עוד בחייו הפך רבי שמעון בר יוחאי זיע”א לאגדה, רבותיו, חבריו ותלמידיו הכירו בנשמתו הגדולה, שכן הוא הגבר הוקם על מן השמים, שבו ועל ידו יתוקנו כל העולמות העליונים והתחתונים, והוא היחיד מכל הברואים שניתנה לו רשות מן השמים לגלות כל סתרי המרכבה העליונה וכל השתלשלות העולמות וסדריהן. רבי עקיבא – רבו של רבי שמעון, אמר לו: “דייך שאני ובוראך מכירין כוחך”. מסתבר איפוא כי כוחו הגנוז והנעלם של רבי שמעון – רב הוא על הגלוי. וככל שכוחו הגלוי היה רב ונעלה מכל בני דורו, כוחו הנסתר היה רב ונשגב עוד יותר, עד שאין מי בנבראים המסוגל לתהות באישיותו ולהכירו, מלבד רבו רבי עקיבא ובורא העולם, אם בחייו היה רבי שמעון נערץ ומופלא מכל חכמי דורו, קל חומר אחר פטירתו. חייו של רבי שמעון אפופי תעלומה ורוויי סוד, כך הפך גם קברו הקדוש אפוף תעלומה ורווי סוד, מירון אבן שואבת היא לנפשות כמהות, לאסירי תקוה ולבני עליה. רבי שמעון וספר הזוהר:
המחבר וחיבורו, נצמדים יחדיו כחטיבה אחת שאינה נפרדת לעולם, וכלשון הזהר: “כתרין רעין דלא מתפרשין” (כמו שני אוהבים שאינם יכולים להפרד). בכל מקום בעולם ובכל הדורות, נצמד היהודי הנצחי אל דפיו הבלים והעתיקים של ספר הזהר הקדוש והמקודש – ממנו שאב מלוא חופניים עידוד ועמו התעלה טפח וטפחיים מעל פני האדמה. קורא היה בו ברטט ולומד בו בהתפעמות, ומעיניו נוצצת דמעה טהורה מטל וזכה מבדולח. כל המוני העם, על פלגיו ושדרותיו מתרפקים על ספר הזהר, למן גדולי גדולים חכמי הרז ומכווני כוונות ברזי שמות הקודש, ועד פשוטי העם שלעתים אף אינם מבינים את אשר הם קוראים. אל כולם מדבר הזהר הקדוש, אל כל אחד בשפתו וכפי הבנתו. שכן שפת הזהר אינה שפת הדיבור והקשר החיצוני – שפת הלב היא, הזהר – לבן של ישראל הוא, לפיכך כל אדם מישראל מתמלא נהרה בקוראו בספר הזהר ונפשו שטופה באור יקרות נאצל שלא מן העולם הזה. אלא שלא כל פתחי שערי הלב שוים, איש איש ומעמקי לבבו המיוחדים לו.
מירון – מקום ציונו:
כל ימות השנה מתקבצים במירון המונים. מבקרים, מטיילים, תיירים ובני עליה מבקשי שלימות. במירון נעצרים מחוגי השעון מלכת. בעשרים וארבעה שעות היממה פעילות שוקקת. האדם עטוף עטיפות לרוב, כשם שעל גופו עוטה הוא בגד על גבי בגד, מכופתר כיאות וענוב לתפארה, כן עם את נפשו ונשמתו ופרפורי געגועיו עוטף הוא בעטיפות רבות, בוש הוא לגלות מערומי כיסופיו. אך במירון הכל שונה שם שולטת האמת בטהרתה, כקרני השמש הממלאים את יקום בהדר זיום, כן מתגלה הנשמה במירון, מתערטלת מהמון לבושיה וכיסוייה. נהרות דמע ניגרים כנחלים שוטפים, תחינות ובקשות נאמרות בלהט וזעקות אלם נישאות מכל לב. וכל המון התפילות והבקשות, התחינות והדמעות, מצטרפות ומתלכדות יחדיו, עולות ומתייצבות לפני כסא הכבוד ועוטרות לבורא העולם כתר מלוכה. שעת חצות הליל במירון, חסידי עליון חכמי הרז והקבלה, קמו זה מכבר משנתם בחדרים הסמוכים למערה אותם בנה החסיד המקודש רבי אברהם גלאנטי מגורי האר”י ותלמיד הרמ”ק (רבי משה קורדיוורו) – טבלו במקוה טהרה הצמודה למערה עלו ונסתפגו. עתה הם עורכים תיקון חצות, בוכים במר לבב על ציון ועל המקדש שחרבו, על גלות השכינה וגלות ישראל, על ביאת המשיח ובנין המקדש. הכל נזכרים בדבריו של רבי אלעזר אזכרי, אותו צדיק שהיה מל”ו הצדיקים הנסתרים בדורו של האר”י, הכותב: “בהיות חברים מקשיבים אצל ציון רשב”י ועוסקים באמרותיו אמרות טהורות כדרכנו פעמיים בשנה מעת לעת ומפקידה לפקידה, שם ישבנו גם בכינו, צעקנו במרירות לבנו ויתכו כמים שאגותינו”. חסידים ואנשי מעשה פורשים ליערות ולחורשות סביבות המערה, שם הם עוסקים בהתבודדות, מכבסים נגעי הנפש, מתפללים אל ה’ בחזקה ושאגותיהם מהדהדות כליש פצוע. מקובלים יושבים בכובד ראש, עוסקים בספר הזהר ובכתבי האר”י הקדוש רבן של המקובלים שלפי המסורת היה גלגולו של רבי שמעון. ותיקין מכינים עצמן בסילודיו לתפילת השחר, מן המערה נראית זריחת השמש בעת נץ החמה. מערת רשב”י שוקקת חיים רוחניים מופלאים בשעות הלילה – על אחת כמה וכמה בשעות היום. שונה היא מירון מכל העולם כולו, ברחבי העולם מכוני ניקוי למיניהם, שירותי כביסה ונקיון ממינים שונים – אבל הכל מכוון אל הגוף וצרכיו הרבים, מירון אף היא מכבסת ענק, מכון ניקוי וטיהור, אך אין היא מכבסת את הגוף וצרכיו, כי אם את הנשמה ולבטיה, את הלב ורגשותיו. אחר שהות במירון, מרגיש כל אדם עצמו נקי, זך ומטוהר ולבו מלא אהבה לה’, לתורתו ולעמו. לא פלא הוא המנהג הנפוץ שלל הבא בשערי מערת רשב”י שר ומרקד את הפיוט “בר יוחאי”, ולאחר מכן את מאמרו המופלא של רבי עקיבא – רבו של רבי שמעון: “אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם – אביכם שבשמים”. כי אכן במירון חשים ומרגישים “לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם”.
ל”ג בעומר במירון:
אם בכל ימות השנה שואבת מירון מאות מבקרים, הרי בל”ג בעומר נוהרים אליה רבבות רבבות. בכל ימות השנה עולה אדם מירונה ופניו חתומות מהורהרות ורציניות – בל”ג בעומר הכל עולים בקול מצהלות רננים, הכל מחייכים וטובי לב. ים הדמעות היגרות בל”ג בעומר ליד הציונים הקדושים, שונות הן מן הדמעות של כל ימות השנה. ל”ג בעומר יום חג הוא, יום שמחתו של רבי שמעון, אין רבי שמעון חפץ ביום זה בעצב ובאבל – רק בשמחה וגילה, נגילה ונשמחה בך. כל פיסת מקום במירון נתפסת כמה ימים קודם ל”ג בעומר ע”י משפחות משפחות המקומות אהלים ושוהות במקום ימים מספר. מכל שדרות העם ומכל עדותיו באים הרבבות ומתכנסים לשמוח בשמחת רבי שמעון, ביום פטירת רשב”י לגנזי מרום יצאה בת קול והריזה: “עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון” – “עלו ובואו והאספו להילולת רבי שמעון”, פעמי בת קול זו מכים ברבבות לבבות החוגגים המתאספים לשמוח בשמחת רבי שמעון ביום שמחתו ומועדו. העידו חכמי הדורות הקדמונים כי השמחה במירון בל”ג בעומר היא “ממש שמחה מעין עולם הבא”. עד שנמנו וגמרו “מי שלא ראה שמחה זו בעיניו – לא ראה שמחה מימיו”. וכבר המשילו נבוני לחש את העליה למירון בל”ג בעומר – לעלית השבטים לבית המקדש בימי המועדים. רבים מבין העולים בל”ג בעומר מביאים עמהם את ילדיהם הקטנים, ילדי החמד בני השלוש, לקיים את תספורתם הראשונה במירון. מנהג זה הוא עתיק יומין וכבר רבינו האר”י רבן המקובלים נהג כן בילדו הקטן, ועשה אותו יום משתה ושמחה לתלמידיו. ילדי החמד עטורים תלתלי פז ארוכים נישאים בידי אבותיהם וכל אחד מן הנוכחים מתכבד לגזוז קווצת תלתלים, לאחר מכן מאחל הגוזז לאבי הילד ולילד הקט מיטב הברכות והאיחולים, כל זאת תוך שתיית לחיים ומיני טעימה. מנהג עתיק יומין הוא כי ההורים שוקלים את משקל מחלפות השיער של הילד ונותנים תמורתם משקל כסף או זהב איש כמתנת ידו לעניים ונזקקים.
זכותו של רשב”י:
רבות מסופר בזוהר על סגוליותו המיוחדת של רבי שמעון, שהיה הקב”ה גוזר גזרה ורבי שמעון מבטלה, היה רבי שמעון גוזר והקב”ה מקיים רצונו. כבחייו כן גם אחר פטירתו גדול חוחו של רבי שמעון לישועה ופדות על כל צרה שלא תבוא. רבים לאין ספור הם הסיפורים על ישועת ה’ לישראל וגם לבני אמות העולם שנעשו במירון בזכות רבי שמעון – שזכותו לעולם עומדת ומגינה על כל ישראל. חכמי הרז יודעי נסתרות אומרים: שני סוגי נשמותי הם, נשמות פרטיות ונשמות כלליות. מרבית הבריות נשמות פרטיות להן – נשמות שבאו לעולם כדי שאותו אדם יתקן את הדברים המיוחדים לו אשר למענם נברא. אך יחידי הדורות שוכנת בתוכם נשמה כללית, נשמה זו אין מעשיה לה עצמה, אלא לבני הדור כולו היא נתונה. נשמה כללית כזו היתה נשמתו של רבי שמעון, כל שעשה ופעל בעליונים ובתחתונים, כל שסיגל מצוות ומעשים טובים – לא נטל עבורו הוא מאומה, את הכל הותיר והשאיר לעזרת ולתועלת כל הדורות שיבואו. וכל הדורות ניזונים – בזכות צדקתו ושגב מפעליו של רבי שמעון בר יוחאי זיע”א.
(על פי הספר “מאור הבשם”, הרב מ.כ. שאולי זצ”ל)
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר