בספרו המצוין “עלייתו ונפילתו של הקומוניזם” (עם עובד) מציג המחבר, ארצ’י בראון, סקירה היסטורית המשרטטת את תהליך ההשתלטות של המפלגות הקומוניסטיות במדינות העולם השונות. המשותף לקו הפעולה שלהן הוא היותן קבוצות שזכו לתמיכה ציבורית מצומצמת, אך בזכות הדומיננטיות של מנהיגיהן הן הפכו לבעלות השפעה מכרעת על החיים הפוליטיים במדינה, תוך כדי שימוש ציני במושגים המשקפים ערכים נעלים, למשל “דמוקרטיה” ו”רצון העם”.
קשה שלא לקשר בין מסקנותיו של בראון ובין המראות שנשקפו במוצאי השבת מתל אביב. והכוונה היא לדומיננטיות של שלטים אדומים המייצגים מפלגת אופוזיציה תמידית, יורשתה של המפלגה הקומוניסטית בישראל, שמניין חבריה הוא ארבעה בדיוק. האם את ניצני אופי הפעולה שהצליח היטב ברוסיה הצארית, בסין, בקובה, בקמבודיה ובעוד מניין רב של מדינות שנפלו ברשת הבולשביקית, אפשר לראות גם בישראל של 2012?
* * *
לפני הכל, כדאי לומר כי המחאה בבסיסה מוצדקת ביותר. מדינת ישראל היא מקום קשה למחיה. אין צורך לכתת רגליים עד לפריפריה המרוחקת כדי ללמוד זאת, די בביקור בסופרמרקט כדי להבין שהתמורה שאותה מקבל האזרח הממוצע בעד כספו היא גרועה בהשוואה לכוח הקנייה של יתר אזרחי העולם המערבי. עם זאת דווקא תל אביב היא אולי המקום האחרון שאמור, אפילו מבחינה סמלית, לייצג את מחאת יוקר המחיה. בהכללה אפשר לומר כי תושביה הצעירים לא נאנקים תחת עולם של משכנתא, תשלומים למוסדות חינוך ועלויות מחיית המשפחה. אלה שמורים לרוב לתושבי הפריפריה, שמתחילה למרבה הפלא כבר ברמת גן, בפתח תקווה, בראשון לציון ובנתניה וממשיכה צפונה ודרומה עד לאן שהכביש הסלול האחרון מגיע.
לכן טבעי היה הדבר שהכיכרות בערי הלוויין של תל אביב, כמו של שאר הערים והעיירות והיישובים במדינת ישראל, יתמלאו, משום שמצוקתם היא מצוקת קיום מחוסר בחירה, שלא כמו מחאת תל אביב שנולדה בשל שאיפתם של כמה צעירים לגור דווקא במקום היקר ביותר במדינה.
* * *
לאור אלו, קשה שלא להסיק לנוכח אירועי מוצאי השבת שהמחאה נוסח תל אביב אינה אלא ניסיון לערער את היסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל בשיטה הקומוניסטית המנוסה. שהרי אם לא כך, כיצד נסביר לא רק את יציבותה של הממשלה, אלא גם את שיעורי התמיכה האלקטורלית המזעריים אשר להם זוכות המפלגות העומדות מאחורי המחאה, ובעיקר את חוסר ההיענות של רוב רובו של העם, שכאמור משווע להקלה ולשיפור בתנאי החיים, למחאה?
הדמוקרטיה מבוססת על היות האדם יצור תבוני המקבל את החלטותיו על פי שיקולי עלות-תועלת רציונליים. אם להתבסס על ההיגד הזה, כנראה לא בכדי הדי המחאה מתעממים ככל שהם מתרחקים ממרכזה שבתל אביב. משום שהעם, זה שבשמו השלטים מתיימרים לדבר, מבין לא רק כיצד מחאה מהסוג הזה מתחילה, אלא גם כיצד היא עלולה להסתיים.
פורסם לראשונה בעיתון “ישראל היום”. למאמר המקורי לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר