אני ממש מצטער על כך שתפסו את רוצחי משפחת פוגל. צער עמוק
בניגוד לראשי כוחות הביטחון שהשלימו עבודת מחקר יוצאת מהכלל ובניגוד מוחלט ללא מעט אנשים בציבור הישראלי אינני שמח על תפיסתם של רוצחי משפחת פוגל – חאכם עוואד, אמג’ד עוואד ועימם ששת הסייענים שלהם. למעשה, אני מאוד עצוב. אני מניח שהעצב שלי יפגום בשמחת חג הפסח.
אינני שמח על תפיסתם של רוצחי משפחת פוגל וזאת משום שהזיכרון הישראלי קצר. קצר מאוד. קצר יותר מ- M16 מקוצר ומהסכין שבו הרוצחים רצחו את בני המשפחה. שהרי הרוצחים הללו ייבלעו תוך זמן קצר בסבך המספרים וייהפכו עד מהרה לנתון סטטיסטי יבש בעסקת שחרור המחבלים הבאה. ואל לנו לדאוג : גם אחרי שישוחרר גלעד שליט, ארגוני טרור ימשיכו להתמקד בחטיפות חיילים כי הדבר משרת את מטרתם. עובדה היא שהם ממשיכים לנסות ולחטוף חיילים בעוד גלעד עושה את שנתו החמישית בשבי.
יותר מכך, אינני שמח על תפיסת רוצחי משפחת פוגל משום שגדעון לוי ודומיו עוד עלולים יהיו לטעון באחד ממאמריהם ב”הארץ” או בעיתון בעל אוריינטציה דומה ש”הכל היה תלוי בישראל שיכלה לשחרר מחבלים והודות לכך לשחרר חייל חטוף, ראשי הממשלה הישראלים העדיפו להיות קשיי עורף ולהפקיר את החייל בשבי”. עבור גדעון לוי שני הרוצחים הללו יכולים בנקל להיכנס תחת המונח “מחבלים עם דם ידיים” לטובת מו”מ אף על פי שהם אינם רלוונטיים למונח הזה. ככה זה עבור מי שתופס את הקונפליקט בין שתי מדינות לאום מערביות ולא בין חיות דו רגליות לבין אומה ליבראלית. בל נשכח כי מה שיותר מתאים לרוצחים הללו הוא המונח “מחבלים עם דם עד לשד עצמותיהם”. ככה זה כאשר אתה מוסת על ידי תפיסת עולם שאיננה רואה ביהודי כאדם בעולמם של בני האדם אלא כמטרה אנושית שיש להורגה על פי ציווי דתי או חוסר אנושי, לא משנה מה עומד מולך.
במאמר מוסגר אני מבקש להבהיר כי אינני קורא חלילה לפגוע בגדעון לוי. אני נתקף חלחלה מאלו שחושבים על כך. יותר מכך, אני באמת חושב שראוי לתת לו כל במה אפשרית משום שגדעון לוי הוא ההוכחה הטובה ביותר לחופש הביטוי במדינת ישראל. הוא אחת ההוכחות הבולטות ביותר למגוון הדיעות הקיימות פה. מבחינה זאת הוא נכס צאן ברזל שיש לעטוף בצלופן ולשמר מכל משמר.
מוכרחים להזכיר כי רבים מהרוצחים ששוחררו מהכלא חזרו לרצוח. יש להניח שלאחר עסקת שחרור המחבלים הבאה גם העוואדים יחזרו לעסוק בכך.
זאת ועוד, אינני שמח על תפיסתם של רוצחי משפחת פוגל וזאת משום ש”בצלם” ו”אמנסטי אינטרנשיונל” עלולים לפרסם דו”ח על כך שמתייחסים אליהם לא יפה בכלא הישראלי תוך שהם מתעלמים מארוחות השחיתות ומהתנאים המשופרים להם זוכים רוצחים בכלא הישראלי. שהרי כבר הוכח כי ארגונים לא מעטים המשתייכים ל”קרן החדשה לישראל” יכולים להעביר מידע שקרי ומוטעה.
אינני שמח על תפיסתם של רוצחי משפחת פוגל מפני שאני נזכר כיצד אמנון ליפקין שחק אמר כי “נבוא חשבון עם רוצחיהם של מבצעי הלינץ’ ברמאללה” אך במקום זאת מסוקים ישראלים חגו דקות ספורות לאחר ביצוע הלינץ’ מעל רמאללה תוך אפס מעשה. לבוא חשבון עם הרוצחים היה לרסס את המקום ואת מבצעי הלינץ’ בפצצת נפלם.
אינני שמח על תפיסת רוצחי משפחת פוגל כי אני רואה את הפוליטיקאים שלנו מבזים את עצמם שוב ושוב ואני תוהה מדוע העם הנבחר צריך לבחור שוב ושוב ב”נמרים של נייר” ריקים מתוכן שכל מה שהם יודעים לעשות זה להצהיר הצהרות חלולות בדבר התביעה להוציא להורג רוצחים מתועבים אך כשהדבר מגיע לידי ביצוע, על ידי קידום יוזמת חקיקה, אותם פוליטיקאים נאלמים דום. נו, טוף, זיכרון קצר אמרנו?
ואם כבר פולטיקאים ? מישהו או משיהי יכולים להזכיר לי כמה פעמים כבר דחתה ועדת שרים לחקיקה את החוק המשווה בין תנאיו של גלעד שליט לבין תנאי הטרוריסטים הפלסטינים?
אינני שמח על תפיסתם של רוצחי משפחת פוגל. אני עצוב. מה שכן, הייתי פחות עצוב אם במקום לתפוס אותם היו יורים בהם או הורגים אותם בצורה אחרת במהלך תפיסתם. לא משום שאני שמח להרוג או שמח על הרג, שהרי הרג ורצח הם דברים מתועבים, בייחוד ביהדות, אבל כאשר אין לנו ברירה אנו מוכרחים להרוג חיות טרף. איננו מאושרים מכך אלא שמוטלת עלינו ההבנה כי אנו מוכרחים לעשות כך.
חיים נחמן באליק כתב לאחר פרעות קישינב כי “נקמת ילד קטן לא ברא השטן”. ביאליק צריך לדעת כי את נקמת רוצחי משפחת פוגל אין מי שינקום, גם לא את אלה של הילדים הקטנים. זאת בדיוק הסיבה שאינני שמח על תפיסת רוצחי משפחת פוגל.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר