היום קראתי בפייסבוק פוסט של חברתנו מיכל שיר, בו היא מפנה לכתבה שנושאה עיתון הילדים “עצבעוני” שאביה המשורר והסופר ייסד, וזה הזכיר לי את ספרו “הרוזנת”, אותו קראתי לאחר פטירתו ב- 2006, ולגביו פרסמתי בזמנו כתבה בליכודניק. עתה, עם קריאת הפוסט ומשנמצאים אנו בשבוע הספר, אני מוצאת לנכון לפרסם שנית את הכתבה וממליצה לקנות את הספר
את הרומן ”הרוזנת” כתב הסופר והמשורר מיכאל שיר, אביה של חברתנו מיכל שיר, אשר נפטר ב- 2006 ואשר מסות של שבחים נכתבו עליו באתרי האינטרנט, שעיקרם: אדם מופלא, מדהים, הומאני, דמות מחנכת, מייסד ועורך “אצבעוני” חוברות לילדים, ועוד ועוד.
–
הספר מאוד מאוד קריא, מרתק וסוחף, נקרא בנשימה אחת, ואי אפשר להפסיק לקרוא בו עד אשר מגיעים לסיומו.
–
הספר מבוסס על מקרה ריגול אמיתי שהיה במלחמת העולם השניה, וחוץ מתיאור מפורט של המקרה, כמעט כל ההתרחשויות על אודות מלחמת העולם השניה מובאות, מובעות ומוארות באמצעות דיאלוגים שבין הגיבורים, ולא בתיאורי התרחשותם.
–
כאשר התחלתי לקרוא בספר, סגנון הכתיבה הזכיר לי את סגנון כתיבתו של פאולו קואלו, בספרו:”אחת-עשרה דקות”, בהבדל אחד, שהספר ”אחת-עשרה דקות” מתחיל ונגמר עם סקס, ואילו בספר ”הרוזנת” הסקס מובא במינון הנכון ורק כאשר מתבקש מעצם העלילה, ויש בו, כמובן, הרבה מעבר לזאת. ומה שמצא חן בעיני הוא, שפרטים שידענו על מלחמת העולם השניה והספקנו לשכוח – הספר בא ומרענן את זיכרוננו לגביהם, אם כי הדבר נעשה באופן מגמתי שהוא, מתוך אופיו הדידקטי של הסופר, כדי להנחיל לנו, הקוראים, הרבה מידעים, בין שידענו ושכחנו, ובין שלא ידענו.
–
גיבורת הרומן, מריה, צעירה יפיפייה, שופעת מיניות, חריפת שכל, אך חסרת השכלה. היא מחליטה לעזוב את כפרה הנידח שבפולין ועוברת לוורשה הבירה כדי להיטיב את חייה. בזכות יופייה, פיקחותה, וכמובן בזכות המיטה, היא משיגה כל דבר שהיא רוצה, עד להפיכתה לרוזנת אמיתית, אמידה ורחבת אופקים.
–
בהמשך, בעיצומה של המלחמה, לאחר שבעלה הרוזן נהרג בהפצצה גרמנית, הרוזנת עוברת לגור בטורקיה, שהיתה אחת משלוש המדינות הניטרליות במלחמה. ואם בטורקיה עסקינן, הרי שכל מי שטורקיה מדברת אל לבו, בין שהוא ממוצא טורקי או מרבה לנסוע לשם, ימצא בספר תיאורי נוף יפיפיים ומוכרים של טורקיה.
–
אכן, מריה משיגה הכל, עד לאותה טעות נוראית שעשתה, כאשר קיבלה מתנה ממישהו, שאסור היה לה לקבל ממנו – ואז הכל משתנה לרעתה. היא כנראה לא שמעה על הכלל, שבחיים צריך לדעת ממי לא לקבל מתנות.
–
אחת הסיבות שהביאתני לכתוב על הרומן ”הרוזנת”, היא פיסקה חשובה שמצאתי בו, (עמוד 48) ואשר מאוד מאוד רלוונטית למדינת ישראל בתקופתנו אנו, ואולי תמיד. הפסקה נאמרת על-ידי מריה, בשיחתה עם בעלה הרוזן, לאחר שהספיקה להרחיב את השכלתה מן הספרים הרבים שקראה בבית הרוזן בעלה.
–
” מה למשל למדת מספרי ההיסטוריה שלי?” שאל הרוזן. (את אשתו מריה)
–
” למדתי כמה דברים חשובים,” אמרה מריה ברצינות רבה. “אם שני אנשים חותמים על חוזה ביניהם או עושים הסכמים, ואם אחד מהם מפר את החוזה, הולכים שניהם לבית המשפט. יש שופט שיכריע ביניהם. אבל הסכם חתום בין שתי מדינות, שווה כקליפת השום. הסכם כזה מחזיק מעמד רק אם המדינות האלה רוצות בו. רק אם האינטרסים שלהן מחייבים אותן לשמור על ההסכם, רק אם כדאי להן. ברגע שאחת מהמדינות האלה רוצה להפר את ההסכם – היא מפירה אותו בלי ניד עפעף. אתמול הן היו ידידות, היום הן נלחמות זו בזו.”
–
זהו, את כל השאר תלמדו מקריאה בספר אשר מאוד מאוד מומלץ לקנות אותו ובהזדמנויות שונות אף להביא אותו כמתנה.
בברכת חברים, צפורה אור-טל.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר