אלי חזן תוהה בינו לבין עצמו מי מנבחרי הליכוד יתחיל לחפש דרך לתקן את העוול של הסיוע הכלכלי לניצולי שואה, סיוע שהם ראויים לו הן מבחינה מעשית והן מבחינה מוסרית. מצורף חלק מראיון מעיתון “הארץ” עם ירון יעקובס, ראיון שיפתח צוהר לעוול
נבחרי הליכוד עושים עבודה מצוינת. באמת. הם עוסקים סביב השעון בבעיות אקוטיות ועושים ככל יכולתם לסייע לציבור שבחר בהם. המילים הללו לא נאמרות בציניות אלא במלוא הכבוד. יחד עם זאת, ישנו נושא אחד לפחות שממנו נבחרי הליכוד מתחמקים. נושא שהוא אולי הכי בנפשנו. נושא ניצולי השואה והיחס של מדינת ישראל אליהם.
ראשית, חשוב לראות את הסרט הבא שיתן לנו מושג באיזו קטסטרופה ערכית ומוסרית אנו נמצאים.
לצפייה בסרט מוסר השילומים לחצו כאן
שנית, אציג בקצרה את הנושא : בארץ ישנם 198 אלף ניצולי שואה ומתוכם 40 אלף ניצולי שואה החיים מתחת לקו העוני. בכל יום מתים 35 עד 40 ניצולי שואה. מה שנשאר להם בימיהם האחרונים הוא לראות כיצד ממשיכיהם, אלו, אשר בזכות אותם ניצולי שואה (בין השאר אך לא רק), חיים במדינה עצמאית משגשגת. ניצולי השואה היו גם הסיבה המרכזית שבעבורה קיבלה ישראל שילומים מגרמניה , שילומים שסייעו לבסס את המדינה המוצלחת. חלק מהשילומים היה אמור להגיע לניצולי השואה. אז היה. הקצבה החודשית הניתנת לניצולי שואה היא שערורייתית על אף שהמדינה קיבלה כבר כספים מראש להעביר לאותם ניצולים.
ואולם, למרבה התדהמה, בירוקרטיה ועצלנותקרטיה מביאים לכך שכספים המיועדים להגיע לניצולי שואה, כספים שאף אחד לא עושה להם טובה בהעברתם, לא מגיעים!!!!!!!!
כך למשל בראיון המצ”ב מעיתון הארץ מסביר ירון יעקובס, מנכ”ל החברה להשבת נכסי נספי השואה, שבמקום שכספים יגיעו לאותם ניצולים, מיליונים משולמים לעו”ד, רואי חשבון ושאר מלחכי פנכה.
מי מנבחרי הליכוד יציף את הבעיה על סדר היום ?
מי מנבחרי הליכוד ירים את הכפפה ויתקן את העוול?
לפרטים נוספים : eli@israelnow.tv 0503388820
לקרוא חלק מהראיון עם יעקובס ולהבין את המחדל
המדינה שדדה
מי שהיה משקם חברות בשוק הפרטי, לא ידע אילו הריסות מחכות לו בחברה להשבת נכסי נספי השואה, שהחלה לפעול לפני שש שנים והספיקה להידבק בתקופת חייה הקצרה במחלות שתוקפות בדרך כלל חברות מזדקנות ומתנוונות.
החברה הייחודית הזאת הוקמה על ידי המדינה, לאחר שהכנסת חוקקה את “חוק הנכסים של נספי השואה” ותפקידה המרכזי הוא לאתר יורשים של קורבנות השואה שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה ברשותם נכס (מקרקעין, מיטלטלין, כספים וניירות ערך) בארץ ישראל, ולהחזיר להם את רכושם לפי שוויו הריאלי. רכוש שבעליו החוקיים לא יימצא, יועבר לטובת סיוע לניצולי השואה ולהנצחתה. במשך עשרות שנים לא טרחו האפוטרופוס הכללי, קק”ל והבנקים להשיב את הכסף ליורשים. “המדינה פשוט שדדה את יורשי הנספים”, אומר אדם שבקי ברזי החברה.
בעשור הקודם הוקמה בכנסת ועדה פרלמנטרית לבדיקת השערורייה וממצאיה הראו כי בידי המדינה והבנקים נשארו מאות מיליוני שקלים שלא הוחזרו לבעליהם. בעקבות הממצאים הוקמה החברה והמחוקק קבע לה תאריך תפוגה: שנת 2021. יעקובס נמצא בחברה מיומה הראשון, כחבר ועדת ביקורת. גם מנקודת המבט המצומצמת הזאת, הוא הבין שמשהו דפוק ביסודות של החברה הטרייה. אבל התמונה המדאיגה באמת עוד לא נפרשה לפניו במלואה.
מיום הקמתה ב-2006 ועד היום התחלפו בה בין חמישה לשישה מנכ”לים (תלוי את מי שואלים), והיא סבלה מסכסוכים בין המנהלים לבין ראשי הדירקטוריון, מתחים שגרמו לרוב המנהלים לברוח, זה אחר זה. החברה גם הצליחה לצבור בתקופת הזמן הזאת כמה הסתבכויות מביכות, ודוחות ביקורת חריפים. באחד הדוחות האלה, שנכתב על ידי המבקר הפנימי של החברה, רואה החשבון גלי גנה בשלהי 2009, נחשף כי מי שנבחרה לעצב את משרדיה החדשים של החברה היא חברת האדריכלים שבה שותף בנו של המנכ”ל הרביעי של החברה, תא”ל במילואים צבי קנור.
על פי החוק, החברה לא מתוקצבת על ידי המדינה, אלא מקבלת תקציב מתוך אחוז מסוים מסך הנכסים של נספי השואה שהיא מחזיקה. הכספים של הנספים הם למעשה אלה שמשמנים את גלגלי המנגנון, שהעסיק בשנים האלה כמה יועצים יקרים.
אחד מהם הוא עו”ד נדב העצני, שמשרדו סיפק שירותים משפטיים לחברה. שכרו של העצני, שהוערך בכמה מיליוני שקלים, עורר ביקורת חריפה מצד גורמים בחברה ובכנסת. בין המנכ”ל קנור לבין העצני היו כמה עימותים חריפים שהמריאו לשיא בדצמבר 2009, אז התכנסה הנהלת החברה בראשות קנור לישיבה שעסקה בתפקודו של היועץ. בישיבה השתתפו גם שתי חברות דירקטוריון.
בישיבה הזאת נאמרו, כך על פי הסיכום שיצא בסופה מלשכת המנכ”ל, דברים בלתי דיפלומטיים בעליל על היועץ: “כל נציגי החברה היו תמימי דעים כי היועץ המשפטי הקבוע אינו ראוי להמשיך בתפקידו ויש להפסיק ההתקשרות עמו לאלתר כדי למנוע נזק חמור נוסף לחברה ולתדמיתה… חוות הדעת מטעם היועץ, הן ברובן הגדול, באיכות ירודה ומעידות על חוסר הבנה עקרוני של הנושאים הנדונים”.
כמו כן נטען בסיכום כי עו”ד העצני “הוא איש מדנים, מעורר אנטגוניזם מצד גורמים חיצוניים… התנהלותו מעוררת רושם חזק של אישיות תככנית ומניפולטיבית העושה שימוש ציני בזריעת פחד כדי לקדם אינטרסים אישיים – כבוד וממון – על חשבון האינטרסים המקצועיים של החברה”. העצני, שזכה להערכה מצד הדירקטוריון, נותר בתפקידו עוד שנה וחצי.
לצדו של העצני החזיקה החברה כמה עורכי דין, יועצים נוספים, וגם כמה פירמות של רואי חשבון שנבחרו לתפקיד ללא מכרז. דוח ביקורת פנימי שכתב רואה החשבון גנה, והעוסק בשערוך הנכסים של החברה, קבע כי למשרדי רואי החשבון שנשכרו שולמו מיליוני שקלים מכספי החברה. “דווחנו כי באופן כללי התגלו טעויות בשערוכים לכל המשרדים”, נכתב בדוח. “בשערוכים שבוצעו על ידי משרד רואי חשבון מסוים (שקיבל את סכומי הכסף הגדולים ביותר, ג”ו), התגלו טעויות חמורות”.
כמו כן, התברר כי שני ראשי דירקטוריון עלו לחברה מאות אלפי שקלים במהלך כהונתם בתפקיד (נהג, רכב, גמול ישיבות) וכי פעילות הדירקטוריון גבתה מאות אלפי שקלים מדי שנה.
“אפילו בתעשייה האווירית אין כל כך הרבה ישיבות כמו בחברה הזאת”, העיר ח”כ זאב ביילסקי בישיבת ועדת החוקה של הכנסת שדנה בתקציב החברה.
בתחילת 2011 פירסם מבקר המדינה דוח חריף מאוד על תפקודה של החברה בשנים 2007-2010, בו קבע בין השאר: “החברה לא גיבשה מדיניות ארוכת טווח בנושא הסיוע לניצולים ולא פעלה די לבדיקת צורכיהם… בתפקודה של החברה נמצאו ליקויים רבים, והעיקריים שבהם – היעדר תכנון רב-שנתי ואי-התוויית מדיניות… החברה לא הפנימה שעליה לפעול לפי נורמות ציבוריות שחלות עליה”.
בקיץ 2010, גם קנור ברח מהתפקיד לאחר שכנפיו קוצצו ודירקטוריון החברה ביקש מיעקובס למלא את תפקיד המנכ”ל כמינוי חירום לשלושה חודשים. כשאלה חלפו, ביקש הדירקטוריון להאריך את כהונתו והוא הסכים להישאר בתפקיד עד סוף שנת 2011. המתינה לו ירושה מפוקפקת.
“ישבתי בחיי בדירקטוריונים ובחברות, אבל תהפוכות ניהוליות כאלה לא ראיתי מימי, והכל, לצערי, על גבם של יורשים וניצולי שואה”, אומר יעקובס. “כשנכנסתי לתפקיד התברר לי בעיקר שהבוקה ומבולקה שמאפיינת את החברה אינה בתחום של מה שנעשה, אלא בתחום של מה שלא נעשה. ולא נעשו הדברים הבאים, וזה צרם מאוד: לא נעשה מימוש נכסים, אפילו נכס אחד לא נמכר. לא שוחררו נכסים בהיקף גדול מאוד, מיליוני שקלים בנדל”ן ובכסף שכבו בחברה כאבן שאין לה הופכין, ולא יצאו ליורשים שחיכו להם בכיליון עיניים. לא נבנה מערך סיוע ראוי לניצולים וממילא החברה לא קיימה את הייעוד הנוסף שלה – סיוע מסיבי לניצולים הזקוקים לכך. התברר לי שיש בלגן גדול, שנחשף כבר בשורה של דוחות ביקורת חיצוניים: דוחות שמצביעים על ליקויים חמורים בעבודת הדירקטוריון, בעלויות של הדירקטוריון, דוחות חמורים מאוד על כספים שהוצאו על יועצים חיצוניים. פעלתי לתקן את כל אלה, לצמצם למינימום את מצבת היועצים, להקים מנגנוני בקרה ושקיפות ולהאיץ את תהליכי ההשבה, אבל מה שעניין אותי במיוחד הוא לבצע מעין קפיצת בנג’י – לצלול לפרטים ואז להביט על החברה ממבט-על ולחולל בה תמורה של ממש”.
הכסף יזרום
כמה חודשים לאחר שנכנס לתפקיד הוא הציג בפני שר המשפטים יעקב נאמן וגורמים נוספים תוכנית: לסיים במהירות את פעילות האיתור וההשבה, שתסתכם להערכתו ב-15-20 אחוז מכלל הנכסים, לבצע שינויי חקיקה שיאיצו את מימוש הנכסים, לפרק את החברה ב-2015 – שש שנים לפני זמן התפוגה שקבע לה המחוקק – ולשחרר מיד את מאות המיליונים שייוותרו בקופתה לטובת ניצולי השואה הנזקקים. “גורם הזמן הוא האויב הכי גרוע של החברה הזאת”, אומר יעקובס. “ניצולי השואה זקוקים לכסף עכשיו”. אלא שדירקטוריון החברה עמד על רגליו האחוריות, הביע התנגדות עזה לתוכנית ואף ניסה לפעול לקיצור כהונתו של יעקובס.
על הדירקטוריון, שמורכב ברובו מרשימת מומלצים של עמותת פורום הארגונים להשבת הרכוש של נפגעי השואה, הוא אומר כי “אין להם הבנה לגבי תפקידו של דירקטור, ומהי אחריותם כדירקטורים. מעולם לא קרה מהלך שבו חברה בבעלות הממשלה ביקשה באופן יזום להשלים את פעילותה”.
יעקובס מצביע על חולי של השירות הציבורי: “למעשה, תמיד קורה ההפך. הייתי בטקס הנחת אבן הפינה לרכבת הקלה בתל אביב כבר יותר מפעם אחת והרכבת עוד לא כאן. המנגנון מפרנס את עצמו. כסף במגזר הציבורי משול למים. מים תמיד זורמים, ובמהלך הזרימה הם מתאדים עד שהם נעלמים. אם לא נחלק את הכסף לניצולים, הכסף בוודאי ייצא מקופת החברה”.
ולאן הוא יזרום?
“הכסף יגיע לידיים לא ראויות במקום לניצולים. אם לא יקבלו את התוכנית, אין ספק שנמצא את עצמנו רואים תופעה כפולה, לא מפתיעה: מצד אחד חברה פועלת במלוא המרץ, עם כוח אדם נוסף ויועצים ומלווים ככל שרק נדרש, ומצד שני ניצולים שמתים בתנאים מחפירים, ושלא מקבלים את הסיוע בהיקף ובעיתוי שהיה ראוי שיקבלו אותו. זה חמור מאוד, ודרושה פה החלטה ברמה הלאומית, של ראש הממשלה ושל שר המשפטים – שאחראי על החברה”.
פוליטיקאים שמעורבים בעניין תמכו בתוכנית, הם התגייסו לסייע?
“לצערי אף אחד לא קם לסייע לי באופן מעשי כדי לאכוף את המהלך הזה על החברה והנהלתה”.
איך אתה מגדיר את היחס של ממשלת ישראל לניצולי השואה?
“אוזלת יד אחת ענקית. ממשלות ישראל לדורותיהן חטאו בכל מה שנוגע לטיפול בניצולי השואה, גם בהיבטי התמיכה והסיוע וגם בהיבטי השבת הרכוש. שורש החטא הוא בנקודה אחת מאוד פשוטה: יש הרבה ידיים שבוחשות בקדירה, והידיים האלה לא מחוברות לאותו גוף. אין שום מסד נתונים אחד מקובל, שלפיו נקבע מי זכאי למה בתחום ניצולי השואה. זה יוצר עיוותים חמורים. אני מכיר אישית הרבה ניצולים שחיים בחרפת רעב ולא מזוהים על ידי המערכת כראויים לתמיכה כי הם לא ברשימות הנכונות, וכן ניצולים שמצבם היום יוצא מן הכלל כי הם מקבלים עודף של תמיכות, לפעמים עשרות אלפי שקלים בחודש”.
אלה שקרובים לצלחת שמקבלים יותר?
“בוודאי. המצב הוא כזה שיש ניצולי שואה שמיוצגים באמצעות ארגוני ניצולים כאלה או אחרים ויש היררכיה בין הארגונים החזקים יותר, המקורבים יותר והמקושרים יותר, לבין הארגונים הפחות מקורבים ומקושרים. פירושו שניצול שואה שחבר בארגון מקושר יותר יזכה ליותר הטבות מאשר חברו”.
מי שיש לו קשרים פוליטיים יותר חזקים, יקבל יותר כסף?
“ממילא, זה חלק מהמשחק: חלקים מהכספים זורמים ללא שום ספק, ואני יודע על כך, לעמותות, למקורבים, לפעילים כאלה ואחרים, לאו דווקא על בסיס כישורים אלא יותר על בסיס קשרים. אין שום ספק בזה”.
יש אנשים שמתפרנסים מתעשיית השואה בארץ?
“ודאי שיש אנשים שמתפרנסים מתעשיית השואה, מהשואה-ביזנס, על משקל השואו-ביזנס. אין פה יותר את יראת הכבוד ותחושת ההערכה לניצולים על מה שהם עברו וסבלו ותרמו למדינה. אין היבט רגשי, יש אלמנטים כלכליים, והכל מנותח במספרים קרים וחדים. צורם לי במיוחד הפער שביו הפאתוס של טקסי יום השואה לבין המציאות היומיומית העגומה שבה חיים הניצולים ואוזלת היד של המדינה בטיפול בהם. מסתובב פה כסף גדול, חלקו זורם לכל מיני כיוונים ללא שליטה אמיתית.
“מעת לעת נסעתי לבקר ולראות בפועל מי זקוק לסיוע, ואיך מטפלים, ונחשפתי למצבים שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שיתקיימו. כמו למשל ניצולות שואה, חלקן במצב בריאותי לא פשוט, שהן אלמנות כבר שנים וחיות במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. ביקור נוסף שהותיר בי זעזוע עד היום היה אצל גברת שמתגוררת בשדרות וושינגטון בשכונת פלורנטין בתל אביב. עליתי לדירה ופגשתי ניצולת אושוויץ, במצב קוגניטיבי בעייתי, עם עובדת פיליפינית, מרצפות שניתן להחליק עליהן בכל רגע – ומטבח שבו חסר חלון ואין אפילו תריס. זה היה בפברואר לפני שנה, קור מקפיא, גשם, והגברת ללא חלון. אלה מקרים שבהם הפעלנו באופן מיידי יוזמה, שלחנו את ניידת הסיוע. מיד התקנו שם תריס וסידרנו קצת את האמבטיה. בצער אני אומר, הדירקטוריון התנגד גם ליוזמה הזאת, כי הוא לא עודכן עליה מראש”.
מה יעלה לדעתך בגורלה של החברה אם התוכנית לא תתממש?
“יום אחד, והיום הזה קרוב, הנכדים ובני משפחה של הנספים והניצולים ישאלו ‘איפה הכסף?’ ופה תישאל שאלה מהותית, להבדיל מאחרים ששואלים את אותה שאלה כשאלה חלולה. כאן, ‘איפה הכסף?’ היא שאלה קונקרטית לחלוטין. כאן יש כתובת שאליה הכסף הזה צריך להגיע ולא הגיע”.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר