ליכודניק נותן במה ומפרסם מאמר אורח וחבר מפלגת העבודה תמיר מורג לפני מספר שבועות נסעתי במכוניתי והאזנתי למהדורת החדשות של השעה 10:00 בגלי צה”ל. באחת הידיעות הובאו דבריו של מרטין אינדיק, שגריר ארה”ב בישראל לשעבר וכיום ראש מרכז סבן לחקר המזרח התיכון, שדיבר במסגרת “ועידת הנשיא” של שמעון פרס. אינדיק אמר בנאומו, כי לאחר שניפק אהוד אולמרט את הצעתו המדינית חסרת התקדים לאבו מאזן (במסגרתה התחייב לסגת כמעט מכל השטחים, לחלק את ירושלים, ואף להסכים לשיבה של כמה אלפי פליטים פלסטינים לתחומי ישראל), התקבלו במחלקת המדינה האמריקנית ובלשכת יו”ר הרשות הפלסטינית שיחות איום משרת החוץ של ישראל, ציפי לבני. בשיחות אלה, כך על פי אינדיק, היא הזהירה את עמיתיה האמריקנים והפלסטינים שלא לקבל את הצעתו של אולמרט, מאחר וראש הממשלה נמצא בשלהי כהונתו, והיא מבטיחה לטרפד את ההסדר שישיג ברגע שתחליף אותו. למעשה, דבריו של אינדיק לא רק צוטטו במהדורה של גלי צה”ל, אלא אף הושמעו בקולו שלו: “Don’t you dare to take his proposal” (“שלא תעזו לקחת את ההצעה שלו”) היו, לפי הדיפלומט המוערך, מילותיה של שרת החוץ. בסוף הידיעה הובאה הכחשה קצרה ונמרצת של לבני, לפיה לא אמרה את הדברים מעולם.
לבני, כמובן, הבינה מיד את הפוטנציאל הקטלני שבפרסום דבריה, ולכן מיהרה להכחישם. אולם תוך זמן קצר התברר, שלא היה לה כלל ממה לחשוש. כשאני עדיין המום ממה שזה עתה שמעתי, מיהרתי לעבור ל-“הכל דיבורים” ברשת ב’. הייתי בטוח שזה עתה ניחתה עלינו פצצה עיתונאית שכל כלי התקשורת יעוטו עליה כמוצאי שלל רב. אולם ב-“הכל דיבורים” התעלמו מדבריו המדהימים של אינדיק, כאילו לא נאמרו מעולם; ובמהלך הזמן שחלף מאז, נהגו כך כל כלי התקשורת הגדולים בישראל – ואני מתנצל אם פספסתי דיווח חריג כלשהו באחד מהם. רק דן מרגלית, (שלמען הגילוי הנאות, על אף שאיני עובד בעיתון, מועסק בישראל היום) הקדיש לדבריו של אינדיק את האייטם האחרון בתכנית “מועצת החכמים” בערוץ 10. גם עיתונאים שאני מעריך בדרך כלל, כמו רביב דרוקר ועפר שלח, בחרו להתעלם מכך לגמרי כאשר שידרו בשבוע שעבר בתכניתם בערוץ 10 כתבה (ביקורתית למדי) על מגעיה המדיניים העקרים של לבני עם אבו-עלא. דרוקר אמנם התייחס להצעתו המדינית של אולמרט, אך ציין כי התנהלותו של ראש הממשלה לשעבר העידה על פחדנות מדינית, מאחר והוא העלה אותה רק כשהיה ברור לו שימיו בתפקיד ספורים, ועל כן היא אינה ישימה.
האומנם כך, רביב? ומה היה עולה בגורל ההצעה חסרת התקדים הזו אילו, נניח, שרת החוץ כן הייתה מרימה טלפונים לאמריקנים ולפלסטינים – אך במקום לאיים עליהם שלא יעזו לקבל אותה, היא הייתה נותנת להם את מילתה, כי בשם האינטרס הלאומי של ישראל היא מבטיחה ליישם אותה, אם רק ייענו לה הפלסטינים בחיוב? כזכור, באותה עת נראה היה כי לבני היא ראש הממשלה הבאה (ולכן בדיוק השיגו שיחות האיום שלה את מטרתן), ואם המועמדת הכמעט ודאית להנהגת מדינת ישראל בשנים הקרובות הייתה נותנת ערבות אישית ליישום ההסכם, אין ספק כי הדבר היה הופך את הצעתו של אולמרט למעשית, ומקשה עד מאוד על אבו-מאזן לדחותה; ואם בכל זאת היה דוחה אותה אבו-מאזן, הרי שפרצופם של הפלסטינים היה נחשף בעולם כולו כסרבני שלום כרוניים – וגם אז היה הרווח המדיני של ישראל עצום.
אולם כל זה לא עניין את לבני, הפוליטיקאית שכביכול מניחה בצד את האינטרסים האישיים שלה לטובת האינטרס הציבורי והלאומי. מה שעמד לנגד עיניה במקום מתן סיכוי ממשי להשיג הסדר מדיני, היא האפשרות הנוראה שייפגעו סיכוייה להגיע ללשכת ראש הממשלה – סיכויים שנראו, כאמור, מבטיחים למדי בצילום המצב הפוליטי-מדיני של אותם ימים; ולא פחות חמור מבחינתה, היא חששה עד מוות מהאפשרות ששנוא נפשה, אהוד אולמרט, עוד “עלול” לסיים את כהונתו כשהוא חתום על הישג בקנה מידה היסטורי, ולחטוף ממנה את הקרדיט הנחשק לאחר אינספור פגישות משא ומתן מייגעות ועקרות שהיא ניהלה עם אבו-עלא. היה זה, לא פחות, פיגוע מדיני מבית היוצר של שרת החוץ.
אולם לבני, כאמור, לא צריכה לחשוש. קשר שתיקה מביש של עיתונאי ישראל קבר במהרה את קלונה של יקירת התקשורת והשמאל, שהיה צריך להיחשף ברבים ולהביא לסיום הקריירה שלה – או לכל הפחות להסתלקותה המיידית מהנהגת “מחנה השלום”. זאת, אף על פי שברור לגמרי שלאינדיק, שנהנה לאורך השנים ממוניטין אמינים למדי כדיפלומט דיסקרטי וישר, אין כל אינטרס להמציא את הדברים.
על כן, לחבריי מהשמאל, שעל שורותיהם אני נמנה, אומר רק זאת: מיצאו לכם מנהיג או מנהיגה אחרת, והפסיקו ללכת כמוכי היפנוזה אחרי כרזת הפרסום החלולה שיצר ראובן אדלר; ובפעם הבאה שאתם מבכים את העדרו של הסדר מדיני, זכרו כי על ציפי לבני רובץ קלונה של פוליטיקאית שלא יכלה לכבוש את ייצרה, ובניגוד גמור לתדמיתה הנקייה והעניינית – בחרה לשים בצד את האינטרס הלאומי לטובת מאווייה ויצריה האישיים.
הכותב הוא חבר מפלגת העבודה, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת ת”א ועורך תוכן ב”אנשים ומחשבים”.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר