מאמרו של עו”ד קצב בעקבות פסק דין קצב
בס”ד
הדגל השחור מעל משפט נשיא מדינת ישראל
מאמר משפטי – ציבורי
*** נבון קצב
______________________________________________________________________________________
*** אינו קרוב משפחה של נשיא המדינה יצחק נבון ו/או של נשיא המדינה משה קצב.
תערוך לפניי, שולחן נגד צורריי
דישנת בשמן ראשי, כוסי רוויה
אך, טוב וחסד ירדפוני כל-ימי חיי
ושבתי בבית-יהוה, לאורך ימים*** עורך דין במשרד עורכי הדין יוסף סמואל ושות’.
*** פובליציסט בעל בלוג באתר החדשות והתחקירים News1 באינטרנט.
*** בן לאסיר ציון ז”ל, יליד ירושלים בירתנו הקדושה, לוחם מחתרת אצ”ל אמיץ לב ,
אשר סיכן את חייו ושילם בחירותו האישית למען עם ישראל והקמת מדינת ישראל.
** תודתי הרבה נתונה לרעייתי היקרה, על שתמכה בי ואפשרה לי להתפנות לכתיבת מאמר זה.
יום הקראת גזר הדין במשפט נשיא מדינת ישראל.
ט”ז אדר ב תשע”א
22 מרץ 2011
ראשי הפרקים :
א. הקדמה.
ב. דוקטרינת ההגנה מן הצדק .
ג. החובה לכבד ולשמור על כבוד האדם ועל שמו הטוב של האדם.
ד. החובה לכבד ולשמור על חזקת החפות במשפט הפלילי.
ה. עיקרון הספק הסביר אשר משלים את עיקרון חזקת החפות במשפט הפלילי.
ו. התנהלות התקשורת ורשויות החוק , שפגעה בזכותו של הנשיא קצב למשפט צדק .
ז. שופטים ואנשי משפט בכירים מאוחדים בדעה שהנשיא קצב לא יזכה למשפט צדק.
ח. השופטים במשפט קצב מודים : לנשיא המדינה קצב נעשה משפט שדה בתקשורת.
ט. שופטי ישראל מלינים ומודים : גם אנו בני – אדם וגם אנו מושפעים מהתקשורת.
י. הרשות הרביעית במדינת ישראל והפגיעה הקשה בעיקרון הפרדת הרשויות.
יא. הצלחתה של התקשורת בסיכול שני המינויים הבכירים ביותר במדינת – ישראל.
יב. השתיקה המסוכנת והמדאיגה ויצירת בני הערובה של התקשורת.
יג. החשש שאנשים טובים לא ירצו למלא תפקידים ציבוריים והנזק למדינת ישראל.
יד. תפקידן החשוב של התקשורת ושל רשויות שלטון החוק וחובת הזהירות שעליהן.
טו. נשיא מדינת ישראל חייב לערער לביהמ”ש העליון בירושלים, עבורנו אזרחי ישראל.
טז. שעתם החשובה של שופטי בית המשפט העליון בירושלים.
יז. סוף דבר.
א. הקדמה.
על כולנו אזרחי מדינת ישראל , ויהיה תפקידנו ומעמדנו אשר יהיה, השואפים לחיות במדינת חוק , סדר וצדק, מוטלת החובה הבסיסית, להקפיד הקפדה יתירה ולשמור מכל משמר על העיקרון של קיום הליך משפטי תקין וטהור בהתאם לכללי הדין , המוסר והצדק . בו יישמרו חומרי החקירה , הראיות והעדויות מכל חשש ולו הקטן ביותר לזיהום אפשרי שלהן .
הליך משפטי בו יישמרו מכל משמר זכויות האדם, זכויות חפים מפשע, חשודים ונאשמים שטרם ניתן בעניינם פסק דין חלוט ( דהיינו שאין עליו אפשרות ערעור ) , בו יישמר עיקרון-העל של עשיית משפט צדק ואך ורק בין כותלי בית המשפט, ולחלוטין לא בתקשורת ובמשפטי שדה בכיכרות העיר, ובו תישמר ותוגן עצמאותה של הרשות השופטת, מפני כל חשש ולו הקטן ביותר, להשפעה חיצונית אפשרית כלשהיא על שופטיה .
כך גם על רשויות שלטון החוק והצדק במדינת ישראל להבטיח כי מעל כל הליך משפט פלילי בו מוכרע לשבט או לחסד גורלם של בני אדם , כאשר על כפות המאזניים מונחים הדברים היקרים ביותר לבני האדם והם : כבודם , שמם הטוב , חירותם ואף ממונם יתנוסס אך ורק דגל לבן.
אולם , בטרם תיגשו אל מלאכת קריאת מאמרי זה , מרגיש אני צורך לשתף אתכם הקוראים בדבר מסוים.
ולא ! אין המדובר בשמי. שכן, איני קרוב משפחה של נשיאי מדינת ישראל יצחק נבון ו/או משה קצב.
ולא ! אין המדובר גם בשאלת זכותה של כל אישה על גופה.שכן, אין וגם לא יכולה להיות כל מחלוקת, שלכל אישה הזכות המלאה על גופה, וכי מי שפוגע בזכות זו,צריך ליתן את הדין ולהיענש ויהיה מעמדו ותפקידו רם ככל שיהיה.
ולא ! אין המדובר גם בשאלת עצם העמדתו של נשיא מדינה לדין. שכן, גם בעיני כל האזרחים שווים בפני החוק, וגם נשיא המדינה אינו מעל החוק. ואולם, כשם שכל האזרחים שווים במדינתנו בפני החוק, ויהיה מעמדם ותפקידם רם ככל שיהיה, כך גם מוטלת החובה על המדינה ורשויות שלטון החוק בה, להבטיח כי לכל אזרחי המדינה, ויהיה מעמדם ותפקידם רם ככל שיהיה, תישמר ותינתן הזכות הבסיסית והשווה לזכות במשפט צדק , הליך משפטי תקין וטהור, בהתאם לכללי הדין, המוסר והצדק. הליך משפטי החף מכל חשש ולו הקטן ביותר להשפעה חיצונית מזהמת, ולעיוות דין אפשרי חלילה, כאשר על המשפט להתנהל ולהתברר אך ורק בין כתלי בית המשפט, ובשום פנים ואופן לא בתקשורת, בדעת הקהל ובהפגנות בכיכרות העיר.
ולא ! אין המדובר גם בשאלת אשמתו או חפותו של נשיא המדינה משה קצב, לגבי ביצוען או אי-ביצוען לדבריו, של העבירות שיוחסו לו בכתב האישום שהוגש לבית המשפט, ובניסיון לקבוע האם שגה ביהמ”ש הנכבד שעה שהחליט להרשיעו בהן או שמא צדק. זאת מהסיבה הפשוטה שהמשפט כולו התנהל בדלתיים סגורות לציבור, בניגוד אגב לבקשתם של פרקליטי הנשיא, ומתוך חשש לפגיעה בפרטיות המתלוננות, וע”י כך נמנעו מאיתנו כאמור כל הכלים המשפטיים, לדון בשאלות העובדתיות העולות מהתיק המשפטי, ולהכריע מה דעתנו בשאלת החפות או האשם, לגבי העבירות שיוחסו לנשיא המדינה משה קצב, בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב – יפו.
שכן, על מנת שהייתי כאמור יכול כלל, להעמיד גם את עצמי, כשופט בפרשה זו, כשם שעשו אגב , הן דעת הקהל והן התקשורת עוד בטרם הוגש כלל כתב אישום , היה עלי לכל הפחות להיות נוכח במשפט עצמו, לראות ולבחון במו עיני את עדות הנאשם והמתלוננות, את אמינותן, את מהימנותן ואת עמידתן בחקירות הנגדיות. לבחון לעומק, בכובד ראש ובעיניים משפטיות, את כל חומרי החקירה הראיות והעדויות, כשהם טהורים וחפים מפני כל זיהום, ולקרוא היטב, באופן מלא ובכובד ראש גם את כל הפרוטוקולים שבמשפט.
כאמור, מאחר ומשפט הנשיא קצב נוהל בדלתיים סגורות לציבור, נמנעה מאיתנו כל אפשרות לבחינה משפטית רצינית בשאלות העובדתיות, בכל הנוגע לאישומים גופם, ולשאלת החפות או האשם, שעסקה בהן הכרעת הדין של ביהמ”ש המחוזי הנכבד בתל אביב – יפו.
כך נמנעה מאיתנו כל אפשרות הכרעה בשאלה העובדתית, לפיה איזה משלוש האפשרויות הבאות, הקיימות לכאורה בכל אשמה של ביצוע עבירות מין, ע”י מעביד/מעבידה בעובד/בעובדת, עולה לדעתנו גם מניתוח התיק המשפטי בפרשת נשיא המדינה קצב :
אפשרות א: הנאשם/הנאשמת, מעביד/מעבידה של המתלונן/המתלוננת הוא/היא שמשקר/שמשקרת, וכן ביצע/ביצעה בעובד/בעובדת הכפוף/הכפופה לו/לה עבירות מין חמורות אשר מיוחסות לו/לה בכתב אישום.
אפשרות ב: המתלונן/המתלוננת, עובד/עובדת של הנאשם/הנאשמת, הוא/היא שמעליל/מעלילה ומשקר/משקרת, והנאשם/הנאשמת לא ביצע/ביצעה בו/בה את העבירות אשר מיוחסות לו/לה בכתב אישום. והוא/היא נוהג/נוהגת כך מתוך מגוון מניעים אפשריים, בהן בין היתר: רצון לנקמה על פיטורין ו/או אהבה נכזבת ו/או רצון לסחוט כספים ו/או רצון להתעשר בקלות ע”י קבלת פיצויים, בסכומים עצומים שהמחוקק קבע שבית המשפט רשאי לפסוק לו/לה אם הנאשם/הנאשמת יורשע/תורשע בדין, ומבלי שיצטרך/שתצטרך להוכיח כל נזק.
אפשרות ג : הן הנאשם/הנאשמת והן המתלונן/המתלוננת משקרים גם יחד, והם ניהלו במשך זמן ממושך, מערכת יחסים מינית – רומנטית, תוך מודעות מלאה למעשיהם ומתוך הסכמה חופשית, שייתכן ואף כללה בצידה גם מתן טובות הנאה וקידום בעבודה, ואשר קשר השתיקה לגביה נמשך ונשמר במשך שנים. זאת הן מפאת העובדה שאינה מוסרית בהיות אחד הצדדים השותפים לה או שניהם נשואים, הן מפאת הבושה והחשש מתגובת בני משפחתם, והן מפאת העובדה שלעיתים תוכל להיחשב מערכת יחסים כזו, שמאופיינת ביחסי מרות בין מעביד/מעבידה לעובד/עובדת ,לאסורה גם עפ”י החוק למניעת הטרדה מינית, גם אם התנהלה בין אנשים בגירים ומתוך מודעות והסכמה מלאה.
אשר על כן , השאלות היחידות בהן ניתן ואפשר כי נביע דעה , באשר כל הכלים לשם כך גלויים לעין , נמצאים בידינו ומאפשרים לכולנו לעשות כן , הן שתיים :
- האם נשיא מדינת ישראל, זכה אכן להליך משפטי תקין וטהור , הליך משפטי החף מכל השפעה חיצונית מזהמת ובהתאם לכללי הדין , המוסר והצדק הטבעי , באופן שאפשר קיומו של משפט צדק שמעליו יתנוסס דגל לבן ?
- האם היה זכאי נשיא מדינת ישראל, לאור כל התנהלות התקשורת, רשויות שלטון החוק ואף חברי כנסת, כפי שתובא ותפורט בהרחבה במאמר זה, לקבל מביהמ”ש את הסעד של הגנה מן הצדק .
כן יעסוק מאמרי זה, בחובה המוטלת על רשויות שלטון החוק, של כל מדינה דמוקרטית מתוקנת , קרי המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, למלא את תפקידן הציבורי כדין ובהקפדה יתירה, וללא מעורבות כל שיקול זר, הכל במורא תפקידן, לאור הכח הרב שהעניק להן. ולהימנע מכל שיתוף פעולה וסיוע לרשות התקשורת בעריכת משפטי השדה שעורכת היא באמצעות יצירת דעת קהל עוינת לחשוד או לנאשם .
כן יעסוק מאמרי זה, גם בחובה המוטלת על רשויות שלטון החוק של כל מדינה דמוקרטית מתוקנת, להקפיד הקפדה יתירה ולשמור מכל משמר, קלה כבחמורה , שבכל הליך משפטי יישמרו ויוגנועקרונות העל של עשיית משפט צדק ובהם : ניהול הליך משפטי על כל רבדיו אך ורק בהתאם לכללי הדין, הצדק והמוסר. עשיית משפט אך ורק בין כתלי בית המשפט, שמירה על טוהר ההליך המשפטי , חומרי החקירה , הראיות והעדויות מפני כל חשש לזיהום והשפעה אפשריים, שמירה על כבודם ועל שמם הטוב של בני האדם , שמירה על חזקת החפות ועל עיקרון הספק הסביר שהינם מאושיות המשפט הפלילי , שמירה על זכויות אדם ועל זכויות חשודים ונאשמים חפים מפשע בפרט, שטרם נשפטו כדין בבית המשפט, אשר טוענים לחפותם ואשר טרם ניתן נגדם פסק דין חלוט.
כן יעסוק מאמרי זה גם בחשש הממשי מפני הפגיעה והכרסום, המתמשכים, החמורים והמסוכנים בעקרונות העל של עשיית משפט צדק אותם מניתי לעיל, ובחשש הממשי שהפועל היוצא שלהן, יהיה חלילה אובדן מוחלט של אמון הציבור במערכת הצדק וברשויות שלטון החוק במדינה, דבר העלול להביא חלילה לפגיעה קשה בדמוקרטיה ובסדר הציבורי, לתסכול, ועד לאנרכיה של לקיחת החוק לידיים, דברים שלא יכירונו במדינת חוק דמוקרטית מתוקנת, ואשר עלולים להביא חלילה לקץ שלטון החוק והדמוקרטיה שלנו. וכמו שאמר כבוד שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי בפסק דינו בבג”ץ עסקת הטיעון בפרשת הנשיא קצב [1]: מהווים סכנה לא פחות חמורה לדמוקרטיה ולביטחון , מאשר סכנות אחרות המונחות לפתחנו.
אמרתי בתחילת דבריי כי ברצוני לשתף אתכם בדבר מסוים ולא בכדי . שכן, איני יודע אם הייתה זו רק יד המקרה שכיוונה כך שאת מאמרי זה, ובו זעקת הצדק, אתחיל לכתוב דווקא ב ” פרשת משפטים ” [2] ( ספר שמות, פרק כא) שהיא הפרשה בה ניתנה לעם ישראל מערכת החוקים והתקנות שעל פיהם יש לפסוק את הדין.
כאמור, המרכיב המרכזי בכל שיטת משפט, הינו כאמור הקודקס המשפטי, דהיינו מערכת החוקים והתקנות שעל פיהם יש לפסוק את הדין. אולם , בל נשכח ובל נטעה ולו לרגע, כי גם המערכת המשפטית המכילה את הקודקס המשפטי הנעלה, המוסרי , הראוי, המושלם והצודק ביותר, אינה יכולה להתקיים ללא שוטרים ושופטים אשר שופטים משפט צדק, ומכאן ש ” פרשת שופטים ” [3] (ספר דברים, פרק טז ) , משלימה את ” פרשת משפטים ” ונפתחת בפסוק החשוב הבא : “שפטים ושטרים, תתן- לך בכל-שעריך, אשר יהוה אלהיך נתן לך, לשבטיך; ושפטו את העם, משפט-צדק “.
מצווה זו על מינוי שופטים ושוטרים והדרישה לשפיטה בצדק, נועדה להביא לסדר ציבורי, לשמירה על אמון הציבור במערכת הצדק ולמניעת אנרכיה. על רקע השתרשותה של מצווה זו במשפט העברי נקבעה גם במשפט הישראלי מאות שנים מאוחר יותר דוקטרינת ההגנה מן הצדק .
ב. דוקטרינת ההגנה מן הצדק במשפט הישראלי.
יסודותיה של דוקטרינה משפטית חשובה זו של הגנה מן הצדק במשפט הישראלי, נעוצה בפסיקת ביהמ”ש העליון בישראל , בפרשת יפת [4] ולאחר מכן בפס”ד פרשת בורוביץ [5] שהוא גם פסק הדין המנחה, ואשר קובע כי די בפגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות, כדי להביא לביטול כתב האישום וזאת בטענת ההגנה מן הצדק.
המשכה של דוקטרינה משפטית חשובה זו, היה בעיגונה בספר החוקים של מדינת ישראל, זאת עם חקיקתו של התיקון ה – 51 לחוק סדר הדין הפלילי [6] שבסעיף 149 (10) קובע כי : בתי המשפט מנועים מלקיים הליך פלילי כלשהוא כאשר הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
לדברי השופטים ( בדימוס ) בועז אוקון ועודד שחם [7] : האינטרס הציבורי ביושרתה המוסרית של מערכת אכיפת החוק, ובאיכות ההליך הפלילי על כל שלביו, מהווה ערך עצמאי המנותק מהמטרה של הרשעת עבריינים ושל שמירה על חפים מפשע מפני הרשעה מוטעית.
לדברי פרופסור קנת מן, לשעבר הסניגור הציבורי הארצי במדינת ישראל [8] : מדובר במעבר משיטת משפט המעמידה את הערך של הטלת סנקציה על עבריין מעל קיומם התקין של הכללים הדיונים , לשיטת משפט המחייבת ויתור על אכיפה מלאה כנגד מפירי חוק, לטובת השמירה על כללי התנהגות ראויים של הרשות.
לדברי השופט ( בדימוס ) ישגב נקדימון[9]: דוקטרינת ההגנה מן הצדק, מדגישה את זכות היסוד של כל נאשם, להליך משפטי ראוי ותקין, יתירה מזאת, היא מבטאת אחריות רחבה של מערכת המשפט במדינה, לתקינות שלטון החוק, שכוללת פיקוח על פעולות מנהליות של רשויות המדינה, ובכללם סירוב להכשיר התנהגות הפוגעת בזכויות הפרט, או בשלטון החוק , זאת גם בהיעדר כל פגיעה צפויה בהגנתו של הנאשם במשפטו .
וכן, כי על בית המשפט לקבל טענה של ” הגנה מן הצדק ” כאשר הפגיעה בזכויות היסוד של הפרט, או מידת ההפרה של חובת ההגינות והאמון מצד רשויות אכיפת החוק, הנגרמת עקב העמדת הנאשם לדין, או ניהול המשפט נגדו , גוברת על האינטרס הציבורי באכיפת החוק. [10]
הטענה של ” הגנה מן הצדק ” מחייבת אם כן שינוי דיסקט אצל השופטים – שבמקום להכריע בשאלת אשמה או חפות , עליהם להקדים להליך, ביקורת שיפוטית על תקינות ההליכים של הרשות. [11]
לדברי השופט ( בדימוס ) ישגב נקדימון [12] ועו”ד רינת קיטאי סנג’רו[13]: בספרות ובפסיקה מובאות דוגמאות למצבים אופייניים לשימוש בסמכות בית המשפט, לזכות נאשם על יסוד הדוקטרינה של הגנה מן הצדק, ועם אלה נמנית יצירת אוירה עוינת לנאשם בשל ” משפט על ידי אמצעי התקשורת “.
בפרשה תקדימית, הדומה מאוד לפרשת נשיא מדינת ישראל משה קצב, ואשר התרחשה בשנות ה – 60 בארה”ב והידועה בשם ” פרשת ד”ר סם שפרד “ [14] זיכו באומץ לב, הן שופטי בית המשפט הפדראלי והן שופטי בית המשפט העליון של ארה”ב, נאשם שהורשע ברצח אשתו וריצה כבר 10 שנים מחייו במאסר. וזאת, אך ורק מהסיבה שהוכח להם ע”י פרקליטו בערעור, כי ההתערבות המאסיבית והפוגעת של התקשורת נגד הנאשם, יצרה נגדו דעת קהל עוינת, וכתוצאה מכך נמנעה ממנו הזכות להליך משפטי הוגן כמתחייב מהתיקון ה – 14 לחוקת ארה”ב. [15]
ראוי להדגיש ולציין כי הזיכוי הזה של ד”ר שפרד, שנתקבל בבית המשפט הפדראלי והעליון של ארצות הברית, היה בנפרד ובמנותק מהעיסוק בשאלת ביצוע או אי-ביצוע עבירת הרצח שיוחסה לו בכתב האישום, ואשר גם הורשע בה. כאשר יודגש כי נאשם זה טען לכל אורך הדרך ובכל תוקף, כי הוא חף מפשע, וכי לא ביצע את רצח אשתו.
ההגנה מן הצדק, נועדה אם כן להבטיח את הוגנות ותקינות ההליך המשפטי, כאשר הוגנות זו נמצאת בסכנה, שעה שמתקיימת אוירה ציבורית עוינת במיוחד נגד הנאשם.
ההגנה מן הצדק הינה חלק ממהפכת זכויות החשודים והנאשמים שעברה על המשפט הישראלי כחלק מהמהפכה החוקתית שקידם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו [16] שנועד להגן על השמירה על כבודו של האדם, ובכלל זה על שמו הטוב הנגזר ממנה ,שהינם הדברים החשובים ביותר לאדם. וכל זאת יודגש שוב, בטרם הוכחה אשמתו של אותו אדם מעל לכל ספק סביר, וטרם הורשע בפסק דין חלוט ( דהיינו פסק-דין שאין עליו עוד אפשרות ערעור ).
ג. החובה לכבד ולשמור על כבוד האדם ועל שמו הטוב של האדם.
על חשיבות החובה לשמור על כבוד האדם, שממנה נגזרת כאמור גם החובה לשמור על שמו הטוב, ניתן ללמוד גם מהעובדה שהמחוקק ראה לנכון לעגנם גם בחוק יסוד של הכנסת הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. [17] עיקרון זה מצא ביטוי נרחב, מקום ומעמד חשוב גם בפסקי הדין המחייבים של בית המשפט העליון בישראל .
נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מר אהרון ברק , עמד על הערך של כבוד האדם ושמו הטוב בכלל ובמורשת היהודית בפרט בפסק דינו בפרשת אבנרי [18] :
“
כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים כי “לשון הרע הורגת” וכי כל המלבין את פני חברו ברבים כאילו שופך דמים ואפילו סלח אדם עליו הוצאת לשון הרע הריהו בוער מבפנים.אין להתפלא אפוא כי תפיסתנו הינה כי טוב שם טוב משמן טוב.
“
שופט העליון ( בדימוס ) מישאל חשין עמד על הערך של כבוד האדם ושמו הטוב בפרשת חנה סנש [19] , כשהוא מדמה את הפגיעה בכבודו ובשמו הטוב של האדם לאונס, או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם, ולהפיכתו של האדם מבן – אדם לצל – אדם :
“
זכותו של האדם לשם טוב נתגלגלה אלינו מקדמת דנא. אמירות חז”ל כי “כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים” (בבא מציעא, נח ע”ב ) וכמותה האמירה כי “כל היורדין לגיהינום עולים חוץ משלושה שיורדין ואין עולין ואלו הן …המלבין פני חברו ברבים … מלוות את עמנו מאות רבות בשנים.
אכן, שמו הטוב וכבודו של אדם יקרים לו מכל- יקר, לעיתים גם מחייו. “כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר” ( השופט ברק בע”א 214/89 אבנרי נ’ שפירא, פ”ד מג 856 ,840 ).
כבודו ושמו הטוב של אדם יקרים לו – למצער – כגופו. ומה אדם קונה זכות על גופו – שלא יפגעו בו – כן קונה הוא זכות שלא יפגעו בכבודו ובשמו הטוב. פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם מדמה עצמה לאונס או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם. ההבדל בין שני סוגי הפגיעה אינו אלא זה, שאונס ומעשה מגונה פוצעים תחילה בגוף ולאחר מכן בנפש, ואילו פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם פוצעים בנפש ופציעת-הנפש יכולה אף שתביא לפציעת הגוף.
אשר לכבוד האדם, ניתנת אמת להיאמר שנתקשה במאוד להבחין ולהבדיל בין האדם עצמו לבין כבוד האדם. האדם וכבודו ירדו לעולם שלובים ואחוזים זה בזה; האדם הוא כבודו וכבודו של האדם הוא האדם. ‘אדם וכבודו יבקעו יחדיו מרחם אם, והשניים היו לאחדים: האדם הוא כבודו וכבודו של אדם הוא האדם (ע”א 3077/90 ).
אדם שאיבד את כבודו אינו אלא צלם-אדם, אם תרצה: צל-אדם.
במקורותינו נשמר לו לכבוד האדם מקום-של-כבוד בכותל המזרח של זכויות -היסוד. טעם הדבר הוא – כך לימדונו – שהאדם נברא בצלם אלוהים: “ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו” (בראשית א, כז). ורבי עקיבא לימדנו כי “חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר, ‘בצלם אלוהים עשה את האדם (מישנה אבות, ג, יד).
ובלשונו הנאצלת של שייקספיר במחזה ריצ’ארד השני (מובאה שנדרשנו לה גם בפרשת קראוס):
The Purest Treasure mortal times afford is spotless reputation; that away, Men are but gilded loam or painted clay… Mine honor is my life, both grow in one, Take honor from me and my life is done.” William Shakespeare, Richard II, Act I, scene I, .11()
”
ד. החובה לכבד ולשמור על חזקת החפות במשפט הפלילי.
החובה לשמור על חזקת החפות, כמו גם החובה לשמור על שמו הטוב של האדם , נגזרה מהחובה לשמור על כבוד האדם, ומחייבת את רשויות שלטון החוק, באשר לדרך התנהגותן כלפי אדם, שאשמתו טרם נקבעה על ידי בית משפט מוסמך. מטרתה לספק לחשודים ולנאשמים הגנה, זאת גם כאשר העובדות אינן מצביעות לכאורה על חפותם, והיא נגזרת מתורת מוסר פוליטי ומכבוד האדם.
חזקת החפות הינה מאושיות וערובות היסוד, של הליך המשפט הפלילי במדינת ישראל, וכדי לערער את חזקת החפות במשפט פלילי, יש כאמור להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.
סעיף 14.2 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות [20] שמדינת ישראל חתמה עליה ואשררה אותה [21] קובע כי : ” כל אדם שהואשם בעבירה פלילית יוחזק חף מפשע עד אשר תוכח אשמתו בדין.”
הפרופסור למשפטים אריאל בנדור , לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה , עמד על הנסיגה החמורה שחלה עם השנים בחזקת החפות, ועל התהליך המתמשך של הפגיעה במעמדה המשפטי והציבורי בכלל ובפרשת הנשיא קצב בפרט , במאמרו ” חזקת החפות ? כמה מביך ! “ [22] :
“
הנסיגה במעמדה של חזקת החפות היא מדאיגה. למרות שחזקת החפות היא זכות יסוד, הנגזרת לפי המקובל מן הזכות החוקתית לכבוד האדם, הפגיעה בה נעשית ללא כל הסדרה או הסמכה בחוק , כנדרש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ואף מבלי שהפגיעה תהיה ” במידה שאינה עולה על הנדרש ” כפי שנקבע בחוק היסוד.
החזקה הולכת ונתפסת כעניין טכני, הנוגע אך ורק לפרוצדורה במשפטים פליליים, ולא כזכות יסוד, המגדירה את התנאים שבהם החברה מוכנה לייחס לאדם עבריינות ולהטיל עליו את הסטיגמה הכרוכה בכך.
על מהותה של חזקת החפות ועל הקשר בינה לבין שלטון החוק עמד שופט ביהמ”ש העליון חיים כהן ז”ל, לפני למעלה מ 40 שנה – שנים רבות לפני ” המהפכה החוקתית ” השופט חיים כהן ציין , כי משמעות החזקה היא שאין לייחס לאדם מעשה פלילי כל עוד לא הוכחה אשמתו בהליכים פנימיים כדין.
מדינות אשר בהן רשאית רשות מנהלית לקבוע אשמתו הפלילית של אדם , ללא הליך שיפוטי אותם מושגי יסוד של שלטון החוק מהן הם והלאה. ובל יהא חלקנו עימהן.
האישום הוא אישום, החקירה היא חקירה, וההעמדה לדין היא העמדה לדין, וכבודם ומשקלם וחומרתם במקומם מונחים. אבל תהא אשר תהא מידת האמון ואפשר לייחסו להם , ויהיו אשר יהיו המסקנות שמותר ואפשר להסיק מהם – דבר אחד אין בהם , ואינו יכול מטבע ברייתם להיות בהם, והוא הוכחה או קביעה של עשיית מעשה פלילי בידי מאן – דהוא.
זכות היסוד שבחזקת זכאי ניתנת לאדם לא רק כדי שלא ייענש כל עוד לא נשפט , אלא גם כדי שכבודו ושמו הטוב וכל יתר זכויותיו האישיות והחומריות לא ייפגעו, בשל מעשהו הפלילי, במאומה, כל עוד לא נשפט.
קשה להשתחרר מן הרושם, כי הנסיגה במעמדה של חזקת החפות לא הסתיימה בפגיעה באישי ציבור , המחוזקים כאשמים מייד עם הגשת כתב אישום נגדם ועתה גם עם הגשת תלונה למשטרה.
הסנגורית הציבורית הארצית, ענבל רובינשטיין ציינה ובצדק כי :
היום, רק שופט אמיץ מסוגל לזכות נאשם בעבירת מין, ולדחות עדות מתלוננת כבלתי מהימנה.
“
ה. עיקרון הספק הסביר אשר משלים את עיקרון חזקת החפות במשפט הפלילי.
עקרון הספק הסביר, הוא העיקרון המשפטי אשר משלים את עיקרון חזקת החפות במשפט הפלילי , ואשר מחייב את זיכויו של כל נאשם, מקום שלא הובאו ע”י התביעה ראיות מספיקות לאשמתו. כאשר הגבהת הרף הראיתי הנדרש להרשעה, בא להתמודד עם הסכנה האיומה של הרשעת שווא , אשר פוגעת מלבד בפרט , גם בציבור הרחב , אשר אמונו בהגינות ההליך הפלילי ובמערכת המשפט בכלל , עלול להתערער.
בפרשת ארלנדו [23] זיכה בית המשפט העליון במדינת ישראל, מורשע בעבירות מין, שעה שקיבל את ערעורו על משפט חוזר, וזאת לאחר שכבר סיים לרצות את מאסרו, כשבית המשפט העליון קובע בפסק דינו, כי הערעור מתקבל, זאת שעה שתביעה לא הרימה את הנטל להרשעת המערער, וכי על אף הספקות השונים, יש לזכות את הנאשם ולהיזהר מכל משמר מהרשעת זכאי, וכי אמנם סיים הנאשם לרצות את עונש מאסרו, ולא ניתן להשיב לו את חירותו , אולי יהיה בפסק הדין הזה של זיכוי כדי לסייע לנאשם להשיב לו את שמו הטוב.
כאן גם המקום להעיר ולהאיר, לאור הבורות המשפטית, שגילו למרבה הצער, לא מעט הדיוטות, בפרשת הנשיא קצב , שטעו וגם הטעו את כלל הציבור, כאשר טענו שעל הנשיא קצב מוטלת החובה להוכיח את חפותו בבית המשפט . שכן, נסביר ונדגיש שוב כי במשפט פלילי, רק ואך ורק על רשויות התביעה, קרי התובעים המשטרתיים, או פרקליטי המדינה, מוטלת החובה להוכיח את אשמתו של כל נאשם, זאת אך ורק בין כותלי בית המשפט, ורק מעל לכל ספק סביר. כך קובע במפורש סעיף 34 כב (א ) לחוק העונשין [24] : ” לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר “.
כן ראוי וחשוב להדגיש, כי הכרעת דינו של ביהמ”ש אשר ניתנת במשפט פלילי, בה הוא קובע, האם לדעתו הנאשם זכאי או אשם בדין, צריכה להיות מבוססת אך ורק על סמך חומר החקירה, הראיות, העדויות, החקירות הנגדיות והפרוטוקולים, וחלילה לא על סמך דעה קדומה, אמון מקדים שנבנה בתת ההכרה של השופט, הן באמצעות שטיפת מח שביצעה התקשורת , והן ע”י הלך הרוח בדעת הקהל , והן ע”י הדרישות, האמונות והציפיות של כל מאן דהו בציבור ובתקשורת מהשופטים היושבים לדין , ויהיה מעמדו וכוחו הציבורי של זה אשר יהיה . עשיית משפט צדק חייבת להיות אם כן נעדרת כל חשש למשוא פנים , לעיוות דין ולהשפעה חיצונית מזהמת ולו הקטנה ביותר.
אבל, איני יכול כמובן להתעלם במאמרי זה גם מ “החזקה המשפטית החדשה ” והנוספת, בה נעשה שימוש נרחב במשפט הרחוב והשדה של דעת הקהל בפרשת הנשיא קצב, הכל תחת שרביט ניצוחה של התקשורת, ששפטו את נשיא מדינת ישראל עוד בשלב מוקדם מאוד , בטרם אף הוגש נגדו כלל כתב האישום.
המדובר ב ” חזקה משפטית חדשה ” הגוברת והמאיינת הן את חזקת החפות והן את עיקרון הספק הסביר גם יחד, ואשר קובעת כי: “אין עשן בלי אש ” .
אודה ולא אבוש, כי נברתי הן בספרי המשפט , הן בחוקי מדינת ישראל, ובפרט בחוק העונשין[25] ובחוק סדר הדין הפלילי[26] שלה, כן אף בפסיקת בתי המשפט בישראל, אולם למרות מאמציי הכנים, לא מצאתי ל ” חזקה משפטית חדשה ” זו כל זכר וכל סימוכין .
ואולם, אם דעת הקהל והתקשורת כבר עושים ב ” חזקה משפטית חדשה ” זו שימוש נרחב, על מנת לקבוע את אשמתם של בני אדם חפים מפשע, במשפט השדה ברחוב, הרי אולי ראוי כעת שגם המחוקק במדינת ישראל ישקול להכניסה לספר החוקים של מדינת ישראל , וזאת על מנת שיהיה כמובן ניתן להרשיע באמצעותה במשפט פלילי כל אדם החשוד שעבר עבירות בכלל, ועבירות מין בפרט. וכן , שבד בבד ובמקביל להכנסת חזקה משפטית זו לספר החוקים של מדינת ישראל , שלא ישכח גם המחוקק הנכבד, לבטל הן את חזקת החפות ואת עיקרון הספק הסביר , ועימם גם את כל חוק סדר הדין הפלילי וסעיפים בחוק העונשין. שכן, אין בהם כל צורך, והם רק מיותרים ורק מכבידים על עשיית המשפט בבית המשפט, בהתאם לרצון התקשורת ולרצון בנה החורג – דעת הקהל.
ו. התנהלות התקשורת ורשויות החוק שפגעה בזכותו של הנשיא קצב למשפט צדק.
דומה כי לא הייתה במדינת ישראל מאז הקמתה, פרשה כפרשת נשיא המדינה קצב, בה התגייסה התקשורת כאילו בצו 8 מיוחד, כאשר תוך ימים ספורים בלבד, הפכה את שמו הטוב של נשיא מדינת ישראל לקלס, לבוז , ללעג ולצנינים, הן בישראל והן בעולם כולו. זאת תוך מודעות בפועל או בכח, לכך שסביר שבהתנהגות זו של קיום משפט שדה מקדים, ויצירת דעת קהל עוינת נגד נשיא המדינה, יהיה גם כדי להשפיע על רשויות התביעה בעניין הגשת כתב האישום וסעיפיו, ושחמור מכך, סביר שיהיה בה גם כדי להשפיע על החלטת השופטים העתידים לשבת לדין .
כאשר כל זאת נעשה באמצעות שימוש במכונות ירייה כבדות, שכוונו היישר אל הבטן הרכה, של כבודו ושמו הטוב של נשיא המדינה משה קצב, באשר אלה כאמור הנכסים הפגיעים והיקרים לו ביותר לכל אדם, ויהיה תפקידו ומעמדו רם ככל שיהיה.
כאמור, ממכונות ירייה כבדות אלה, שהוצאו ממחסני התחמושת של התקשורת, נורו מאות אלפי מילים קטלניות, זאת באלפי מאמרים שבשקידה עיתונאית של ממש, נבחרו לעטר כל אותם התמונות הלא מחמיאות בלשון המעטה של הנשיא קצב, שרק ניתן היה למצוא אותן בארכיון התקשורת. אלפי כתבות, סיקורי משמרות מחאה והפגנות ארגוני הנשים בכיכרות ומול בית המשפט (כן, כך ממש ) מאות אלפי טוקבקים באינטרנט, ראיונות ברדיו ובטלוויזיה, הודעות דואר אלקטרוניות מבזות וגרוטסקיות שהופצו ברשת האינטרנט, ואשר תיארו את הליך בחירתן של עובדות בבית הנשיא ע”י הנשיא קצב, וכאלה שנשאו את הכותרת המשפילה והמבזה ” כבוד אנסי “. תוכניות בידור וסאטירה בטלוויזיה, כמו ” תוכנית הלילה ” בערוץ 10 והתוכנית ” ארץ נהדרת ” בערוץ 2 , שם הוצגה דמותו של נשיא מדינת ישראל , באופן גרוטסקי, מבזה, נלעג ומשפיל כאחרון העבריינים המסוכנים ביותר במדינת ישראל , תוך השפלתו, רמיסת כבודו כאדם, והפיכת שמו ללעג, לבוז ולצנינים בדעת הקהל בארץ ובעולם, ומתוך מודעות בפועל או בכח גם לאפשרות הסבירה להשפעתם על שופטי בית המשפט שיישבו לדין.
ודומה כי אין מתאים יותר מלתאר התנהלות זו מאשר מילות שירו של אריק איינשטיין ( עיתונאי קטן ) : [27]
” הם הורגים עם המילים משחקים בנשמה “
” אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי איך אתה נרדם “
” על מה אתה חולם בלילה אחרי שפיכת הדם ,איך אתה נרדם בן אדם, איך אתה נרדם ” .
כאשר בכל ההתנהלות החמורה הזו של התקשורת, נטלו חלק גם מספר מחברי הרשות המחוקקת של מדינת ישראל, היא כנסת ישראל, כאשר גם הם חוצים את הקווים, ועוברים לשמש שופטים, במשפט השדה של התקשורת ודעת הקהל.
כך כדוגמא השתתף גם חבר כנסת ( סיעת האיחוד הלאומי ) במשפט השדה הזה, כשהוא נוטל חלק בשלב שאלת העונש הראוי, שיש לגזור על הנשיא קצב, כשהוא שם גם את עצמו לשופט שדה, זאת בתוכנית הטלוויזיה של העיתונאי עמנואל רוזן בערוץ 2 [28] , שזה עצמו לא בחל לעשות בתוכניתו שימוש מעליב ופוגע ברגשות ציבור רב, במונח בו נקשר שמה של תורת ישראל הקדושה , הדברים כאמור מתועדים, ומפאת הכבוד והצניעות לא אחזור עליהם כאן שוב. [29]
אולם, הרוח החיה במשפט השדה התקשורתי, שנערך לנשיא מדינת ישראל, הייתה כאמור העיתונאית ( בעבר ) וחברת הכנסת ( בהווה ) שלי יחימוביץ ( סיעת העבודה ), כאשר בעודה של חקירת המשטרה נגד נשיא מדינת ישראל הייתה רק בחיתוליה, ביומה השני בלבד , כבר העמידה זו עצמה כשופטת , ולאחר שנפגשה עם המתלוננת א’ מבית הנשיא, כבר קבעה בנחרצות שיפוטית של ממש, ומבלי שתשמע לשם האיזון הראוי גם את התייחסותו של נשיא מדינת ישראל, שמתלוננת זו א’ מבית הנשיא נאנסה ע”י נשיא מדינת ישראל , כאשר בכתבה זו שפורסמה בעיתון הארץ [30] , סופר לכל אזרחי המדינה ובכללם שופטיה, על העדות שפרשה המתלוננת א’ מבית הנשיא בפני ח”כ יחימוביץ, ועל התרשמותה ופסיקתה של ח”כ / ” השופטת ” יחימוביץ לגבי עדות זו :
“…במשך כשלוש שעות שמעה אתמול חברת הכנסת שלי יחימוביץ ( סיעת העבודה ) את סיפורה של א’ , עובדת בית הנשיא לשעבר, שגוללה בפניה כיצד נאנסה על ידי הנשיא קצב. מעדותה עולה באופן ברור , שאין מדובר במקרה של תחום אפור, אלא בתיאור אונס תחת הפעלת אלימות וכוח. מדובר בשורה של עבירות מין חמורות ” אמרה ל- “הארץ” ח”כ יחימוביץ “.
אך חברת הכנסת יחימוביץ לא הסתפקה בכך, ולא עבר זמן רב, עד שקראה גם להרחיק את נשיא מדינת ישראל , שהינו אבא וגם סבא בעצמו , מלהיפגש עם ילדים קטנים. זאת כאשר צוטטה מגיבה על ביקור הנשיא קצב ורעייתו, בבית ספר בגבעת שמואל כך : ” לא ייתכן כי מי שנחקר במשטרה בחשד לעבירות מין יבוא במגע עם ילדים”. [31] אגב ראוי לציין כי חברת כנסת זו, שמהרה כאמור לחרוץ דין בטרם עת, תוך התערבות בוטה וחמורה ביותר בהליך משפטי, הייתה מאוחר יותר גם לעדה מטעם התביעה נגד נשיא מדינת ישראל , במשפט שהתנהל בבית המשפט המחוזי הנכבד בת”א- יפו.
כבר בשלב זה ראוי לשם הסדר הטוב, לציין ולהדגיש את העובדה, לפיה אותה א’ מבית הנשיא, שכל פרשת הנשיא קצב החלה כאמור בתלונה שהגיש נגדה נשיא מדינת ישראל משה קצב ליועץ המשפטי לממשלה, על ניסיון שלה לכאורה לסחוט ממנו לדבריו כספים, וכלל לא בתלונה שהיא מהרה והגישה נגדו למשטרת ישראל, על מעשים מיניים אסורים, שלכאורה ביצע בה לטענתה, לא נכללה בכתב האישום שהוגש נגד נשיא המדינה לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו . נשיא מדינת ישראל משה קצב לא הואשם ולא הורשע לגביה בכל מעשה מיני אסור, והיה ונותר בעניינה של זו לפחות , בחזקת חף מכל פשע מבחינת החוק במדינת ישראל.
בנוסף, ראוי לציין כי למשפט השדה הזה של התקשורת , דעת הקהל ו- חברי כנסת , חברו גם שלל ארגוני הנשים במדינה . שאין חולק על כך שהמאבק העקרוני שלהן, לשמירת זכותה של כל אישה על גופה מוצדק לחלוטין. אבל גם הן חצו קו אדום חמור שעה שיצאו למאבק ציבורי נגד נשיא המדינה, זאת בטרם הוגש נגדו כלל כתב אישום ובטרם הוכרע דינו כדין, בבית המשפט החוקי של מדינת ישראל , כאשר זאת עשו בהפגנות בכיכרות המדינה ומול בית המשפט עצמו, כשחלקן יוצאות במחולות ובתופים ומאשימות, מרשיעות וגם גוזרות את דינו של הנשיא קצב , תחת השלטים ” קצב אנס ” ,” הנשיא אנס ” , ” הנשיא לכלא ” , ” אם יש ספק אין ספק ” . כל זאת תוך התערבות בוטה וחמורה בהליך המשפטי המתקיים , ומתוך רצון גלוי וכלל לא מוסווה, להשפיע על החלטת שתי השופטות והשופט הנכבדים, שישבו לדין בבית המשפט.
שופט בית המשפט העליון ( בדימוס ) מישאל חשין , לא יכול היה לעמוד מנגד מול התנהלות חמורה זו ומצפונו לא אפשר לו להחריש ולהישאר אדיש, וכך בראיון שנערך עימו צוטט מגיב בחריפות ובאומץ הלב האופייניים לו[32] :
“
אני חושב שמה שקרה בעינינו הוא שערורייה בקנה מידה בינלאומי. אנשים שכחו שמשפט נערך בין כותלי בית המשפט ולא בטלוויזיה, ברדיו או בעיתון. היה ניצול לרעה של אמצעי התקשורת נגדו, שפטו אותו בטרם משפט , ואני לא הגנתי על קצב מעולם, הרי לא הכרתי את העובדות, רק אמרתי שהדברים צריכים להתברר במקום שראוי להם להתברר, ואם אומרים מראש שהוא אשם, זהו זיהום ההליך המשפטי, לא פחות.
ואז הפמיניסטיות יצאו נגדי. אמרו איך הוא מעז ? ואני לא מבין , הן לא רוצות משפט צדק ? אולי א’ או ג’ או ז’ משקרות ? יצאה חברת כנסת אחת ( שלי יחימוביץ ה.ש. ) ומיהרה להכריז שהיא דיברה עם אחת המתלוננות ואין לה ספק שהיא דוברת אמת. מה זה, גמרה להיות עיתונאית וחברת כנסת ועכשיו היא שופטת ? .
“
ומאוחר יותר חזר ואמר כבוד שופט בית המשפט העליון ( בדימוס ) חשין, על דבריו בכינוס שנערך לכבודו במכללה האקדמית נתניה כשהוא אומר בין היתר את הדברים הנוקבים הבאים [33] :
“
העיתונות איננה נוהגת בהגינות כלפי קצב.
העיתונות גם שופטת וגם גוזרת דין.
העיתונות כבר הרשיעה את קצב.
היא לא צריכה להביע דעתה, כי זה משפיע על עדים ומזהם את ההליך המשפטי.
אסור לשפוט אדם בתקשורת, הנשיא זכאי שמשפטו יתנהל בבית המשפט.
“
כך כאמור חדרו להם אנשי תקשורת , שהגיעו מתוך רשות התקשורת, אל תוככי הרשות המחוקקת היא כנסת ישראל, הפכו לחברי כנסת מן המניין, וכעת ממרום תפקידם זה, מנסים הם לחדור גם אל תוככי הרשות השופטת, תוך חציית גבול וקו אדום מסוכן והתערבות בוטה, חמורה ופוגעת בעצמאותה של הרשות השופטת במדינת ישראל, תוך ששמים הם את עצמם לשופטים במשפטי השדה של התקשורת, אותה תקשורת ממנה הגיעו ואשר ממשיכה להקנות להם במה ובית חם, אוהד ותומך.
ואם לא היה לנו די בהתנהלות חמורה זו בפרשת הנשיא קצב , של התקשורת , של דעת הקהל , ושל חברים ברשות המחוקקת של מדינת ישראל, הרי שלא פחות חמור מכך, ואולי אף החמור מכל, הייתה העובדה המדאיגה והמסוכנת גם יחד, שדווקא רשויות שלטון החוק, שהן אלה שתפקידן במדינת חוק דמוקרטית מתוקנת, הוא להגן על זכויות האדם בכלל, וזכויות חפים מפשע, חשודים ונאשמים, שטרם הורשעו בפרט , מעלו באופן חמור ומסוכן ביותר בתפקידם הציבורי החשוב, שעה שעמדו מנגד ולא מנעו את כל זאת, ושחמור מכך, אף הוסיפו גם שמן וחומר תבערה למדורת הלינץ’ ולמשפט השדה, זאת ע”י שיתוף פעולה חמור ומסוכן עם התקשורת, שיצרה את דעת הקהל העוינת לנשיא מדינת ישראל.
זאת עשו רשויות שלטון החוק, שעה שלא מנעו את ההדלפות האסורות של חומרי החקירה של המשטרה , חומרי החקירה שהתקשורת קיבלה לידיה ופרסמה אותם בהרחבה מידי יום ביומו. שעה שקיים יותר מחשש סביר, שכתוצאה מהדלפות חמורות מסוכנות ואסורות אלה יזדהמו חומרי החקירה, הראיות והעדויות, ויוצרו גם עדויות מתואמות ומתפתחות של עדים בפרשה שמקבלים כך מידע על חקירת המשטרה ועל החשדות נגד נשיא המדינה.
אחת מנקודות השיא של הדלפות חמורות אלה, היה כאמור כאשר גורם עלום, איגד על גבי דיסק מחשב את מכלול חומרי החקירה ( כ 1,500 קבצי מחשב ) ודיסק זה הגיע לידי עיתונאים. המדובר באותו דיסק מפורסם, שנשיא המדינה משה קצב אחז בידו במסיבת העיתונאים שערך בעירו קריית מלאכי, כאשר דמו בוער ורותח בו מבפנים על מה שנעשה לו.[34]
זאת ועוד , פרקליטיו של הנשיא קצב, פנו שוב ושוב בבקשה רשמית אל היועץ המשפטי לממשלה, והתריעו בפניו שוב ושוב על המגמתיות של הדלפת חומרי חקירה לתקשורת , הדלפות אסורות ומסוכנות בתכלית, המלבות את האש ושופכות שמן על מדורת הלינץ’, משפט השדה ורצח האופי, הכבוד והשם הטוב, שנעשה לנשיא המדינה, אולם פניות אלו של פרקליטי הנשיא לא נענו באופן הראוי, ודמו של נשיא המדינה הפך הפקר, והמשיך להישפך מעל דפי העיתונים, תוכניות הרדיו ומסכי הטלוויזיה.
שר המשפטים ( דאז ) ח”כ מאיר שטרית , נדרש בפרשת קצב, לסוגיית ההדלפות החמורה מחדרי החקירה של המשטרה אל התקשורת ותקף בחריפות רבה את ההתנהלות זו [35] :
” ההדלפות מחקירת המשטרה הן בעיני דבר בלתי נסבל . אין לכך שום כפרה. על השר לביטחון פנים לפעול בצורה תקיפה וחריפה ביותר נגד התופעה הזו “.
משאל חשין, שופט בית המשפט העליון ( בדימוס ) נדרש לסוגית התערבות התקשורת ולסוגית ההדלפות בפרשת הנשיא קצב בראיון שהעניק, ובמענה לשאלה האם ההדלפות עושות עוול לנשיא ? השיב בנחרצות [36] :
” כן. חד וחלק. אין שום ספק בזה. התערבות התקשורת פוגעת חד – משמעית בהליך השיפוטי.הרעיון של ההליך השיפוטי הוא לעשות צדק בבית המשפט, כל הדרך לשם זו רק הכנה ואין לתקשורת מה לחפש שם. כל ההתערבות הזו עלולה להשפיע על שופטים ועל עדים שעשויים לפחד, אם תשאלו אותי , הנשיא היום כבר הורשע. “
כבוד השופט ( בדימוס ) משאל חשין שב על ביקורתו הקשה בעניין ההדלפות החמורות והאסורות של פרטים מוכמנים וחסויים ,בפרשת הנשיא קצב וצוטט אומר בין היתר כך [37] :
” אסור שהמשטרה והפרקליטות יעסקו בהדלפות. חייבים להפסיק את זה , לתפוס כאן פעם אחת מישהו ולשלוח אותו לביתו, כדי להראות שאסור…הרעיון של ההליך השיפוטי הוא לעשות צדק בבית המשפט, כל הדרך לשם זו רק ההכנה ואין לתקשורת מה לחפש שם…”.
שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי התייחס גם הוא להתנהלות רשויות שלטון החוק ולתופעת ההדלפות, בבג”ץ עסקת הטיעון [38] תוך שהוא מותח ביקורת קשה, וגם מזהיר מפני ההשלכות חלילה של התנהגות כזו :
“
במציאות של ימינו, עוד קודם שעזב מסמך משפטי את שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, נפרש הוא באותיות של קידוש לבנה מעל דפי העיתון היומי. פרטים מוכמנים מחדרי חקירות נמסרים במהדורת הערב.
ראיות, שמקומן בתיקי חקירה, נחשפות בידי כתבים בשמם של “מקורות יודעי דבר”. עדי מפתח נשלחים אחר כבוד, לא בידי רשויות החקירה חלילה כי אם בידי עיתונאים, אל מכשיר הפוליגרף למען יראו הכל אם דוברי אמת הם.
בשלב כלשהוא פורסמה בעיתונות טיוטת כתב אישום שגובשה – מסמך פנימי וחסוי, שמאן דהו סבר כי יש ליתן לו פומבי.
כשופט מתקשה אני להשלים עם הדבר. ראשית , טמון בו סיכון ממשי להשפעה , אם לא על בית המשפט הרי על אלה העשויים לשמש עדי מפתח בפרשה…שנית, מאיים הוא להעביר את מרכז כובד של ההכרעה בשאלת האשמה או החפות מן הערכאה המוסמכת אל המרקעים ואל דפי העיתונים, תוצאה אשר מקומה לא יכירנה בחברה דמוקרטית.
“
ואם לא די בסוגיית ההדלפות החמורה הזו בפרשת נשיא מדינת ישראל משה קצב, אשר טמון בה סיכון ממשי להשפעה, אם לא על בתי המשפט, הרי על אלה העשויים לשמש עדי מפתח בפרשה, כך כאמור לדעת כבוד שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי, ואשר גם זיהמה את כל ההליך המשפטי, כך כאמור לדעת כבוד שופט בית המשפט העליון משאל חשין ( בדימוס ) [39] [40], שופטי הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר במדינת ישראל – היא בית המשפט העליון, הרי שבנוסף לסוגיה חמורה זו , גם לא סרבו ראשי שלטון החוק במדינה לבקשת התקשורת, להעניק לה ראיונות בפרשת הנשיא קצב, וזאת תוך ביצוע אסור ומסוכן של שפיטה מוקדמת על ידם.
כך כדוגמא, הן ראש אגף החקירות דאז במשטרת ישראל, והן היועץ המשפטי לממשלה דאז, עובדי ציבור האמונים על שלטון החוק במדינת – ישראל , שגו שגיאה קשה שעה שהופיעו בכלי התקשורת, בטרם נעשה משפט צדק בין כתלי בית המשפט, שעה שיותר מסביר להניח שגם שופטי בית המשפט המחוזי בת”א, העתידים לדון בכתב האישום צופים ומאזינים להם , וכשהם מעמידים גם את עצמם כשופטים בפרשה זו, ומרשיעים את נשיא מדינת ישראל בפני כל אזרחי המדינה ובהם שופטי ישראל , זאת תוך שהם מטילים את כל יהבם , כובד משקלם , אמינותם ומהימנותם לטובת המתלוננות, ופוסקים קבל עם ועדה כי הם מאמינים למתלוננות ולא לנשיא מדינת ישראל.
הפליא לעשות ראש אגף החקירות במשטרת ישראל דאז , שבראיון בתוכנית עובדה עם אילנה דיין בערוץ 2 , פסק במענה לשאלתה , שגם הוא מאמין באופן חד משמעי וללא כל ספק למתלוננות , כאשר באותה נשימה ממש גם הודה ( כך, למרבה התדהמה ) שכלל לא נפגש עם המתלוננות . [41]
ואילו היועץ המשפטי לממשלה דאז העמיד עצמו גם כשופט, ובמסיבת עיתונאים שכינס, פסק קבל עם ועדה ובשידור חי בפני כל האומה , ובה גם שופטי ישראל, כי נשיא המדינה משה קצב נהג כעבריין מין סידרתי. [42]
יותר מסביר יהיה להניח, כי הן כבוד היועץ המשפטי לממשלה דאז והן כבוד ראש אגף החקירות במשטרת ישראל דאז , היו מודעים בפועל, או לכל הפחות בכח, לכך שקיימת אפשרות סבירה לכל הפחות, שלאמירות האלה שיצאו מפיהם ואשר הדהדו באוזני כל אזרחי ישראל, ובהם שופטי המדינה יש משקל רב מאוד. שכן , משנאמרו אמירות אלה ע”י העומדים בראש מערכת שלטון החוק בישראל, נטרפו והשתנו כעת לחלוטין כל כללי “המשחק ” .
שכן, מעתה אמור, כי על שופטי בית המשפט המחוזי הנכבד אשר יישב לדין, להניח על כפות המאזניים ולהכריע, לא רק בין גרסת המתלוננות מיחד גיסא, וגרסת נשיא המדינה מאידך גיסא, אלא, כעת גם בין אמינותם , מהימנותם ויוקרתם של ראשי שלטון החוק במדינת ישראל מיחד גיסא , אל מול אמינותו, מהימנותו ויוקרתו של הנשיא קצב מאידך גיסא , בשעה שזו שאפה כבר אז לאפס, כאשר נשיא המדינה משה קצב, היה כבר אז האיש החלש ביותר במדינה, לאור הלינץ’ ומשפט השדה התקשורתי שנעשה לו.
כבר בשלב זה, לא היה קשה כאמור לנבא את התוצאה המשפטית של האיזון הנוסף הזה, שנכפה כעת על בית המשפט לעשותו, ולפיו גם בית המשפט הנכבד יטה להאמין בסופו של יום לגרסת המתלוננות. כל תוצאה אחרת אגב , הייתה מעמידה גם את בית המשפט בחזית ישירה אל מול ראשי שלטון החוק במדינה, והייתה פוגעת באופן אנוש ביוקרתם , באמינותם , במהימנותם באמון שרוחשים להם כלל אזרחי המדינה.
פרופסור רות גביזון, משפטנית בכירה מהאוניברסיטה העברית בירושלים התייחסה להתנהלותו בכלל של היועץ המשפטי לממשלה בכל פרשת קצב במאמרה “המלכוד של מזוז ” [43] בו כתבה בין היתר כך :
” הגיע הזמן להודות שהמציאות שאנחנו פועלים בתוכה יוצרת מלכוד בלתי אפשרי , העלול לשבש בצורה חמורה את אכיפת החוק ואת אמון הציבור בה. המקרה של קצב הוא רק דוגמא דרמטית לשיבושים כאלה. “
ואולם , אם לא די היה בהתנהגות זו של שני ראשי שלטון החוק מהבכירים במדינת ישראל , התנהגות קשה שיש בה כדי לפגוע בזכותו של נשיא המדינה משה קצב למשפט צדק, הרי שהגיע גם תורו של קצין בכיר נוסף במשטרת ישראל, ששימש כסגן ראש הצח”מ ( צוות החקירה המיוחד ) בחקירת הנשיא קצב , להטיל את כל כובד משקלו ויהבו למערכה , ולהתערב גם הוא בהליך השיפוטי. וכך בעוד המשפט מתנהל בין כותלי בית המשפט, מצא זה לנכון לכתוב לא פחות מאשר חמישה מאמרים, זאת תחת הכותרת ” להאיר את פרשת קצב ” [44]. בהם לא היסס לדבר על הפרשה , על התביעה ועל מה שבניהם , כשהוא מודע בפועל או בכח, שסביר כי דבריו יגיעו ו/או עלולים להגיע גם אל עיני, אוזני ותת ההכרה של השופטים הנכבדים היושבים בדין, ולהשפיע על החלטתם.
התנהגות זו של העומדים בראש רשויות שלטון החוק במדינת ישראל, בהן המשטרה , הפרקליטות , והיועץ המשפטי לממשלה , שהיו דווקא אלה שתפקידם כעובדי ציבור במדינת ישראל, להגן ולשמור בדווקנות על הוראות החוק , על חזקת החפות, על חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , על טוהר ההליך המשפטי ועל זכויותיו של כל חשוד ונאשם שטרם נשפט כלל, לא נעלמה גם מעיני שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי בבג”ץ עסקת הטיעון [45] :
“
נוכח התערבות כה קיצונית בהליך הפלילי , דומה כי זה מכבר נחצה הגבול הראוי.
אם בפי טרוניה, היא לא תוכל לפסוח על היועץ המשפטי לממשלה והכפופים לו, העושים במלאכה מחיתוליה ועד סופה, מן ההחלטה על חקירה ועד הגשתו של כתב אישום. אלה נדרשים לעריכתו של חשבון נפש באשר להתנהלותם אל מול כלי התקשורת…אין זה מתפקידם לעשות נפשות לעמדתם או לעמתה מול אלו המצויות מעברו השני של המתרס. ונכונים הדברים שבעתיים שעה שעניינו של נאשם עודו תלוי ועומד, וטרם הוכרע.
שלא כמתלוננים, אף לא כבאי כוחם של נאשמים , גורמי התביעה אסורים בכבלים בהם כובל אותם תפקידם.
בהמשכו של תהליך שוב לא ייחדו עצמן כותרות ראשיות להחלטות התביעה, אלא עסקו ב ” המלצתה ” של משטרת ישראל – הליך שלא אדע מה זכר לו בחוק ומאין צץ – כי יש להעמיד אדם לדין.
פגיעת הדבר בחשוד היא קשה. יודעים אנו , כי המחיר שגובה ההליך הפלילי מן המשמשים מושא לו , אינו מתמצא בעונש המוטל בגזר הדין . חוק העונשין , המרחיב בתקופות מאסר ובעיצומים כספיים, אינו מדבר בפגיעה בשמו של אדם, במשפחתו , בחוג ידידיו , בנפשו ובפרנסתו, פגיעה שהיא מנת חלקו של כל חשוד עוד בטרם הוחלט על העמדתו לדין. תוצאה של גינוי ציבורי היא, של אות קלון המוטבע במצחו של אדם, אף שאינו אלא בגדר חשוד.
בפרשה שבפנינו להמחיש כי חרב פיפיות היא, וסופה לפגוע בגורמי התביעה עצמם. על כורחם הופכים אלה למעין שופטים, שעה שאין זה תפקידם…האמון הציבורי בתביעה עלול להתערער עקב כך, ועימו גם , חלילה, מעמדה וכוחה המקצועי. המאבק בפשיעה, בפרט זו הציבורית, שכרו עלול לצאת בהפסדו. ולא דיברתי עוד בדוקטרינות משפטיות, מכוחן אפשר שיוכלו נאשמים להעלות טענות כהגנה מן הצדק מחמת ” אוירה ציבורית ” ודומיותיה.
“
בנוסף, ראוי לציין גם את העובדה שבלינץ’ ומשפט השדה התקשורתי שנערך לנשיא המדינה קצב, העמידה התקשורת במה אוהדת, מחבקת ותומכת לחלק מהמתלוננות, כשהיא מאפשרות להן להתראיין אצלה בשידור חי, בשעת צפיית שיא , ולגולל כך את גרסתן בפני כל אזרחי ישראל, ובהם גם שופטי ישראל , וכל זאת יודגש בטרם נעשה כלל משפט צדק כדין, בבית המשפט החוקי של מדינת ישראל , קל וחומר בטרם ניתן נגד נשיא מדינת ישראל לשעבר פסק דין חלוט.
כך לא ניתן לשכוח, את הופעתה בטלוויזיה של א’ מבית הנשיא, במשך 45 דקות תמימות, בשידור חי ובפריים טיים, כאשר פניה מוסתרות, והיא לא מהססת להפליג באוזני כל אזרחי ישראל והתקשורת הזרה, על המעשים שביצע בה לכאורה לטענתה נשיא מדינת ישראל, תוך שימוש בתיאורים מיניים של ממש, הדברים מתועדים ומפאת הצניעות והכבוד לא אחזור עליהם כאן שוב. [46]
כאמור, ראיון זה עם א’ מבית הנשיא, נעשה לעיני ולאוזניי כל אזרחי המדינה, ורשתות התקשורת הזרות שעטו עליו כמוצאי שלל רב , תוך הענקת במה חד- צדדית, אוהדת ומחבקת, לאותה א’ , מבלי שיופנו אליה כל שאלות נוקבות, מבלי שיוצגו לה מסמכים סותרים, ומבלי שיתאפשר לחקור אותה בחקירה נגדית , שהיא החקירה המבוצעת כאמור ע”י הפרקליטים בבתי המשפט, ואשר מהווה את הכלי המשפטי החשוב ביותר, של כל פרקליט בשיטת המשפט שלנו לשם הפרכתה של כל עדות.
כל זאת התרחש אגב , כאשר אין איש , גוף או רשות ציבורית במדינה, שפוצה פה ומלין על העובדה החמורה לפיה גם ילדים קטנים וייתכן גם נכדיו הקטנים של נשיא מדינת ישראל משה קצב, נחשפים לשידור רווי תיאורים מיניים בוטה וחמור זה. אגב הפלא ופלא, אך כנראה לא פלא, דווקא כאן, נדם קולה של חברת הכנסת יחימוביץ, שלמיטב ידיעתי כיהנה אותה שעה כיו”ר הוועדה לזכויות הילד של כנסת ישראל.
אגב, ראוי לציין את העיתונאי קלמן ליבסקינד , שהיה למיטב ידיעתי, העיתונאי היחיד שלא נותר אדיש וכתב מאמר ביקורת קשה על האשמותיה והתנהגותה של א’ מבית הנשיא [47].
כמו כן גם לא נעלמה מעיני העובדה כי רשות התקשורת, שחיבקה את אותה א’ מבית הנשיא, ואפשרה לה כאמור במה במשך 45 דקות, כשכמעט כל המדינה צופה בה, וכאשר הרייטינג מרקיע לשחקים, גם לא שכחה לאחר מכן להעביר לשורותיה, את פרקליטתה של אותה א’ , כשהיא מעסיקה אותה כמראיינת מטעמה בתוכנית טלוויזיה . [48]
התנהגות זו של התקשורת ושל מתלוננות בפרשת הנשיא קצב, מהווה לדעתי גם ניצול חמור לרעה של זכות משפטית , זו הזכות המשפטית שניתנה ע”י המחוקק במדינת ישראל למתלוננות בעבירות מין, שלא להיחשף בציבור, על מנת שאלה לא יחששו להתלונן, ושלא תיפגע חלילה פרטיותן וכבודן, זאת כאמור מתוך כוונה נכונה, ראויה וצודקת כשלעצמה והיא להגן עליהן. אולם , ודאי וודאי לא מתוך כוונה ורצון להקנות לכל מתלוננת בעבירת מין, את האפשרות לנצל זכות משפטית זו, על מנת להופיע כך, בפנים מוסתרות, בפני כל אזרחי המדינה והעולם, וזאת מבלי שמישהו יוכל להתעמת עימה, ולפגוע כך באין מפריע ובצורה נואשת, בכבודו ובשמו הטוב של אותו אדם, אותו היא מאשימה בביצוע של מעשים מיניים אסורים וחמורים שביצע בה לכאורה לטענתה , כאשר יודגש כי לעומתה של זו , פניו של אותו אדם אותו היא מאשימה, גלויות כבר לעיני כל הציבור בארץ ובעולם, ערוותו נחשפת על ידה ברבים, ושמו הטוב וכבודו כאדם נרמסים עד דק והופכים הפקר. ראוי לדעתי כי המחוקק במדינת ישראל, ייתן את דעתו גם לעניין חמור זה, ויתקן מיד את שדרוש תיקון, על מנת שהתנהגות חמורה זו לא תישנה ולא תחזור על עצמה שוב בעתיד.
ואכן, התוצאה של כל ההתנהלות החמורה הזו של התקשורת, המתלוננות , רשויות שלטון החוק וחברי כנסת, לא אחרה ליתן את אותותיה בדעת הקהל בארץ ובעולם, שזה כבר שפט, הרשיע וגזר את דינו של הנשיא קצב, עוד בטרם נעשה כלל משפט צדק, והכל בטרם הורשע כלל בפסק דין חלוט, והכל תוך רמיסה ברגל גסה של כל אושיות ההליך הפלילי וזכויות החשוד והנאשם במדינה .
כך נרמס ברגל גסה חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כך נרמסו כבודו ושמו הטוב של נשיא מדינת ישראל שכבר הודבק לו אות קין ושדמותו ושמו הפכו ללעג, לצנינים ולבוז בעיני הבריות. והגיעו הדברים גם עד לרוסיה הרחוקה , שם התבדח על כך הנשיא פוטין, בפגישתו עם ראש ממשלת ישראל ( דאז ) אהוד אולמרט . וכך חוסלה לאור היום ובאין כל מפריע גם ” חזקת החפות ” שהינה כאמור מערובות היסוד של הליך המשפט הפלילי בארצנו.
לא אוכל לסיים פרק זה, בכל הנוגע להתנהלות התקשורת במדינה, הן בפרשת הנשיא קצב והן בפרשות אחרות שיפורטו בהמשך מאמרי זה, שמאפיינת אותה התערבות מסוכנת, הולכת וגוברת בהליך השיפוטי, תוך נקיטת עמדה, והתייצבות מגמתית במלוא העוצמה לטובת צד מסוים, מבלי שאציין את העובדה שהתנהגות זו גם מהווה הפרה בוטה של כללי האתיקה של אותם עיתונאים עצמם. שכן, סעיף 12 א לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות קובע כי : ” עיתון ועיתונאי יכבדו בפרסומיהם את העיקרון היסודי שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע אלא אם נמצא אשם בדין “. [49]
אגב לא שמעתי אפילו על עיתונאי אחד, שלכל הפחות ננזף בעניין הפרת כלל אתי זה, ע”י מועצת העיתונות, שבראשה עומדת כאמור הגברת דליה דורנר, אשר כיהנה בעצמה כשופטת בית המשפט העליון ( בדימוס ).
ראוי לציין ולהדגיש, כי התנהגות זו של עיתונאים, מהווה בנוסף גם הפרה בוטה של עקרון ה ” סוביודיצה “ לפיו אסור לכלי תקשורת לחוות דעה בנושא הנמצא בדיון בבית המשפט בטרם ניתן פסק הדין. כאשר ההיגיון מאחורי העיקרון הזה, נעוץ כאמור בחשש שבבואו לדון בתיק, עשויה דעתו של השופט לנטות בעקבות המפורסם בתקשורת, וייפגע שיקול דעתו המקצועי.
עקרון הסוביודיצהעוגן בסעיף 71 לחוק בתי המשפט שכותרתו “מניעת פגיעה בהליך פלילי ” קובע כי : ” לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט. במטרה להשפיע על ההליך או על תוצאותיו, אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך משפטי או על תוצאותיו. לעניין סעיף קטן זה, ” במטרה ” – גם מתוך ראיה מראש את ההשפעה על ההליך או על תוצאותיו כאפשרות קרובה לודאי ” כן נקבע כי המפר סעיף זה דינו מאסר שנה אחת.” [50]
ז. שופטים ואנשי משפט בכירים מאוחדים בדעה שהנשיא קצב לא יזכה למשפט צדק.
כבוד שופטי ביהמ”ש העליון משאל חשין ואדמונד לוי , לא היו השופטים והמשפטנים הבכירים היחידים במדינת ישראל שגילו אומץ הלב בפרשת הנשיא קצב, זאת שעה שהביעו ללא מורא, את מורת רוחם הרבה מההתנהלות המסוכנת של התקשורת ושל רשויות שלטון החוק, התנהגות שיש בה כדי לפגוע בטוהר ההליך הפלילי ולזהמו, תוך פגיעה בעיקרון העל של עריכת משפט צדק, וכדי להקנות לנשיא המדינה את ההגנה מן הצדק .
כאן המקום להדגיש, כי ביצועו של משפט, ע”י שופט מקצועי בין כותלי בית המשפט, דומה מאוד לביצועו של ניתוח ע”י מנתח מקצועי בין כותלי בית החולים. כך כשם שמנתח מקצועי המבקש להצליח בניתוח, חייב להשתמש בכלי ניתוח סטריליים ולא מזוהמים, כך בדיוק גם שופט מקצועי, המבקש להצליח בניתוח המשפטי של התיק שבפניו באופן שיאפשר עשיית משפט צדק שמעליו יתנוסס רק דגל לבן, חייב להשתמש בכלי הניתוח שעומדים לרשותו והם: דעתו, חומרי החקירה, העדויות , והראיות בתיק, כשכל אלה סטריליים , זכים וחפים מכל חשש ולו הקטן ביותר, לאפשרות זיהום ודעה קדומה , שנוצרו בעקבות השפעה חיצונית מזהמת כלשהיא.
ואם חיפשנו סימוכין, תימוכין וחיזוקין, למה שכבר הוכח לנו והוא : שבפרשת נשיא מדינת ישראל משה קצב, זוהמו כלי הניתוח שעל השופטים הנכבדים היה להשתמש בהם, ומשכך לא יכול היה נשיא המדינה קצב לזכות כלל במשפט צדק שיתנוסס מעליו רק דגל לבן, הרי שמצאנו את כל אלה בדבריהם האמיצים, של אנשי משפט ושופטים מהבכירים במדינת ישראל, כפי שיובאו להלן :
משאל חשין , שופט בית המשפט העליון ( בדימוס ) : [51]
“
אינני מבין איך השופטים יכולים לשבת עכשיו בדין. הכל כבר מזוהם. צריך להיות על-אדם כדי לשפוט את קצב בצורה נקייה. זה לא תרבות זה לינץ’ בכיכר העיר.
התערבות התקשורת פוגעת באופן חד-משמעי בהליך השיפוטי. אם תשאלו אותי, הנשיא כבר הורשע – עד כדי כך, שמחר יכולים פרקליטיו לקום ולבקש למחוק את האישום משום שהייתה שפיטה, והוא הורשע כבר .
הבעיה היא שבתי המשפט נמצאים תחת לחצים אדירים מכל פרסומי התקשורת , ושופט צריך להיות אדם-על כדי לנתק עצמו מכל מה ששמע או ראה ולנהל משפט כמו שצריך, שופטים מושפעים גם בתת – ההכרה.
“
בועז אוקון, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים (בדימוס) , במאמרו “היכל הצדק מקושט בגליונטינה – תקשורת מרשיעה ” [52] :
” פרשת קצב נוהלה כמעט במלואה ברחוב. הבעיה אינה רק טיפוס על עצים שקשה לרדת מהם והשחרת שמם של החשודים, אלא ניסיון של ממש לבצע שפיטה באמצעות התקשורת. התוצאה שמתקבלת היא בלתי נסבלת. הרושם הכללי שמצטייר בפרשת קצב, למשל, הוא שאין מדובר ב”מילה של הקורבן” מול ה”מילה של החשוד”, אלא “בראש של היועץ המשפטי” מול “הראש של קצב“.
יו”ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, עו”ד עמוס וון-אמדן במאמרו “ציפיתם לסיקור הוגן בפרשת קצב” [53] :
” התפרצות הזעם של קצב במסיבת העיתונאים נגד ערוץ 2 נתפסה כמגוחכת וכמי שבאה מאדם שאין לתפוס בצערו , אבל ניתוח קר מגלה שהייתה מבוססת לחלוטין. העיתונות חרצה את דינו . כיצד יזכה למשפט צדק אחר מסע תעמול עקבי כזה ? רק אלוהים יודע. העיתונות על כל פנים נכשלה כישלון מחפיר ושיטתי במילוי תפקידה האמיתי בדמוקרטיה “.
עו”ד משה מכנס במאמרו ” הלינץ’ והצביעות ” [54] :
“ בימים אלה עוברת על מדינת ישראל פרשה שבה הכיעור והסחי עולים על גדותיהם. בנשיא המדינה נעשה מעשה לינץ’, בעיקר בידי עיתונאים ופוליטיקאים, שרוממות הטוהר והמוסר בגרונם אך במקרים אחרים,חמורים לא פחות, נהגו באופן שונה לחלוטין. “
עו”ד תמר הר-פז , מקימת פורום נשים ציוניות ברשת הפייסבוק , במאמרה ” רצח אופי ידוע מראש ” [55] :
“ לפניי יומיים הודיע היועץ המשפטי לממשלה , מני מזוז , כי יגיש בקרוב כתב אישום נגד נשיא המדינה קצב ולא ברור עדיין אם כתב האישום יכלול גם אישום בגין אונס. נראה כי בין אם יכלול כתב האישום עבירת אינוס ובין אם לאו , לתקשורת ולחלק גדול מהציבור הדבר לא ישנה , הם כבר חרצו את דינו של קצב. “
ד”ר חיים משגב, מבכירי עורכי הדין הפליליים ומרצה למשפטים ,במאמרו “קצב לא יזכה למשפט הוגן ” [56] :
“אינני יודע כיצד מעביר נשיא המדינה לשעבר את לילותיו, אבל נדמה לי שהוא צריך להיות מאוד לא רגוע. מערכת רעה, שמבקשת לפעול במחשכים, סוגרת עליו. סיכוייו לצאת זכאי בדינו לאחר שנתיים ויותר של הכפשות, שואפים לאפס. לפחות אם היינו רואים את הברקים ושומעים את קולות הרעם דעתנו הייתה רגועה יותר; אבל זה, כנראה, לא יקרה. לא כאשרהיועץ המשפטי לממשלה הניח את כל יוקרתו על כפות המאזניים – בדרך, אולי, למושב בבית המשפט העליון.“
העיתונאי בן דרור ימיני במאמרו ” רוצחי שלטון החוק ” [57] :
” כל זב ומצורע יודע בדיוק מה עשה הנשיא ואיך ולמה. כל מגיש וכל מנחה יודעים בדיוק שהם צריכים להזריק את מנת הרעל היומית שלהם לנשיא המדינה. מה, הוא עדיין לא התפטר ? מה, הוא ממשיך לבייש את מוסד הנשיאות ? מה, הוא מתעקש להגיע לטקס כזה או אחר ? וזה נמשך ונמשך. עוד טיפת רעל ועוד אחת. והכל עם חיוך “.
עו”ד אברהם פכטר , שופט צבאי ( בדימוס ) בדרגת סא”ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה , במאמרו ” משפט קצב – ההימור שנכשל ” [58] :
” אין כל ספק שהלחץ התקשורתי המאסיבי שלפני המשפט , השפיע על השופטים , הגם שהם לא יודו בכך. פסק דין חד-משמעי , גורף, חד-צדדי, פה- אחד , הוא תמיד בעייתי. ”
ח. השופטים במשפט קצב מודים: לנשיא המדינה קצב נעשה משפט שדה בתקשורת.
בהכרעת דינם המרשיעה במשפט נשיא מדינת ישראל, הודו גם שלושת שופטי בית המשפט המחוזי הנכבדים בת”א – יפו שישבו לדין, כי גם לדעתם, נערך לנשיא המדינה קצב משפט שדה בבית המשפט של התקשורת , וכי לכאורה אכן מדובר בפגיעה קשה בהליך עשיית הצדק, המחייבת הוקעתה על דרך בחינת האפשרות לביטולו של כתב האישום. [59]
אולם, יחד עם זאת ובאותה נשימה, ביטלו השופטים הנכבדים, את אפשרות הענקת ה ” סעד מן הצדק ” לנשיא מדינת ישראל לשעבר, וזאת בנימוק לפיו לדידם באיזון הכולל ניתן לראות שגם הנשיא קצב ופרקליטיו לא התנזרו מכלי התקשורת.
עם כל הכבוד הראוי לביהמ”ש המחוזי הנכבד בתל אביב – יפו, הרי שלדעתי שגה שעה שלא נתן בנוסחת איזון זו את המשקל הראוי, הנכון והצודק להתנהלות החמורה של התקשורת, של רשויות שלטון החוק ושל חברים ברשות המחוקקת בפרשת נשיא מדינת ישראל, כפי שהובאו במאמר זה, התנהלות שזיהמה כך כאמור לדעת אנשי משפט ושופטים מהבכירים במדינת ישראל, את ההליך השיפוטי ואת כלי הניתוח שעמדו לרשות השופטים הנכבדים, ופגעה קשה בזכותו של נשיא מדינת ישראל להליך משפטי תקין ולמשפט צדק.
אולם לא רק זאת , אלא, שעל רקע ההתנהלות החמורה הזו של התקשורת , של רשויות שלטון החוק ושל חברי כנסת, שהשתתפו במשפט השדה והרחוב, התנהלות אשר היה בה, כך לדעת משפטנים ושופטים מהבכירים במדינת ישראל, כדי להשפיע על השופטים ולזהם את ההליך השיפוטי, נדמה כי גם שגה ביהמ”ש המחוזי הנכבד כבר בעצם השימוש בנוסחת איזון זו , באופן שאיפשר דילוג זריז וקליל מעל דוקטרינת ההגנה מן הצדק , לשם מעבר מהיר לדיון בשאלות העובדתיות של החפות או האשם. זאת לאור העובדה שדוקטרינת ההגנה מן הצדק מהווה כאמור בנסיבות פרשת נשיא מדינת ישראל משוכה ורף גבוהים, גבוהים עד מאוד. כאשר טענתי זו מתחדדת ומתחזקת במאוד בפרט לאור ארבע הנקודות הבאות :
ראשית , יעיד כל מי שפיו וליבו שווים, כי מאז קום המדינה ועד היום, לא הייתה פרשה כפרשת הנשיא קצב, בה נחצו באופן בוטה וברור כל כך כל הקווים האדומים, ונפגע באופן כה אנוש עיקרון הפרדת הרשויות, כאשר הן חברים ברשות המחוקקת , הן רשות התקשורת והן ראשי שלטון החוק, נוטלים יחד חלק במשפט השדה הזה, כאשר חלקם מעמידים עצמם כרשות החוקרת וחלקם פוגעים בעצמאות הרשות השופטת במדינת ישראל.
שנית, חוסר האיזון התקשורתי והבדל יחסי הכוחות בפרשת הנשיא קצב רק זועקים לשמיים. כאשר מצד אחד ניצבים רק הנאשם, יחצן שהתפטר ופרקליטיו, כאשר פרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנל מעיד על הנאשם, שהוא לדעתו האיש החלש ביותר במדינה ואילו מהצד השני ניצבים כל מי שביקש להרשיע את הנשיא קצב, עוד בטרם החל כלל משפטו, ובהן ניתן למנות את : המתלוננות שהופיעו בתקשורת כשפניהן מוסתרות אך קולן נשמע ומהדהד היטב , אנשי יחסי ציבור ופרקליטים שנשכרו מטעם המתלוננות, חברי כנסת, ארגוני נשים, התנועה לאיכות השלטון, יריבים פוליטיים של קצב, רשויות שלטון החוק ובהם המשטרה, הפרקליטות, והיועץ המשפטי לממשלה, דעת הקהל העוינת במדינה, ואם שכחתי חלילה עוד מישהו עימו כמובן הסליחה , וכאשר מעל כל אלה מנצחת כאמור בשרביטה ובמלוא עוצמתה הרשות הרביעית השלטת במדינת ישראל היא רשות התקשורת.
כבוד שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי התייחס ועמד בעניין זה כבר על השוני המהותי שבין התנהלות נאשם לבין התנהלות גורמי תביעה , זאת בבג”ץ עסקת הטיעון :
“
נוכח התערבות כה קיצונית בהליך הפלילי , דומה כי זה מכבר נחצה הגבול הראוי.
אם בפי טרוניה, היא לא תוכל לפסוח על היועץ המשפטי לממשלה והכפופים לו, העושים במלאכה מחיתוליה ועד סופה, מן ההחלטה על חקירה ועד הגשתו של כתב אישום. אלה נדרשים לעריכתו של חשבון נפש באשר להתנהלותם אל מול כלי התקשורת…אין זה מתפקידם לעשות נפשות לעמדתם או לעמתה מול אלו המצויות מעברו השני של המתרס. ונכונים הדברים שבעתיים שעה שעניינו של נאשם עודו תלוי ועומד, וטרם הוכרע.
שלא כמתלוננים, אף לא כבאי כוחם של נאשמים , גורמי התביעה אסורים בכבלים בהם כובל אותם תפקידם.
“
שלישית , נשיא המדינה משה קצב, נהג בנסיבות העניין במינימום המצופה מכל אדם נורמאלי ושומר חוק, אשר מנסה להגן רק באמצעים חוקיים על משפחתו, על כבודו כאדם ועל שמו הטוב שנחרבים , נהרסים ונרמסים לנגד עיניו בחוצות עיר. זאת שעה שכוחות חזקים ורבים ממנו נקבצו וקמו עליו יחדיו , סורקים את גופו במסמרות ברזל כך בלשונו הוא, והופכים את שמו הטוב לקלס, לביזוי , ללעג ולצנינים בארץ ובעולם כולו, כל זאת באמצעות מכונות ירייה כבדות ומאות ואלפי האקדחים שכוונו כאמור היישר אל כבודו ואל שמו הטוב שאלו הם הנכסים היקרים לו לכל אדם. כאשר ממכונות ירייה כבדות אלה נורות עשרות ומאות אלפי מילים קטלניות באלפי מאמרים, כתבות , הפגנות בכיכרות , משמרות מחאה , טוקבקים באינטרנט , שידורי רדיו , ראיונות בטלוויזיה , ותוכניות בידור וסאטירה שם הוצגה דמותו באופן גרוטסקי ומעורר לעג ובוז וכאחרון העבריינים במדינת ישראל , כאשר את כל מאמר שהתפרסם בגנותו נבחר בשקידה לעטר מתוך ארכיוני העיתונות התמונות הכי לא מחמיאות , וכל זאת שעה שרשויות שלטון החוק שתפקידם לעמוד על המשמר ולהגן על זכויותיו בחוק כבן אדם , כחשוד ומאוחר יותר כנאשם שטרם הורשע כלל , לא רק שעמדו מנגד ולא עשו דבר אלה חמור מכך , חלקם אף הוסיף שמן למדורת הלינץ’ וסייע לכך והכל כפי שפורט כבר בהרחבה במאמר זה.
רביעית, וישאל השואל, מה אמור היה לעשות בנסיבות אלה, חשוד חף מפשע כנשיא המדינה משה קצב, שמוצא עצמו יום בהיר אחד תחת מתקפה תקשורתית אגרסיבית יום יומית, והתנהלות לא תקינה, זאת בלשון המעטה, של רשויות שלטון החוק ושל חברים ברשות המחוקקת, שלא שומרים על זכויותיו כאדם וכחשוד החף מפשע בפרט ? וכיצד ראוי וצריך היה חשוד כזה להתגונן בפני רשות התקשורת ורשויות שלטון החוק, שעה שמבוצעות הדלפות כה חמורות ובצורה מגמתית נגדו ? והאם היה עליו גם להושיט לכל אלה את הלחי השנייה שלו ? לשתוק ? או שמא , לחכות לסיום המשפט בעוד מספר שנים שעד אז ייהרסו לחלוטין חייו וחיי משפחתו , שמו הטוב וכבודו כאדם .
ודומה כי בדיוק על כך כבר כתב המשורר, המלחין והזמר הנודע אריק איינשטיין בשירו ” עיתונאי קטן “ : [60]
” הם הורגים עם המילים משחקים בנשמה, אז בטח שתהיה פה, תהיה פה מלחמה “.
ואילו מנחם בן , מבקר הספרות, המשורר והפובליציסט המוכר, אמר לאור הכרעת הדין במשפט קצב כי לדעתו הצדק לא נראה. זאת אמר כך ניתן להניח, לאור המשפט הידוע לפיו : ראוי שהצדק לא רק ייעשה, אלא שגם ייראה.
ולמה דומה היא פרשת הנשיא קצב ? דומה פרשה זו , לאדם אשר במשך שנים בנה את ביתו, טיפח והשקיע בו, והביא אותו לכך שנבחרי העם ייבחרו בו לבית הנשגב והרם ביותר בכל המדינה כולה , והנה רעידת אדמה שהתרחשה לפתע פתאום, הובילה להיווצרותם של נחשולי צונאמי אדירים העושים דרכם במהירות ובעוצמה אדירה אל ביתו , ומאיימים להרוס ולכלות אותו מן היסוד . כאשר בפני אותו אדם נותרו לבחירה במקרה זה רק שתי אפשרויות : האפשרות האחת , להרים ידיים ולהיכנע אל מול גלי הצונאמי ההרסניים האלה , או האפשרות השנייה , לצאת למאבק אמיץ לב באמצעים הדלים בלבד אשר יש בידו, וזאת כדי לנסות ולהציל את ביתו, או למעט את חלקו, בית שנבנה כאמור במשך שנים רבות ובעמל רב, זאת כאשר כל שיש בידו כדי להדוף את נחשול הצונאמי האדיר הזה , זה רק צינור ודלי מים קטן , והרי למרות שברור לכולם וברור גם לו שמאבק זה נועד מראש לכישלון, הרי שאינו יכול לעמוד מנגד, להשלים ולחזות כך בחורבן ביתו מבלי לעשות את המינימום שניתן לעשות בנסיבות העניין.
ט. שופטי ישראל מודים ומלינים : גם אנו בני – אדם וגם אנו מושפעים מהתקשורת.
אכן , תהיה זו משימה כמעט בלתי אפשרית ובלתי סבירה, אם בכלל , שנמצא שופטים היושבים, או ישבו בדין, ובאותה שעה ובאותה נשימה גם הודו, כי אינם מושפעים ולא הושפעו כלל מהתקשורת , מדעת הקהל העוינת, ומשימוש בכלי ניתוח מזוהמים שעמדו לרשותם בעשיית המשפט. שכן, אם יודו בכך, היה או יהיה עליהם לפסול עצמם מיד מלשבת בדין, וזאת מהחשש ולו הקטן ביותר, להיווצרותה של דעה קדומה ולעיוות דין אפשרי חלילה.
אולם, מאחר ולא בהליך אזרחי עסקינן, אלא, בהליך פלילי, בו נדרשת זהירות רבה הרבה יותר , והקפדה יתירה על שמירת קיומו של הליך משפטי תקין ,החף מכל חשש לזיהום אפשרי, ואשר יתנהל לפי הוראות החוק והפסיקה, שכן על כפות המאזניים לא מונח רק עניין כספי , אלא מונחים גם כבודו, גם שמו הטוב, גם חירותו הפיזית וגם ממונו, הרי שאין ראוי ואין צודק ואין מוסרי יותר מאשר שנסתפק בקיומו של חשש סביר לזיהום ההליך המשפטי וכלי הניתוח ובפרט להשפעה אפשרית על השופטים היושבים בדין, כדי להביא לבטלותו של כתב האישום ע”י שימוש בטענת ההגנה מן הצדק.
שכן, אם ננבור קצת בפסיקת בתי המשפט בישראל, וכן באמרות של שופטים שאינם יושבים בדין ו/או שכבר סיימו את תפקידם הציבורי ואינם מכהנים עוד כשופטים, הרי שנוכל למצוא בדבריהם שהם מודים גם מודים קבל עם ועדה שהשופטים המקצועיים במדינת ישראל הם בני – אדם בשר- ודם, ושכאלה גם הם מושפעים מהתקשורת ומדעת הקהל. ולא רק זאת, אלה ששופטים אלה, גם מלינים באופן ברור על התערבות התקשורת בהליך השיפוטי, הפוגעת גם לטענתם בעיקרון של עשיית משפט צדק.
ההשפעה של התקשורת , שכבר נאמר עליה על כך שהיא מהווה אופיום להמונים , מחלחלת וזולגת אם כן אל תוך היכלי בית המשפט, ומגיעה אל השופטים שגם הם בני אדם, בשר ודם, אזרחי המדינה, וצרכני תקשורת.
התופעה החמורה הזו בה התקשורת חוצה את הקווים, ומעמידה את עצמה שופטת באמצעות הבן היקר שלה – דעת הקהל , הינה תופעה מסוכנת ביותר לדמוקרטיה ולשלטון החוק ומסכנת את העיקרון של עשיית משפט צדק אך ורק בין כותלי בית המשפט.
ואין הדעת ואין הלב יכולים לסבול שבמדינת ישראל הדמוקרטית ניישם אנו את הפתגם הסיני לפיו – הצדק הוא הסיכום של דעת הקהל. [61]
השופט אהרון ברק , נשיא בית המשפט העליון ( בדימוס ), התייחס לשאלת השפעת התקשורת על ההליך השיפוטי ועל קבלת ההחלטות של השופטים, בפרשת אזולאי [62] :
“
אפשרות סבירה להשפעה על ההליך השיפוטי קיימת גם במקום שהמשפט מתנהל על-ידי שופט מקצועי. אמת, אפשרות ההשפעה על שופט מקצועי קטנה מאפשרות השפעה על שופט הדיוט, אך גם שופט מקצועי אינו אלא בשר ודם.
אכן, גם השופט המקצועי “ברצונו או שלא ברצונו הוא יכול להיות מושפע ממנה מעל או מתחת לסף ההכרה” (השופט ברנזון בע”פ 126/62 הנזכר, בעמ’ 184).
אין צידוק לאשליה כאילו מנגנון השיפוט הוא מכונה מדויקת, אשר תמורת ראיה קבילה שסופקה לה, עשויה להמציא את המסקנה העובדתית הנכונה המתבקשת מן הראיות, וזו בלבד” (השופט זוסמן בע”פ 126/62 הנ”ל, בעמ’ 175).
נרחב הוא התחום, בו יש לשופט שיקול-דעת לבחור בין מספר אופציות. בבחירה זו עשוי השופט להיות מושפע מפרסומים ומידיעות, שהגיעו אליו מחוץ לכותלי בית המשפט. אמת, השופט המקצועי יודע ליצור חיץ בינו לבין פרסומים אלה, אך חיץ זה לא תמיד הוא בלתי חדיר. דווקא כוחה והשפעתה של העיתונות, שהם מברכותיה של הדמוקרטיה, עומדים לה לרועץ בשל האפשרות הסבירה שהיא יוצרת לעתים להשפעה על שיקול הדעת השיפוטי. השפעה זו פועלת לעתים באופן מודע על השופט. לעתים השפעתה בלתי מודעת. ראה :
MR. JUSTICE FRANKFURTERב – PENNEKEMP ET AL. V.(STATE OF FLORIDA (1946..
בבג”צ 14/51 (בעמ’ 1029) עמד השופט ויתקון על כך ש : “שופט חזקה עליו שלא יהא נתון להשפעות חיצוניות ושלא יהא רגיש לכל רוח הנושבת בדעת הקהל, כשהמשפט מעורר עניין ציבורי”. עברו שנים, והשופט ויתקון שב להביע דעתו בעניין זה, באמרו בע”פ 325/76, בעמ’ 829 : ” מוטב להקדים ולומר מיד כי זהו אחד מן המשפטים שהסעירו בשעתו את דעת הקהל. כלי התקשורת עקבו אחריו ואף מעל במת הכנסת נשמעו הדיו. הציבור ראה בפרשה זו סימן לסגנון חדש באורח חיינו, סגנון האלימות וההפחדה. הדאגה מובנת כשלעצמה ואיש לא יציע למנוע את מעצבי דעת הקהל מלעשות את שליחותם ולהוקיע תופעות שליליות הפסות בחברתנו. אך בכך נוצרה גם אווירה המקשה על בית-המשפט לעשות את מלאכתו: לעשות דין וצדק עם הנאשם המיוחד העומד לפניו, ללא נטייה וללא דעה קדומה. חוזרים על הכלל שאדם בחזקת זכאי עד שתוכח אשמתו בהליך משפטי תקין, אך גם הכלל המקודש הזה עלול להפוך לנוסחה שגורה חסרת תוכן. היום אין אני מוכן לומר (כפי שאמרתי פעם) שלעולם אין סכנה זו אורבת לשופט, שמקצועו ומאומנותו במלאכת השפיטה. ואני מלא חרדה.
אכן, חרדה זו היא במקומה. אמת, הכל תלוי, בסופו של דבר,במזגו של השופט. עלינו לקבוע את דמותו של שופט; היא הקובעת את יחס הציבור לבתי המשפט ואת מדת הביטחון בישרם” (בג”צ 14/51 הנזכר, בעמ’ 1029). דמות זו, על יושרה והגינותה, ועל חוט השדרה ועקרונות היסוד המעצבים את שיפוטה, היא בסופו של דבר דמות אנוש. זו גדולתה וזו חולשתה. זו המציאות, ויש לראותה בעיניים פקוחות. על-כן יש להכיר בקיומה של אפשרות סבירה להשפעה על השופט המקצועי.
“
משאל חשין, שופט בית המשפט העליון של מדינת ישראל ( בדימוס ) על פרשת הנשיא קצב : [63]
“
התערבות התקשורת פוגעת חד – משמעית בהליך השיפוטי.
כל ההתערבות הזו עלולה להשפיע על שופטים ועל עדים שעשויים לפחד.
הבעיה היא שבתי המשפט נמצאים תחת לחצים אדירים מכל פרסומי התקשורת , ושופט צריך להיות אדם – על , כדי לנתק עצמו מכל מה ששמע או ראה ולנהל משפט כמו שצריך, שופטים מושפעים גם בתת – ההכרה .
אם תשאלו אותי , הנשיא היום כבר הורשע.
“
דורית בייניש , נשיאת בית המשפט העליון , נדרשה בכנס בנושא “הדמוקרטיה הישראלית במבחן השעה” לשאלת מעורבות התקשורת בהליך השיפוטי : [64]
” נפרצו כל הגבולות. אנשי תקשורת , יחצנים והחמור מכל עורכי דין מטעם הצדדים ומטעם העדים בוחרים לנהל את המשפטים מעל מרקע הטלוויזיה,בעיתונות ובזירות ציבוריות…עלול להיות בכך לא רק רצון להשיג דעת קהל אוהדת, אלא גם להשפיע על בתי המשפט ועל טוהר ההליך השיפוטי“.
עדנה ארבל שופטת בית המשפט העליון נדרשה בהשתלמות הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין ,שהתקיימה במלון דן באילת , לשאלת מעורבות התקשורת בהליך הפלילי : [65]
“
התקשורת משמשת בשנים האחרונות כזירה לפגיעה בנאשם ובקורבנות עבירה. לעיתים, יש תחושה שהתקשורת משמשת יחסי ציבור, וכצינור למי מהצדדים, דבר הגורם עוול לחשוד ולנאשם.
יש חשיבות בצורך לנהל את ההליך המשפטי הפלילי בדלת אמות הזירה המשפטית ולא בתקשורת, בהליכים שיש בהם להבטיח הוגנות והגינות.
“
עו”ד יראון פסטינגר, מבכירי עורכי הדין בישראל , נדרש לשאלת מעורבות התקשורת בהליך הפלילי במאמרו ” שפיטה מוקדמת ” , בו הפנה קריאת הצלה לקברניטי מערכת המשפט : [66]
” בתוך מספר שנים לא רב הביאו התרופפות כללי הסוביודיצה, בצד הדלפות בלתי פוסקות מחדרי החקירות במשטרה ומהפרקליטות לסיכון קיומו של הליך משפטי הוגן ולעצמאות מערכת השפיטה. מוטב שקברניטי מערכת המשפט ידעו להפסיק התדרדרות חמורה זו בטרם המערכת המשפטית המפוארת שנבנתה במשך עשרות שנים ושהגיעה להישגים כבירים תהפוך לבית משפט שדה אשר תוצאותיו תלויות בחריצת הדין המוקדמת בעיתונות “.
שלי טימן, שופט ביהמ”ש המחוזי בת”א – יפו ( בדימוס ) נדרש לשאלת מעורבות התקשורת בהליך הפלילי : [67]
” פעם אמרתי לשופט בהרכב שאני רואה בעייתיות בראיות בתיק. אפילו לא דיברתי על זיכוי , והוא אמר לי : ” אתה יודע מה יעשו לנו פה אם נזכה ? “.
ואם רצינו עוד עדות והוכחה מכרעת וניצחת להשפעתה של התקשורת על שופטים, הרי שמצאנו אותה בראיון הרדיו בתוכנית ” משעל על הבוקר ” עם ניסים משעל [68] שוב מפיו של מר טימן שהיה שופט מחוזי בעצמו בבית המשפט המחוזי בת”א – יפו , שעה שנשאל על השפעת דעת הקהל על שופטים היושבים לדין , לאור סקר דעת קהל שפורסם בעיתון הארץ שקבע כי 61% מהציבור סבור שהנשיא קצב אשם עוד לפני פסיקתו של בית המשפט:
“
רינה מצליח : לכן, מה שמעניין לשאול לדעתי הוא עד כמה בית המשפט מושפע מדעת הקהל שהיא באה לידי ביטוי בסקר הזה ?
שופט בית המשפט המחוזי בת”א-יפו ( בדימוס ) שלי טימן : היו שופטים שהודו בפומבי שהם לא יכולים להישבע שהם לא הושפעו מדעת הקהל. זה רק אנושי, זאת אומרת שופטים הם בני אדם…והחשש מפני זעמו של הציבור או הרצון לרצות את הציבור יכול להשפיע.
ניסים משעל : מאחורה בראש יושב ההד של דעת הקהל ?
שופט בית המשפט המחוזי בת”א-יפו ( בדימוס ) שלי טימן : נכון !
י. הרשות הרביעית במדינת ישראל והפגיעה הקשה בעיקרון הפרדת הרשויות.
כאמור במדינת ישראל הדמוקרטית, קיימות שלוש רשויות עיקריות : הרשות המחוקקת – היא כנסת ישראל , הרשות המבצעת – היא ממשלת ישראל , והרשות השופטת – היא בתי המשפט במדינת ישראל .
כאשר, השמירה על עיקרון הפרדת הרשויות האלה חשובה מאוד מכמה וכמה טעמים.זאת בין היתר בכך שהיא מונעת צבירה של כוח רב מידי בידי גוף מסוים. וכן מונעת גם תלות מסוכנת, ושבצורה כזו מתאפשר הליך של העברת ביקורת הוגנת בין כל גוף וגוף.
כאמור, בין שלוש רשויות אלה, מתקיימת מערכת של איזונים ובלמים, ריסון ובקרה, שמטרתה העיקרית למנוע עריצות של רשויות השלטון, להגן על זכויות האדם ולקיים מערכת שלטונית יעילה ותקינה הנתונה לביקורת הוגנת.
עיקרון זה של הפרדת הרשויות היה ידוע כבר בימי אריסטו והורחב הודות למונטסקיה שתורתו בעניין הפרדת הרשויות היוותה גם את הבסיס לחוקת ארצות הברית ולמשטרים דמוקרטיים רבים אחרים בעולם .
הפרדת הרשויות הינה אם כן עיקרון שלטוני המיושם בעיקר בדמוקרטיות, ואשר נועד למנוע מגורם יחיד במדינה כח כה מוחלט.
על חשיבות עיקרון הפרדת הרשויות כבר עמד השופט שמגר , נשיא בית המשפט העליון ( בדימוס ) בבג”ץ פרשת רסלר. [69]
” הפרדת הרשויות נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, שכן רק בדרך זו, דהיינו על ידי מניעת ריכוז היתר של הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת , מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חירותם של הפרט ושל הכלל. לשון אחר , הביזור השיטתי והקונספטואלי של הסמכויות בין הרשויות, תוך השלטת עקרונות חוקתיים בדבר פיקוח ובקרה הדדיים, וקביעתם למטרה זו של קשרים וגשרים בין הרשויות השונות, הם שייצרו את הבסיס בעל המרכיבים המשולבים החובקים את כל זרועות השלטון. כך נוצרת מקבילית הכוחות, המקימה ומייצבת את האיזון, שהוא תנאי לקיום החירות ולקיום תקינות הממשל על כל זרועותיו. “
בפרשת הנשיא קצב , התוודענו שוב כולנו, לכוחה המוחלט של הרשות הרביעית במדינת ישראל, היא ” רשות התקשורת “. רשות שאחזה לה עם השנים אחיזת ברזל, באשר ריכזה בידיה כח והשפעה מוחלטים ועצומים.
רשות רביעית זו, הצמיחה לה כאמור עם השנים זרועות תמנון, שחדרו אל תוככי הרשות המחוקקת, באשר עמיתיה נבחרו להיות לחברי הרשות המחוקקת וגם לחברי הרשות המבצעת היא ממשלת ישראל , והיא מנסה בפרט בשנים האחרונות גם דרכם של אלה, לשלוח זרוע תמנון נוספת גם אל תוככי הרשות השופטת, זאת תוך פגיעה קשה ומסוכנת בעצמאות הרשות השופטת במדינת ישראל.
בפרשת נשיא מדינת ישראל משה קצב, הפרה רשות רביעית זו באופן בוטה, חמור ומסוכן ביותר, את עיקרון הפרדת הרשויות, זאת הן בעצם העמדתה והעמדת חבריה בעבר ובהווה כרשות החוקרת, תפקיד השמור למשטרת ישראל, שהיא האורגן של הרשות המבצעת- קרי ממשלת ישראל , והן ע”י העמדתה והעמדת חבריה בעבר ובהווה גם כרשות השופטת.
זאת עשתה כאמור רשות רביעית זו, ע”י עריכת משפט שדה מקדים ויצירת דעת קהל עוינת לחשוד, ולאחר מכן לנאשם נשיא המדינה משה קצב, כשהיא מכריעה כבר בשאלות העובדתיות של החפות והאשם שהם במחלוקת, וכל זאת בטרם הוגש כתב אישום, ובטרם ניתנה כלל הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי, קל וחומר בטרם ניתן נגדו פסק דין חלוט , וגם מוסיפה ועוסקת כבר בשאלת העונש הראוי בגזר דינו .
משפט שדה חמור זה, שיצרה רשות התקשורת באמצעות דעת הקהל לנשיא מדינת ישראל, היווה כאמור התערבות בוטה וחמורה ופגיעה של רשות התקשורת בהליך המשפטי ובעצמאות הרשות השופטת , והגיעו הדברים לידי כך שכאמור גם כבוד השופט חשין , שופט בית המשפט העליון ( בדימוס ) לא יכול היה לעבור על כך לסדר היום וכינה התנהגות זו של חריצת דין מוקדמת כזיהום ההליך המשפטי ממש , תוך שהוא מכוון בפרט להתנהגותה החמורה ביותר של העיתונאית בעבר וחברת הכנסת בהווה שלי יחימוביץ . [70]
כל זאת עשתה כאמור רשות רביעית זו – רשות התקשורת, תוך שיתוף פעולה הדדי וחמור, עם רשויות שלטון החוק במדינה, עם מתלוננות בפרשה , ועם חברים / חברות ברשות המחוקקת היא כנסת ישראל, ומתוך מודעות בפועל או בכח לאפשרות הסבירה לפיה להתנהגותה זו עלולה להיות השפעה על ההליך המשפטי ועל השופטים אשר יושבים ו/או אשר ישבו לדין. על כל אלה כבר עמדתי בהרחבה בפרקים הקודמים במאמרי זה, תוך הבאת עדויות, חיזוקין ותימוכין מאנשי משפט ומשופטים מהבכירים במדינת ישראל.
במדינת ישראל אין כיום כל רשות או גוף סטטוטורי, שתפקידו לפקח ולבקר את התנהלות רשות התקשורת, ולמנוע ממנה לבצע עבירות על החוק, לפגוע ולזהם את ההליך השיפוטי , לפגוע בחזקת החפות , לפגוע בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , לפגוע בעיקרון הפרדת הרשויות, לפגוע בזכות של כל אזרח להליך משפטי הוגן ולמשפט צדק, ולפגוע בעקרונות העל של משפט צדק אותם מניתי כבר בפתח מאמרי זה, וראוי אם כן, כי המחוקק הנכבד במדינת ישראל ייתן את דעתו גם לעניין חשוב זה, על מנת שהדברים החמורים בהם חזינו כולנו , במיוחד בפרשת נשיא מדינת ישראל, אבל לא רק ( כפי שיובא בפרק הבא במאמרי ) לא יחזרו על עצמם שוב בעתיד.
הד”ר לפילוסופיה נעמה כרמי , מרצה חוקרת, כותבת ועורכת, ביקרה גם היא במאמרה ” הרשות הרביעית ” את התנהלותה של רשות התקשורת במדינה ואת העובדה שאין רשות המבקרת את רשות זו : [71]
” לתקשורת, אפוא, תפקיד חשוב בביקורת על רשויות השלטון. אבל מי יבקר אותה ? מאז שאפלטון ניסח את תורת המדינה שלו ב’פוליטיאה’ אנחנו שואלים: מי ישמור על השומרים ? התקשורת מתנהלת כמי שחסינה מביקורת. היא אינה בודקת כהלכה את המידע שהיא מפרסמת; היא איננה מודה בטעויות שלא לדבר על לתקנן (אלא אם הצד שכנגד מיוצג ע”י עו”ד צמרת ומנופף באיום של תביעת ענק); בכיריה סועדים על שולחנם של פוליטיקאים ושוכחים שאל להם להתרועע עם מי שהם אמורים לסקר ולבקר ; היא דורשת שקיפות ומתן דין – וחשבון מצד מושאי סיקורה אך בעצמה מתנהלת ללא כל שקיפות ובלי שום דין – וחשבון כלפי הציבור על מחדליה ; היא עושה קריירה מלשחוט פרות קדושות אבל בעצמה מהווה פרה שלאיש אסור לשחוט, לדעתה “.
יא. הצלחתה של התקשורת בסיכול שני המינויים הבכירים ביותר במדינת – ישראל.
בנוסף לפרשת הנשיא קצב , הרי שאך לאחרונה חזינו כולנו אזרחי ישראל, כיצד רשות התקשורת מפירה שוב את עיקרון הפרדת הרשויות במדינה, זאת בשתי פרשות מתוקשרות נוספות, העוסקות במינוי שני התפקידים הבכירים ביותר במדינת ישראל , המינוי למפקח הכללי של משטרת ישראל ( המפכ”ל ) והמינוי לראש המטה הכללי של צה”ל ( הרמטכ”ל ).
כך הצליחה התקשורת לטרפד ולסכל ב “סיכול ממוקד” את אפשרות מינויו של ניצב אורי בר לב למפכ”ל המשטרה , זאת לאחר שהואשם וגם הורשע כבר בתקשורת בהטרדה מינית, הכל יודגש עוד בטרם הוחלט כלל ( אם בכלל ) להעמידו לדין. וכך הצליחה לטרפד ולסכל ” בסיכול ממוקד ” גם את מינוי האלוף יואב גלנט גיבור ישראל לרמטכ”ל צבא הגנה לישראל, כאשר בעודה תלויה ועומדת בפני בג”ץ עתירה שהוגשה נגד המינוי, ועוד בטרם הכריע בה כדין בית המשפט הגבוה לצדק, כבר בוטל המינוי ע”י ממשלת ישראל, שגם חבריה הינם בני-אדם בשר- ודם אשר מושפעים מדעת הקהל שהתקשורת יוצרת , ואשר גם הם נבחרים על ידי אותו קהל לשמש כחברי הכנסת.
כל זאת נעשה כאמור על ידי משפט השדה ויצירת דעת קהל עוינת, תוך התערבות בוטה ואסורה בהליכים משפטיים, ובטרם הכריעו בית המשפט ו/או הטריבונלים המקצועיים /שיפוטיים ( בפרשת גלנט – הוועדה למינוי בכירים בשירות המדינה ) כדין בחשדות לכאורה.
בראיון טלוויזיה שנערך עם העיתונאי גדי סוקניק , האשים האלוף יואב גלנט, גיבור ישראל שסיכן את חייו ואת חירותו במשך עשרות בשנים ,למען ביטחון עם ישראל ומדינת ישראל, ושאף מחבל לא הצליח לבצע לו ” סיכול ממוקד ” את התקשורת, בכך שיש לה חלק משמעותי בטרפוד וסיכול המינוי שלו לרמטכ”ל כשהוא אומר כך : “המשפט החל בתקשורת- הפכו אותי לאויב העם “. [72]
יעקב טירקל, שופט בית המשפט העליון ( בדימוס ) וכיום יו”ר הוועדה למינויים בכירים בשירות המדינה האשים במפורש בראיון לקול ישראל, שהאלוף יואב גלנט הודח מתפקיד הרמטכ”ל אך ורק בשל השתלחות התקשורת : [73]
” לא נעים לי להגיד לך. הלקח הוא שהעיתונות והתקשורת הישראלית מסוגלת לרדת לתהומות ולשפל שלא העליתי על דעתי ולא הייתי מעלה על דעתי שהיא מסוגלת לרדת אליו. זה הלקח. אני יכול רק להגיד לךשאני חושב שזה דבר איום ונורא שאדם ששירת את המדינה במסירות בכל-כך הרבה תפקידיםיודח מתפקידו בגלל השתלחות של תקשורת“.
פרופ’ אסא כשר, שניסח את הקוד האתי – המוסרי של צה”ל, תקף בראיון ברדיו את העיתונות המסחרית בישראל על רקע פרשת גלנט : [74]
” התקשורת השליטה אוירה של ערפדים, היא לא כלב השמירה של הדמוקרטיה, והיא נוהגת כמו אל – ג’זירה. רמת האתיקה שלה היא הנמוכה ביותר בישראל, ואין לה מעצורים” .
יב. השתיקה המסוכנת והמדאיגה , ויצירת בני הערובה של התקשורת.
אם יש בפי טרוניה, הרי שלא אוכל להתעלם ולפסוח גם על תופעה נוספת, מדאיגה ומסוכנת מאוד לדמוקרטיה , לשלטון החוק ולמערכת הצדק במדינת ישראל, ובה חזינו כולנו ביתר שאת בפרשת הנשיא קצב , כמו גם בפרשת ניצב בר לב ומינוי המפכ”ל וכמו גם בפרשת האלוף גלנט ומינוי הרמטכ”ל , והיא – תופעת שתיקתם המדאיגה של כל אותם ארגונים , גופים ואישים שתפקידם להגן על שלטון החוק , על הדמוקרטיה , על עצמאותה של הרשות השופטת ועל זכויותיהם של חפים מפשע, של חשודים ונאשמים , על חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , על הזכות לשמירה על השם הטוב , על הזכות לחזקת החפות ולהליך משפט תקין ולא מזוהם.
כך למרבה הצער, הן בפרשת הנשיא קצב , הן בפרשת ניצב בר לב והן בפרשת האלוף גלנט , נדם ולא נשמע קול הביקורת החשוב, של רבים מראשי המדינה ונבחרי הציבור שלה , של מבקר המדינה , של ארגוני זכויות אדם שונים , של מועצת העיתונות , של לשכת עורכי הדין ושל התנועה לאיכות השלטון.
קיוויתי מאוד אך לצערי לא שמעתי, הן בפרשת הנשיא קצב , הן בפרשת ניצב בר לב והן בפרשת האלוף גלנט במיוחד את קולה החשוב מאוד של לשכת עורכי הדין , זאת בכל הנוגע להתנהלותה והתערבותה החמורה והמסוכנת של רשות התקשורת בתוך הליך המשפט הפלילי, תוך חציית כל הקווים האדומים, ובהעמידה את עצמה כשופטת, תוך השגת הגבול של הרשות השיפוטית ופגיעה בעצמאותה של הרשות השופטת , ותוך מודעות בפועל או בכח לאפשרות הסבירה של השפעה אפשרית על ההליך המשפטי, זיהום כלי הניתוח שבידי השופטים והשפעה על שופטים, וכך גם בהעברת הביקורת המתחייבת לטעמי גם לגבי התנהלות רשויות שלטון החוק, שבאה לידי ביטוי במיוחד בפרשת נשיא מדינת ישראל.
שכן , על לשכת עורכי הדין, מוטל בין היתר התפקיד החשוב להגן על שמירת שלטון החוק בישראל, זאת גם בהיבט המהותי שלו. להגן על עצמאותה של הרשות השופטת, ולהגן גם על זכויות האדם וזכויות חפים מפשע בפרט, וכפי שכתב אך לאחרונה גם כבוד נשיא בית המשפט העליון ( בדימוס ) אהרון ברק .
אהרון ברק , נשיא בית המשפט העליון ( בדימוס ) במאמרו ” לשכת עורכי הדין ושלטון החוק ” : [75]
” לשכת עורכי הדין אמונה בין היתר על שמירת שלטון החוק בישראל גם בהיבט המהותי שלו. כך על הלשכה מוטל התפקיד להגן על עצמאותה של הרשות השופטת וכן להגן על זכויות האדם וכי בלא עצמאות שיפוטית לא יובטח שלטון החוק בישראל “.
ודומה כי על כל אלה בדיוק כבר נכתב במילות שירו של אריק איינשטיין : [76]
” המלך הוא עירום ,כולנו ילדים שרואים לו את הטוסיק שותקים ולא קמים “
יג. החשש שאנשים טובים לא ירצו למלא תפקידים ציבוריים והנזק למדינת ישראל.
התופעה שדובר בה במאמרי זה של “סיכול ממוקד” על- ידי התקשורת והשפעתה על דעת הקהל ועל השופטים , הינה תופעה חמורה ומסוכנת ביותר לדמוקרטיה ולמדינת ישראל, זאת גם בכך שקיים חשש סביר ואף יותר, לפיו אנשים טובים לא ירצו עוד למלא תפקידים ציבוריים ולתרום בכך למדינת ישראל, אלא יעדיפו להישאר באלמוניותן ולעשות רק לביתם ולמשפחתם במגזר הפרטי.
או שלחילופין, ייגרם למדינת ישראל, לדמוקרטיה ולהליך קבלת ההחלטות, נזק לא פחות חמור, וזאת שעה שאותו עובד ציבור / איש ציבור יהפוך לבן ערובה ולעושה דברה של התקשורת, ממנה הוא כאמור כה חושש ולה הוא כה זקוק לשם בחירתו, שמירה על מעמדו ואף לשם קידומו המקצועי, וכך יקבל הוא גם החלטות שיהיו גורליות לעם ישראל ולמדינת ישראל, הכל בהתאם לרצונה של רשות התקשורת אשר פועלת לשם כך על ידי יצירת דעת קהל.
שכן, כל מי שחושב לסכן ולהקריב היום את חייו , את חירותו, את זמנו, את כספו ואת כל עמלו, ולפגוע באיכות חיי המשפחה שלו, שעקב תפקידו הציבורי בקושי רואה אותה , וזאת כדי לשרת את מדינת ישראל בתפקידים ציבוריים, יחשוב היום פעמיים ואף שלוש, האם כדאי לו כלל לעשות כן, זאת כאמור בשים לב להתנהלות התקשורת ורשויות שלטון החוק בפרשות הנשיא קצב , ניצב בר לב ו- האלוף גלנט . בהם הוכיחה התקשורת לכולנו כיצד הצליחה תוך ימים ספורים באמצעות יצירת דעת קהל עוינת ומשפט שדה לבצע להם “סיכול ממוקד”, ולחסל את כבודם, ואת שמם הטוב. כך בדיוק הצליחה למנוע מניצב בר לב להתמודד על תפקיד מפכ”ל המשטרה , וכך בדיוק הצליחה למנוע מהאלוף גלנט שכבר מונה לרמטכ”ל מלכהן בתפקידו, מבלי שיינתן להם יומם בבית המשפט ו/או בטריבונלים המקצועיים ומבלי שתינתן להם הזכות המנמלית להליך משפטי תקין ולמשפט צדק.
שכן, כך בדיוק ובאין מפריע, עלולה התקשורת להמשיך שוב במעשיה, וביום בהיר או סגריר אחד, להחליט להוציא שוב ממחסניה את מכונות הירייה הכבדות שלה ולכוון אותם היישר אל הבטן הרכה של יושרו, כבודו ושמו הטוב, של כל אזרח / עובד ציבור / נבחר ציבור אחר במדינת ישראל , ובטרם ייערך לו כלל משפט צדק , ומבלי שיינתן לו יומו בבית המשפט, ומבלי שתישמר זכות הטיעון שלו שהן זכויות יסוד בשיטת המשפט שלנו, לפתוח על כבודו ועל שמו הטוב באש תופת על-מנת לחסלם. וכך יקרוס הבית שבנה בעמל רב ובמשך שנים , וכל חייו, כבודו, שמו הטוב וחיי משפחתו יהרסו וימחקו בן רגע, זאת מבלי שהוא יזכה למינימום לו הוא זכאי במדינת חוק מתוקנת הוא : להליך משפטי הוגן ולמשפט צדק שמעליו יתנוסס רק דגל לבן.
יד. תפקידן החשוב של התקשורת ושל רשויות שלטון החוק וחובת הזהירות שעליהן.
לתקשורת, למשטרה ולפרקליטות כוח עצום ותפקיד חשוב מאוד בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת .
על התקשורת כבר נאמר לא פעם כי היא כלב השמירה של הדמוקרטיה .
התקשורת חושפת כאמור לא אחת, חשדות לעוולות ולשחיתויות שבוצעו לכאורה על ידי אנשי ציבור ו/או על ידי רשויות השלטון, וזה דבר חשוב ומבורך כשלעצמו בכל חברה מתוקנת, אבל דין אחד לכך ודין אחר לעריכת משפטי שדה על ידה ולרמיסת חוק יסוד כבוד האדם ושמו הטוב. על כן, יהיה זה מן הראוי והמוסרי, שלכל הפחות ( אם בכלל ) לאחר הפרסום הראשוני של ממצאי תחקיריה, תתכבד ותעביר זו את כל החומר שגילתה לטענתה והמגלה לכאורה עבירה, אל רשויות שלטון החוק המוסדרות במדינה, קרי המשטרה והפרקליטות, ולמרות שיקולי הרייטינג החשובים כמובן, תתאפק ותמתין בסבלנות עד לסיום המשפט ככל שזה יתקיים. תדיר רגליה מההליך המשפטי, לא תתערב בו, ולא תנסה להשפיע עליו חלילה, ותיתן לרשויות שלטון החוק לבצע את תפקידם במורא ובזהירות המתחייבים, ולביהמ”ש את האפשרות לעשות משפט צדק, אשר מעליו יתנוסס רק דגל לבן !
תפקיד התקשורת, המשטרה והפרקליטות חשוב כאמור מאוד אם כן בשמירה על הדמוקרטיה, על שלטון החוק , על סדרי ממשל תקינים, על זכויות האדם וזכויות חפים מפשע בפרט, על קיום הליכים משפטיים טהורים וזכים במדינה, על שמירת עקרונות העל של משפט צדק , ועל שמירת אמון הציבור במערכת שלטון החוק והצדק.
חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת הינם אכן עקרונות חשובים מאוד בכלל, וחשובים מאוד בפרט כאשר מדובר באנשי ציבור. אולם, יחד עם זאת, חופש הביטוי אינו חופש הביזוי ואינו חופש השיסוי. וזכות הציבור לדעת צריכה להיות בהתאם להוראות החוק ולכללי המוסר והצדק, ויש לנהוג בה משנה זהירות, בפרט כאשר מדובר בהליך פלילי בו מונחים על כף המאזניים הדברים החשובים ביותר לכל בני האדם והם: כבודם כבני – אדם, שמם הטוב, חירותם וגם ממונם.
בעניין זה וכהערת אגב בלבד, ראוי שניתן כולנו את הדעת לכך שחובת הזהירות המוטלת על התקשורת ועל דעת הקהל, בשימוש בעיקרון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת , צריכה לקבל דווקא משנה תוקף , כן דווקא, כאשר מדובר בשמם הטוב של משרתי ציבור חפים מפשע ( זאת אגב בניגוד לדעה אחרת, שעלתה גם בפסיקת בתי המשפט ושראוי לדעתי כי תיבחן מחדש ) , זאת מאחר ודווקא למשרתי הציבור, משמש שמם הטוב כנכס היקר ביותר שלהם, והרי אם כבר חיסלת את שמם הטוב, ללא שניתנה להם כל זכות למשפט צדק, הרי שבכך חיסלת כבר מראש ” בסיכול ממוקד ” גם את אפשרות היותם משרתי ציבור. זאת באשר הנכס היקר לו מכל, לכל משרת ציבור הוא בראש ובראשונה שמו הטוב, שהוא זה המאפשר לו להיבחר או להתמנות לכל תפקיד ציבורי.
אך למרות האמור במאמרי זה על התנהלות התקשורת במדינת ישראל בכלל ועל התנהלותה בפרשות קצב , בר- לב וגלנט בפרט, הרי בל נטעה חלילה. הן בתקשורת, הן במשטרת ישראל והן בפרקליטות המדינה, ישנם רבים המתייחסים במורא רב לתפקידם החשוב, ולכח הרב שהעניק להם, ואשר חורץ גורלות אדם, כשהם פועלים בפרשות רבות, תוך שמירה על כבוד האדם, בהגינות, במוסריות ובהוגנות, ושומרים על זכויות האדם בכלל ועל זכויות חשודים ונאשמים בפרט, ועושים הכל על מנת למלא את התפקיד הציבורי החשוב, שהם ממלאים בחברה בהתאם לכללי הדין, המוסר והצדק.
טו.נשיא מדינת ישראל חייב לערער לביהמ”ש העליון בירושלים,עבורנו אזרחי ישראל.
בשעה בה נכתב מאמרי זה, טרם הודיע כאמור נשיא מדינת ישראל לשעבר משה קצב, על כוונתו לערער על הרשעתו לבית המשפט העליון בירושלים, כאשר בתקשורת כבר פורסם שאמר למקורביו, שאין לו כבר כח וכסף למערכה משפטית נוספת, וכי איבד את אמונו במערכת הצדק.[77] ועושה אם כן רושם שכנגזרת מהרמת ידיים זו , גם ויתר כך מראש , על הבאת עדי אופי שיעידו לטובתו במשפט בשלב הטיעונים לעונש , זכות הניתנת לכל נאשם במשפט פלילי על מנת שבית המשפט יתחשב בכך בגזר דינו.
בעניין זה אודה ואתוודה בפניכם, הן כאזרח המדינה שכבר בהיותו ילד, היה מגיע לא אחת אל בתי המשפט על מנת לצפות במשפטים , והן כפרקליט שנכח ו/או ייצג בעשרות ויותר דיונים בבתי המשפט , כי למרבה הצער, אכן לא תמיד מרגישים בעלי הדין ופרקליטיהם, שנעשה צדק במשפטם, ושנשמרו כל הזכויות הדיוניות שלהם .
דוגמא קשה וחמורה אחת הנותנת דרור לתחושה זו, ניתן למצוא בדבריו של כבוד השופט ( בדימוס ) שלי טימן , אשר כיהן בעצמו ועד לא מזמן, כשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו :[78]
” יש שופטים שלא מכירים את המילה זיכוי. ברגע שהם רואים את כתב האישום הם יכולים כבר לכתוב את גזר הדין. אני מכיר שופט שהיה מקבל את התיק, ועוד לפני הקראת כתב האישום כבר התחיל לנסח את פרטי כתב האישום בהכרעת הדין. כשברור לו שמדובר בהרשעה “.
אך שוב, בל נטעה חלילה, במערכת המשפט במדינת ישראל מכהנים שופטים מעולים רבים, אשר מתייחסים במורא רב לתפקידם הציבורי החשוב ולכח הרב שהעניק להם, ואשר חורץ גורלות אדם, כשהם קשובים מאוד לבעלי הדין, סבלניים, סובלניים, מתחשבים, שומרים ומכבדים את זכות הטיעון של הצדדים, שהינה זכות יסוד במשפטנו, ועושים הכל על מנת לשפוט משפט אמת וצדק, ובכך מחזקים שופטים נכבדים אלה, את תחושת הצדק והאמון של בעלי הדין , פרקליטיהם ושל האזרחים בכלל במערכת הצדק במדינת ישראל.
אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון ( בדימוס ) , התייחס לדמותו ולמזגו של השופט היושב בדין ולאמון הציבור במערכת המשפט, בפסק דינו בפרשת אזולאי: [79]
“
אמת, הכל תלוי, בסופו של דבר, במזגו של השופט. עלינו לקבוע את דמותו של שופט; היא הקובעת את יחס הציבור לבתי המשפט ואת מדת הביטחון בישרם (בג”צ 14/51 הנזכר, בעמ’ 1029).
דמות זו, על יושרה והגינותה, ועל חוט השדרה ועקרונות היסוד המעצבים את שיפוטה, היא בסופו של דבר דמות אנוש. זו גדולתה וזו חולשתה. זו המציאות, ויש לראותה בעיניים פקוחות.
“
אשר על כן, הן כאדם , הן כאזרח מדינת ישראל והן כאיש שלטון החוק, שעשיית משפט צדק ושמירת אמון הציבור במערכת שלטון החוק והצדק חשובים לו, אני קורא לאזרח המדינה, נשיא מדינת ישראל לשעבר משה קצב , כן לערער לביהמ”ש העליון בירושלים וזאת בטענת ” ההגנה מן הצדק ” ולהיזכר בדבריו של מנחם בגין ז”ל ראש ממשלתה השישי של מדינת ישראל , שהאמין בעליונות המשפט ובקיום משפט צדק :
” במדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה ” – ” יש שופטים בירושלים “.
שכן לערעור כזה ולהצלחתו בטענת ההגנה מן הצדק , תהיה חשיבות כבירה מבחינה ציבורית עבור כלל אזרחי ישראל, עבור שלטון החוק, התנהלות משפטית תקינה, הדמוקרטיה וזכויות אדם וחשודים ונאשמים חפים מפשע בפרט ,אשר טוענים בתוקף לחפותם, ולשם שמירת העיקרון של עשיית משפט הצדק שעליו יתנוסס רק דגל לבן.
נשיא מדינת ישראל חייב לערער לעליון עבור כל אזרחי המדינה שמבקשים לשמור על הזכות למשפטי צדק.
נשיא מדינת ישראל חייב לערער לעליון עבור שמירת זכויות חפים מפשע, חשודים ונאשמים שיבואו אחריו.
נשיא מדינת ישראל חייב לערער לעליון עבור שמירת טוהר ההליך הפלילי והרחקת כל חשש לזיהומו בעתיד.
נשיא מדינת ישראל חייב לערער לעליון עבור שמירת עצמאותה של הרשות השופטת והרחקת פולשים זרים.
נשיא מדינת ישראל חייב לערער לעליון עבור שמירת אמון הציבור ברשויות שלטון החוק ובמערכת הצדק.
נשיא מדינת ישראל חייב לערער לעליון עבור השמירה על הדמוקרטיה שלנו, על הסדר הציבורי ומניעת אנרכיה .
מאחר ומדובר כאמור במאבק עקרוני, הנוגע באושיות הסדר החברתי, הציבורי והמשפטי של חיינו במדינת ישראל, באושיות הדמוקרטיה, שלטון החוק וחובת השמירה מכל משמר, על דמותה ועצמאותה של מערכת שלטון החוק ואמון הציבור במערכת הצדק, ובכלל זה על שמירת עיקרון קיומו של משפט צדק במדינה, חשוב כי נשיא מדינת ישראל ישמיע את זעקת הצדק הזו בערעור, זאת על מנת שתהדהד גם בהיכלו של בית המשפט העליון בירושלים.
טז. שעתם החשובה של שופטי בית המשפט העליון בירושלים.
להגשת ערעור על הכרעת הדין במשפט הנשיא קצב לבית המשפט העליון בירושלים, בטענת ההגנה מן הצדק , תהיה אם כן חשיבות ציבורית עצומה עבור שמירת אמון הציבור במערכת הצדק ושלטון החוק במדינת ישראל.
באשר תהיה זו שעתם החשובה והגדולה של שופטי בית המשפט העליון, לעטות עליהם את השכפ”ץ מפני מכונות הירייה של התקשורת, שיופנו כך אין לי כל ספק גם אליהם, ולצאת באומץ לב לקרב על הקמתו ובנייתו מחדש של הסכר הזה, שנפרץ כבר, ואשר מאיים להטביע את כל אושיות המשפט והצדק, ועימה את מערכת המשפט המפוארת שהוקמה במדינת ישראל במשך שנים ובעמל רב שתאבד את אמון הציבור, ולנצח בקרב זה, על שמירת דמותה וחוסנה המוסרית והערכית של מערכת הצדק ושלטון החוק במדינת ישראל, ועל היטהרותו של הליך המשפט הפלילי, על שמירת אמון הציבור, ועל הרחקת פולשים המאיימים על עצמאות הרשות השופטת.
וכדבריו של עו”ד פסטינגר במאמרו ” שפיטה מוקדמת ” בה הפנה קריאת הצלה לקברניטי מערכת המשפט : [80]
” בתוך מספר שנים לא רב הביאו התרופפות כללי הסוביודיצה, בצד הדלפות בלתי פוסקות מחדרי החקירות במשטרה ומהפרקליטות לסיכון קיומו של הליך משפטי הוגן ולעצמאות מערכת השפיטה. מוטב שקברניטי מערכת המשפט ידעו להפסיק התדרדרות חמורה זו בטרם המערכת המשפטית המפוארת שנבנתה במשך עשרות שנים ושהגיעה להישגים כבירים תהפוך לבית משפט שדה אשר תוצאותיו תלויות בחריצת הדין המוקדמת בעיתונות “.
שכן, אסור שהדברים שצוטטו במאמר זה מפיהם של אנשי משפט, ושופטי עליון מהבכירים במדינת ישראל, נגד התנהלות התקשורת ונגד התנהלות רשויות שלטון החוק בכלל ובמשפט הנשיא קצב בפרט, יישארו חלילה רק כאות מתה על הנייר, וקיימת בעניין זה גם חובה מוסרית כי ייושם בה הפסוק : נאה דורש – נאה מקיים.
אסור להם לשופטי העליון בירושלים להפסיד חלילה במאבק חשוב זה, על דמותה ועל יוקרתה של מערכת הצדק. שכן, רק הם אלה שיכולים להציב ולבנות מחדש את הסכר שכבר נפרץ, ולמנוע את גלי הצונאמי המסוכנים האלה.
ניצחון כזה יושג על ידי הפיכת פרשת נשיא מדינת ישראל לפרשת קו המים וביטולה האמיץ של הכרעת הדין שניתנה במשפט , זאת כאמור ע”י השימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק, אשר לאור המקובץ לעיל נדמה כי אין צודק ואין ראוי ממנה דווקא במקרה דנן. וזאת יודגש שוב בנפרד ובמנותק לחלוטין, מכל הכרעה עובדתית המתייחסת לשאלת ביצוע או אי- ביצוע העבירות גופן .
תהיה זו אם כן שעתם היפה והחשובה ביותר של שופטי העליון בירושלים, לקבל החלטה שיפוטית אמיצת לב כפי שקיבלו הן שופטי בית המשפט הפדראלי והן שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית בפרשה הדומה מאוד לפרשת הנשיא קצב והיא “פרשת סם שפרד “. [81]
רק החלטה שיפוטית אמיצת לב כזו בערעור, תוכל גם לזעזע לחיוב את כל המערכת כולה, ולהביא עימה את הקתרזיס החיוני לה כל כך, לשם עצירת הסחף הגואה של זיהום המשפט הפלילי והפלישה של רשות התקשורת לתחום הרשות השופטת. אין גם כל ספק בליבי שבוא תביא גם לחשבון נפש ולעריכת בדק בית, יסודי, ורציני הן ברשות התקשורת , הן ברשויות שלטון החוק והן ברשות המחוקקת באשר לדרך התנהלותן מכאן ולהבא.
אין בליבי גם כל ספק, כי החלטה כזו של שופטי בית המשפט העליון בירושלים, לעשות שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק בפרשת נשיא מדינת ישראל , כדי לבטל את כתב האישום, במנותק מהכרעה וזיכוי בשאלת חפותו או אשמתו מהמעשים המיוחסים לו בכתב באישום, אינה דבר שנשיא המדינה משה קצב ישמח לקבל באהבה וברצון עז. שכן, החלטה מסוג זה לא תעסוק בשאלת החפות או האשם לגבי העבירות שעלו בכתב האישום , ולא תוכל לצערו להוציא לאור את חפותו בה הוא מאמין והאמין בתוקף, כך יש לציין בהגינות, לאורך כל הפרשה כולה. כאשר בהקשר זה אסור גם לשכוח, שהיה זה נשיא המדינה משה קצב ולא אחר, שהחליט מיוזמתו הוא לבטל את עסקת הטיעון המקלה מאוד, שהן פרקליטות המדינה והן היועץ המשפטי לממשלה אישרו אותה ואף הגנו עליה נמרצות בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק [82] . עסקת טיעון שניקתה כאמור את נשיא המדינה קצב לחלוטין מעבירת האינוס החמורה בה הואשם בבית המשפט. וזאת עשה נשיא המדינה קצב מאחר והאמין כדבריו בכל ליבו ובכל מאודו, כי חפותו מהמעשים אשר יוחסו לו בכתב האישום, תצא לאור בבית המשפט.
אלא, שהחלטה שיפוטית שתסתמך על דוקטרינת ההגנה מן הצדק, תחזיר ובצדק, את כל ההתעסקות בשאלות העובדתיות חזרה אל הזירה התקשורתית ואל דעת הקהל, שם החלו אלה להתברר במשפט השדה והרחוב, ושלשם אין ראוי וצודק יותר שגם יחזרו ויישארו לדיראון עולם, וכאזהרה וכלקח לפרשות עתידיות.
כאמור למרות הרצון של רבים במדינה, כל אחד ממניעיו, לראות את נשיא מדינת ישראל משה קצב מאחורי סורג ובריח ומאידך, הרצון של המורשע כי חפותו תצא לאור, הרי שלאור כל האמור לעיל, ההגנה מן הצדק, היא ההכרעה השיפוטית הראויה ביותר לדעתי בנסיבות העניין, באשר עולה הן מן הדין והן מן הצדק.
בליבי אם כן תקווה כנה ואמיתית כי מאמר זה יביא לשיח הציבורי החשוב כל כך שמדינת ישראל זקוקה לו, זאת כאמור ע”י הפיכת פרשת נשיא מדינת – ישראל לפרשת קו המים , ציון דרך לתחילתו של תהליך של קתרזיס – היטהרות – הזדככות של מערכת שלטון החוק במדינת ישראל, של שמירת עיקרון הפרדת הרשויות, יצירת חסמים מפני התנהלות דומה בעתיד של התקשורת ושל רשויות שלטון החוק , וכדי שיישמרו ויוגנו במדינתנו מכל משמר
עקרונות – העל של קיום משפט צדק – שמעליו יתנוסס אך ורק דגל לבן , זאת מבלי שהליכים המשפטיים יזדהמו, ומבלי שזכויות אדם וחפים מפשע חשודים ונאשמים שטרם הורשעו בדין, ושטרם ניתן נגדם פסק דין חלוט , ירמסו כך עד דק, ומבלי שייגזר כבר מראש במשפטי שדה גזר דין מוות לשמם הטוב ולכבודם של בני – אדם.
בעניין זה ראוי גם שכל מי ששלטון החוק,ההליך השיפוטי התקין, זכויות אדם בכלל וחשודים ונאשמים חפים מפשע בפרט, חשובים לו שיצטרף כבר עתה באומץ לב לזעקת צדק זו, שמצאה את ביטוייה גם בדברי כבוד השופטים ואנשי המשפט הנכבדים שצוטטו במאמר זה, ויאמר את דברו בכל פורום ולא יחריש ויעמוד מנגד.זאת מבלי לעשות את החשבון הצר והקר של הפופולאריות או יותר נכון חוסר הפופולאריות שלה יזכה בתקשורת.
יז. סוף דבר.
דומה כי אין ראוי יותר מאשר אסיים מאמר זה שהחל כאמור במצווה מפרשת השבוע “פרשת משפטים” , בברכה שניתנה לעם ישראל בספר תהילים כט : [83]
” יהוה עוז לעמו ייתן , יהוה יברך את עמו בשלום “ בשינוי הבא המתבקש לשם זעקת הצדק במאמר זה :
“ה’ עוז לשופטיו ייתן , ה’ יברך את עמו בצדק “.
ובמזמור הלקוח מספר תהילים כ”ג , המבטא את דרכו של דויד המלך, ואת דרכו של עם ישראל כולו : [84]
“ מזמור לדויד: יהוה רועי, לא אחסר, בנאות דשא, ירביצני; על-מי מנוחות ינהלני
נפשי ישובב; ינחני במעגלי-צדק, למען שמו גם כי-אלך בגיא צלמוות, לא-אירא רע כי-אתה עימדי
שבטך ומשענתך, המה ינחמוני “.
* הציטוטים אינם במקור וההדגשות שלי.
[1] בג”ץ 5699/07 פלונית ואח’ נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח’ . תק – על 2008 ( 1 ) 5555 ( 2008 ).
[2] ספר שמות , פרק כא פסוק א.
[3] ספר דברים, פרק טז , פסוק יח.
[4] ע”פ 2910/94 ארנסט יפת ואח’ נגד מדינת ישראל .פד נ ( 2 ) 221.
[5] ע”פ 4855/02 מדינת ישראל נגד איתמר בורוביץ. פד נט ( 6 ) 776.
[6] חוק סדר הדין הפלילי ( נוסח משולב ) התשמ”ב 1982.
[7] השופטים ( בדימוס ) בועז אוקון ועודד שחם : ” הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי ” המשפט ג 265 , 279 ( 1996 ) .
[8] פרופסור קנת מן , לשעבר הסנגור הארצי , בהקדמה לספרו של השופט ( בדימוס ) עו”ד ישגב נקדימון : ההגנה מן הצדק.
[9] כבוד השופט ( בדימוס ) עו”ד ישגב נקדימון : ההגנה מן הצדק.
[10] שם.
[11] שם שם.
[12] ראה ה”ש 9.
[13] עו”ד רינת קיטאי סנג’רו. המשפט : הגנה מן הצדק , זיכוי אדם שביצע עבירה , על בסיס שיקולים חיצוניים לאשמה.
384 U.S .333[14] SAM SHEPPARD V. MAXWEL WARDEN NO.490
[15] 14 th Amendment of the United States Constitution
[16] חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו.
[17] שם.
[18] ע”א 214/89 אבנרי נגד שפירא . פ”ד מג 856 , 840.
[19] בג”ץ 6126/94 גיורא סנש נגד יו”ר רשות השידור. תק – על 99 ( 2 ) 806 , 807 , ( 1999 ) .
[20] סעיף 14.2 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות במדינת ניו יורק מתאריך 16.12.66
[21] כתבי אמנה 1040 כרך 31.
[22] פרופסור למשפטים אריאל בנדור, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, במאמר:” חזקת החפות ?
כמה מביך ! ” פורסם בעיתון הארץ 11.9.06 באתר החדשות והתחקירים באינטרנט News1.
[23] כבוד שופטי העליון גרוניס, ג’ובראן והנדל , בע”פ 9809/08 ארלנדו לזרובסקי נגד מגינת ישראל. תק – על 2010 ( 4 )
1781 ( 2010 ).
[24] חוק העונשין תשל”ז 1977 בסעיף 34 כב ( א ).
[25] ראה ה”ש 6.
[26] ראה ה”ש 24.
[27] אריק איינשטיין בשירו : ” עיתונאי קטן ” .
[28] התוכנית ” נדבר על זה בבית ” בהנחיית עמנואל רוזן, ערוץ 2 פרק 43 ( ” העונש הראוי לנשיא קצב ” ).
[29] התוכנית “נדבר על זה בבית ” בהנחיית עמנואל רוזן, ערוץ 2 בתאריך 24/2/11 ( “מכתב התמיכה של הרבנים בנשיא” ).
[30] ח”כ שלי יחימוביץ ( סיעת העבודה ) כתבה שהתפרסמה בעיתון הארץ מיום 25.8.06 ואשר עסקה ביום השני לחקירתו
של נשיא המדינה משה קצב .
[31] כתבה בחדשות אתר ערוץ 7 באינטרנט בתאריך 3.9.06
[32] השופט משאל חשין , כבוד שופט בית המשפט העליון של מדינת ישראל ( בדימוס ) בראיון לעיתון סופשבוע של
מעריב בתאריך 19.3.10
[33] השופט משאל חשין , כבוד שופט בית המשפט העליון של מדינת ישראל ( בדימוס ) באירוע לכבודו במכללה הקדמית
למשפטים נתניה , פורסם בעיתון הארץ 14.1.07
[34] מסיבת העיתונאים שקיים הנשיא משה קצב בעיר קריית מלאכי בתאריך 12/3/09
[35] שר המשפטים ח”כ מאיר שטרית , בראיון לתוכנית ” דיון נוסף ” בערוץ 99 של הכנסת בתאריך 25.10.06
[36] השופט משאל חשין , כבוד שופט בית המשפט העליון של מדינת ישראל ( בדימוס ) בראיון לאתר האינטרנט ynet
בתאריך 16.10.06
[37] ראה ה”ש 32.
[38] ראה ה”ש 1.
[39] ראה ה”ש 32.
[40] ראה ה”ש 36.
[41] התוכנית ” עובדה עם אילנה דיין ” ששודרה בערוץ 2 בתאריך 17/10/08 .
[42] היועץ המשפטי לממשלה במסיבת עיתונאים ששודרה בטלוויזיה בתאריך 30/6/07 .
[43] פרופסור רות גביזון , משפטנית בכירה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, במאמרה “המלכוד של מזוז ” שנכתב ביחס
לעסקת הטיעון עם הנשיא ואשר פורסם בתאריך 14.4.08 באתר האינטרנט ynet
[44] קצין בכיר ( בדימוס ) במשטרת ישראל , סגן ראש הצח”מ ( צוות החקירה המיוחד ) של משטרת ישראל בחקירת הנשיא.
[45] ראה ה”ש 1.
[46] הופעתה של א’ מבית הנשיא בערוץ 2 בטלוויזיה בתאריך 27/6/07
[47] העיתונאי קלמן ליבסקינד , במאמר ” גרסה א מול גרסה ב ” שפורסם בתאריך 7.7.07 באתר האינטרנט nrg
[48] תוכנית הטלוויזיה ” שישי בחמש ” המשודרת בימי שישי עם אורי לוי ועו”ד כנרת בראשי בערוץ 1.
[49] תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות בישראל.
[50] חוק בתי המשפט ( נוסח משולב ) התשמ”ד 1984
[51] ראה ה”ש 36.
[52] השופט בועז אוקון , שופט בית המשפט המחוזי בירושלים ( בדימוס ) : “היכל הצדק מקושט בגליונטינה – תקשורת
מרשיעה ” שפורסם בתאריך 23.2.09
[53] עו”ד עמוס וון – אמדן,יו”ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין : “ציפיתם לסיקור הוגן בפרשת קצב“.
שפורסם בתאריך 13.4.08 באתר האינטרנט ynet.
[54] עו”ד משה מכנס : ” הלינץ והצביעות ” שהתפרסם בתאריך 21.10.06 באתר החדשות והתחקירים באינטרנט News1.
[55] עו”ד תמר הר-פז , מקימת פורום נשים ציוניות ברשת החברתית פייסבוק במאמרה : ” רצח אופי ידוע מראש ”
שהתפרסם בתאריך 3.1.07 באתר החדשות והתחקירים באינטרנט News1.
[56] ד”ר חיים משגב, עו”ד ומרצה בכיר למשפטים , במאמרו ” קצב לא יזכה למשפט הוגן ” שהתפרסם בתאריך 15.5.09
באתר החדשות והתחקירים באינטרנט News1.
[57] העיתונאי בן דרור ימיני , : ” רוצחי שלטון החוק ” שפורסם בתאריך 4.11.06 בעיתון מעריב.
[58] עו”ד אברהם פכטר , שופט צבאי ( בדימוס ) בדרגת סא”ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות
ופרשן משפטי בהווה : ” משפט קצב – ההימור שנכשל ” שפורסם בתאריך 3.1.11 באתר החדשות והתחקירים
באינטרנט News1.
[59] תפ”ח (מחוזי ת”א) 1015/09 מדינת ישראל נ’ משה קצב, תק – מח 2010(4), 21282 , 21283 (2010)
[60] ראה ה”ש 27.
[61] ” אמרות גדולות של אנשים גדולים ” בהוצאת דמיון בעריכת אברהם בן דויד , בעמוד 149.
[62] השופט אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) בע”פ 696/81 אורלי אזולאי נגד מדינת ישראל פ”ד לז 2.
[63] ראה ה”ש 36.
[64] השופטת דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון, בכנס הנשיא החמישי בנושא ” הדמוקרטיה הישראלית במבחן
השעה ” עיתון גלובס מיום 21/7/08 .
[65] השופטת עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון, בהשתלמות הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין שהתקיימה במלון
דן באילת .אתר החדשות והתחקירים באינטרנט News1 ביום 1.2.08
[66]עו”ד יראון פסטינגר, מבכירי עורכי הדין , בעבר מועמד לראשות לשכת עורכי הדין : ” שפיטה מוקדמת ” שפורסם
בתאריך 21.11.06 באתר החדשות והתחקירים באינטרנט News1
[67] השופט שלי טימן , שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו ( בדימוס ) בראיון לעיתון הארץ מיום 14.3.08
[68] תוכנית הרדיו ” משעל על הבוקר ” עם ניסים משעל בערוץ 103 FM בתאריך 26.12.10.
[69] השופט, מאיר שמגר , נשיא בית המשפט העליון (בדימוס ) בבג”צ 91/86 רס”ן ( מיל ) יהודה רסלר, עו”ד נגד שר
הביטחון פ”ד ( 2 ) 441 ( 1988 ).
[70] ראה ה”ש 32.
[71] ד”ר נעמה כרמי , ד”ר לפילוסופיה, מרצה חוקרת, כותבת ועורכת : ” הרשות הרביעית ” בבלוג באינטרנט 8/12/07
[72] ראיון של העיתונאי גדי סוקניק עם האלוף יואב גלנט עם בערוץ 2 בטלוויזיה בתאריך 3.2.11
[73] השופט יעקב טירקל, שופט בית המשפט העליון ( בדימוס ) וכיום יו”ר הוועדה למינויים בכירים בראיון לקול ישראל
שפורסם בתאריך 2.2.11 באתר החדשות והתחקירים News1 באינטרנט.
[74] פרופ’ אסא כשר, בראיון רדיו שפורסם בתאריך 3.2.11 באתר החדשות והתחקירים באינטרנט News1.
[75] השופט אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) : ” לשכת עורכי הדין ושלטון החוק ” פורסם בגיליון לשכת עורכי
הדין לרגל יובל ה – 50 ללשכת עורכי הדין שהופץ בחודש 2/2011 .
[76] ראה ה”ש 27.
[77] כתבה על הכרעת הדין במשפט קצב, שפורסמה בתאריך 2.1.11 באתר החדשות והתחקירים News1 באינטרנט.
[78] ראה ה”ש 67.
[79] ראה ה”ש 62.
[80] ראה ה”ש 66.
[81] ראה ה”ש 14.
[82] ראה ה”ש 1.
[83] ספר תהילים פרק כט פסוק 11
[84] ספר תהילים פרק כ”ג
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר