.
שתי הפעמים היחידות שבהן מפלגת העבודה ניצחה אותנו בבחירות, היו כאשר המועמד שלהם לראשות הממשלה התחפש ל”אבא”, והצטייר כ”מר בטחון”. יצחק רבין הכניע אותנו ב1992, ואהוד ברק ניצח ב1999. לפי דעתי, עמיר פרץ מכין כבר עכשיו את הקרקע לעשות את זה בפעם השלישית.
זה עובד. בעולם המערבי זה כבר עבד פעמים רבות.
ג’ורג’ בוש התמקד בפתרון בעיות חינוך ועוני, שמזוהים עם המפלגה הדמוקרטית המתחרה, וכך “כייס” מצביעים שהיו מזוהים עם מתחרהו אל גור. לפניו ב1996, ביל קלינטון, שעמד בראש מפלגה דמוקרטית-ליברלית-חילונית, החל להתעסק גם עם ערכי המשפחה ועם המסורת הנוצרית, שמזוהים עם המפלגה הרפובליקנית, הדתיים והמסורתיים. כך מתנדנדים רבים באו לחסות בצילו.
לאחר בחירות 1985 בצרפת, הנשיא פרנסואה מיטראן מצא עצמו במצב שהיה לא מוכר בדמוקרטיות. מיטראן הוא מהמפלגה הסוציאליסטית, ואילו הרוב בפרלמנט היו ימניים מהמפלגה הגוליסטית RPR. אצלנו קוראים לזה “כנסת לעומתית”. הנשיא מיטראן חיבק את ראש הממשלה החדש ז’אק שיראק, והתיר לו לבצע את רפורמות ההפרטה שלו. כך מיטראן הסוציאליסט ניכס לעצמו את המדיניות הימנית של המפלגה הגוליסטית המתחרה. כעבור שנתיים נערכו שוב בחירות שבהן מיטראן ושיראק התמודדו זה מול זה, ומיטראן ניצח ולקח את כל הקופה. כי המפלגה הגוליסטית נשארה בלי אג’נדה למכור לציבור. כל הנושאים והפתרונות היו בידי מיטראן וחבריו.
יש בפוליטיקה העולמית הרבה דוגמאות של אנשים שניצחו בבחירות, לאחר שעשו מה שנדמה לי שעמיר פרץ עושה כעת.
מסקנה, פרץ כנראה איננו “טיפש” כפי שמקובל אצלנו לצחוק עליו. לצידו עובדים יועצים אסטרטגיים מעולים. לכן עלינו להערך מולו ולהכשיל את האסטרטגיה שלו. פן הוא עוד יראה גם לנו מי צוחק אחרון.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר