בתאריכים ה15-17 ביוני התכנס בבנייני האומה בירושלים הקונגרס הציוני העולמי ה – 36 במספר. במהלך הקונגרס פרץ סקנדל מרשים.
בראשית היה הרצל
כשסיפרתי לבנותיי שבשבוע הבא אהיה עסוקה מכיוון שנבחרתי לנציגה בקונגרס הציוני העולמי, הן שאלו אותי “מה זה?”.
“נו,” עניתי “זו התכנסות של ההסתדרות הציונות העולמית, זו שהרצל ייסד.”
“מה אמא, תסעי לבאזל?” התעניינה הצעירה.
ואילו הגדולה שאלה בחוסר הבנה “למה בכלל צריך את זה, הרי המדינה כבר קמה?”
הסברתי להן כמיטב יכולתי בהסבר קצר שמטרות הציונות טרם הושגו. מתחת להסתדרות הציונות העולמית פועלים ארגונים כמו קק”ל, הסוכנות היהודית, קרן היסוד (המוסד הכספי המרכזי לפעולותיה של ההסתדרות הציונית) ועוד. הם משתמשים בכסף שתורמים יהודים בכל העולם לביצוע עבודה חשובה ונחוצה: חיזוק העליה והקשר עם יהדות התפוצות, יישוב ונטיעה בארץ ישראל, חיזוק החינוך היהודי ועוד שלל משימות שכנראה ייעשו טוב יותר על ידי ארגונים אלה מאשר על ידי פקידי הממשלה.
לקונגרסים הנערכים בירושלים מדי ארבע שנים, מתקבצים נציגים מכל העולם, המייצגים קהילות יהודיות שונות וזרמים שונים בציונות. הם נפגשים, מנתחים את המצב, מקבלים החלטות ומנסחים הצהרות, וכן בוחרים וממנים אנשים לתפקידים חשובים בארגונים הנ”ל ובועד הפועל של ההסתדרות. למען קבלת החלטות אלה בדיוק ביליתי שלושה ימים בבנייני האומה, בלי לחשוד כלל שבמהלך ההתכנסות יתפרץ סקנדל גרנדיוזי.
הועדה למפעל ההתיישבות
ההצעות להחלטות של הקונגרס הציוני מנוסחות במסגרת ועדות יעודיות היושבות במהלך ימי הקונגרס. בקונגרס הנוכחי, המוקדש ל150 שנים להולדת הרצל, התקיימו שמונה ועדות כאלו, שדנו בנושאים כגון הגשמה ציונית, פיתוח מנהיגות ציונית צעירה, הארגון הציוני בתפוצות, ועוד. אני בחרתי להשתתף בועדה שדנה במפעל ההתיישבות וניסחה את הצעת ההחלטה בנושא זה. בתור נציגה מטעם תנועת הליכוד העולמי (המונהגת ע”י ח”כ דני דנון), ישבתי לפני הקונגרס ביחד עם שאר נציגי הליכוד מכל רחבי העולם, על מנת לגבש את עמדותינו והצעותינו בשאלות שידונו בקונגרס. בין השאר ניסחנו את הצעת ההחלטה שלנו לגבי מפעל ההתישבות באופן הבא: “הואיל והמפעל ההתיישבותי תפס מקום מרכזי בתנועה הציונות מאז הווסדה, אנו רואים לנכון להרחיב ולחזק את ההתיישבות בכל חלקי מדינת ישראל גם בעתיד”. התווכחנו ארוכות בסוגיית הניסוח – ההצעה שלי לכתוב “בכל חלקי ארץ ישראל” (במקום “מדינת ישראל”) נדחתה ע”י רוב נציגי הליכוד העולמי בגלל החשש שניסוח כזה לא ישיג רוב שיאשר אותו בהצבעת הקונגרס.
ניחא, אמרתי לעצמי, זו פשרה שאני מוכנה לקבל למען מימוש המטרה.
אך המציאות התעלתה בהרבה על חששותינו הגרועים ביותר: הדבר הראשון ששמענו בישיבת ועדת הקונגרס למפעל ההתיישבות (ועדה מס’ 6) היה הצעתם של נציגי ‘הברית העולמית של מרצ’. וכך זה נשמע:
“הואיל וממשלת ישראל נמצאת בתהליך של הידרדרות היחסים עם נשיא ארה”ב;
והואיל ויחסים אלו קריטיים בהיבט של שמירת הקשר החם עם הקהילה היהודית בארה”ב;
מחליט הקונגרס הציוני:
· לקרוא לממשלת ישראל לייצב את מערכת היחסים עם הנשיא אובמה.
· הקונגרס הציוני קורא לממשלת ישראל להמשיך ברוח נאום בר אילן (הנאום בו הצהיר נתניהו על נחיצותה של מדינה פלסטינית – א”א).
· לתמוך ברה”מ בהחלטתו על הקפאת הבניה בשטחים (הקפאה שבפועל חלה רק על בניה יהודית – א”א).
· הקונגרס הציוני קורא לרה”מ להמשיך בפעילות זו”.
לאחר שהצעה זו הוקראה בועדה, אחד מעמיתי ,עולה מצרפת בשם ז’אק קופפר, תהה בקול רם האם אנחנו נמצאים בקונגרס הציוני או שמא הוא הגיע בטעות לקונגרס פעילי הפת”ח. היה זה אות הפתיחה לפריצתה של מהומה כה סוערת שיושב ראש הועדה, דמיטרי שיגליק (נציג הזרוע האמריקאית של תנועת ישראל ביתנו) התפטר בו במקום מתפקידו בהצהירו כי הוא אינו רואה כל אפשרות להציע הצהרה כה אנטי ציונית להצבעה בקונגרס.
ממלא מקומו הצליח לדוג מבין שלל הצעקות מסביב את ההצעה להחליף את המילים “נשיא ארה”ב” במילים “ממשלות ארה”ב ומדינות דמוקרטיות אחרות”, והציע זאת להצבעה. תיקון זה עבר, אך כל ההצעות האחרות, הנוגעות לביטול מוחלט או לפחות לשינוי משמעותי של ההצעה של מרצ נדחו ברוב של 31 קולות מתוך 60. הסתבר שרוב הנציגים נמנו על תנועות שמאל מוצהרות כגון מרצ, וכן ארגונים אמריקאיים תומכי אובמה. אנו, נציגי “המיעוט”- כלומר נציגי ארגונים שנמצאים נכון להיום בקואליציה של ממשלת ישראל, ביחד עם יו”ר הועדה, עזבנו בהפגנתיות את הישיבה לפני תומה בתקווה שההצעה שהתגבשה בה לא תעבור את ההצבעה הסופית של כל חברי הקונגרס.
ביום המחרת כל הנציגים בעלי זכות ההצבעה התכנסו באולם ענק הקרוי ע”ש אוסישקין – ציוני יליד רוסיה אשר כיהן כיו”ר קק”ל בשנות ה20 וה30, וסייע רבות להקמת ישובים חדשים בארץ ישראל. החלק השמאלי של האולם, אשר בו ישבו נציגיהם של ארגונים כגון מרצ, קדימה והיהדות הרפורמית, היה מלא. ארגונים אלה ראויים לציון לשבח על כשרונם במשחק הביורוקרטיה של הדמוקרטיה. יש לחלוק את הכבוד הראוי לתנועת מרצ – היא באמת מקיימת קשר חם עם יהדות התפוצות. מרצ אינה מתעצלת לשלוח את אנשיה ולפתוח סניפים בארצות המרוחקות ביותר שבהן יש ולו קהילה יהודית קטנטונת. לכן ברשימת נציגי הקונגרס תופסים נציגים מטעמה חלק בלתי פרופורציונלי לגודלה האמיתי של התנועה.
מנגד, בחלק הימני של האולם, שם ישבו נציגי הליכוד, ישראל ביתנו, ש”ס, מזרחי ותנועת חרות, נראו מקומות ריקים רבים. מהיכרותי עם נציגי הליכוד אני יודעת שחלקם לא יכלו להיות נוכחים בכל שלושת ימי הקונגרס כשהם נעדרים מעבודתם ועיסוקיהם האחרים. כמו כן, רבים מאיתנו העדיפו התרועעות אישית במסדרונות עם נציגינו בתפוצות על פני השתתפות באירועים הרשמיים.
על רקע חוסר ההתארגנות בצד הימני, הצד השמאלי יצא וידו על העליונה ברוב ההצבעות שבהן היתה מחלוקת. לדוגמא, ההחלטה בנוגע לעידוד היהדות הרפורמית בישראל עברה ברוב של כמה עשרות קולות (מתוך כ500 מצביעים). כשהוקראה תוצאת ההצבעה, צד שמאל מחא כפיים בהתלהבות, ומצד ימין נשמעו שריקות בוז. ההתכנסות ערכה כמה שעות, וכשהגיעו בסוף להצעת ההחלטה הפרו-אובמית השערורייתית שנוסחה בועדה שלנו, הוצע לצאת להפסקה. נציגי הימין קיוו לאסוף את שאר הנציגים להמשך ההצבעות, אך הצד השמאלי של האולם לא רצה להפסיד את המומנטום שלו, והצעת ההפסקה נדחתה.
ז’אק קופפר פתח בדברים נוקבים מעל גבי הבמה, על כך שהתישבות בארץ ישראל מהווה את מהותה של הציונות, ושבלעדיה נמצאת מדינת ישראל בסכנה קיומית. אך הצד השמאלי לא רצה לשמוע דבר וקופפר הושתק בקריאות “די לכיבוש!” ו”שתי מדינות לשני עמים!”. צד ימין לא נשאר חייב ומייד נשמעו קריאות “תתביישו! אתם לא ציונים!”. על רקע תוצאות ההצבעות הקודמות נהיה ברור שבהצבעה רגילה אין לנו סיכוי, ונוכל להינצל רק בנס.
ובכן, נס אז נס. “אם תרצו, אין זו אגדה” קרץ לנו הרצל בן ה150 מעל גבי כרזה ענקית, לבוש בחליפה ומגבעת שניתן לראות היום רק במאה שערים. הייתכן שנרשה להחלטה האנטי ציונית הזו להפוך את כל הקונגרס לחסר משמעות? הייתכן שאנו, הליכודניקים, באמת לא יכולים לעשות דבר בנדון? רבים הביטו במבט אובד עצות במנהיגי המשלחת שלנו, יעקב חגואל ורפאל כהן. ואז, באופן ספונטני, זינקנו כאחד ממקומנו לעזרתו של קופפר, אל הבמה. לצידנו עמדו תומכים מהמזרחי ומחירות. תוך דקה התמלאה הבמה בקרוב למאה נציגים נחושים בדעתם. מה לעשות הלאה? כמובן, לשיר את ‘התקוה’. 2000 שנה הומיה הנפש היהודית אל ירושלים, להיות עם חופשי בארצנו, והיום אתם מציעים לנו להיכבל מרצוננו בשלשלות? למשמע ההמנון, החלו נציגי מרצ והרפורמים לקום ממקומם באי רצון. נשמעו כמה קריאות “שימוש בכוח!” , ו”זה לא דמוקרטי”, אבל בזמן ההמנון קשה שלא לעבור לדום…
הדיון כבר התארך יתר על המידה, ובסיום שירת ‘התקווה’ יושב הראש הודיע בהקלה על נעילת הישיבה ודחיית הדיון בהחלטות הנותרות לועד הפועל של ההסתדרות.
בישיבת הועד הפועל הראשונה שאחרי הקונגרס ההצעה לא עלתה לדיון. הישיבה הבאה תתקיים בעוד שנה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר