במרכז השיח הציבורי האחרון, עולה שוב ושוב דמותו של חיים ביבס – ראש עיריית מודיעין ויו”ר השלטון המקומי – כאחד הקטרים המרכזיים הקוראים לשינוי יסודי בגישה הלאומית כלפי השירות בצה”ל ובמערכת הביטחון. ביבס אינו מהסס לדבר על הצורך ב”הפיכת הפירמידה”, תפיסה שמבקשת לשים סוף לאבסורד המוסרי והאזרחי שבו הציבור המשרת – חיילי החובה, אנשי המילואים, ושירותי הביטחון השונים – נושא בעול, אך מקבל לעיתים קרובות פחות מהאחרים.
ביבס מציע אלטרנטיבה למדיניות האפליה ההפוכה שהשתרשה בעשורים האחרונים: לא בכפייה, אלא בהעדפה. מי שתורם – יקבל. זו לא רק תפיסה מוסרית נכונה, אלא גם פרקטיקה חברתית חיונית, שמעודדת לכידות, אחריות והזדהות עם המדינה. השיטה הזו איננה המצאה חדשה – למעשה, היא הייתה נהוגה בעבר בישראל, כשהמדינה העניקה קצבאות ויתרונות סוציאליים ליוצאי צבא. גם בתחום התעסוקה והדיור ניתנה העדפה ברורה למשרתים. אך כל זה התהפך ב-1993.
אז, בעקבות עתירה לבג”ץ ובשל תלותה של ממשלת רבין בקולות המגזר הערבי, בוטלו כל מנגנוני ההעדפה למשרתים. התוצאה הייתה מהירה וכואבת: במקום לעודד שירות, המדינה החלה לשדר מסר הפוך – השירות אינו משתלם. והנה, אנחנו עומדים היום מול מציאות שבה הקרע בין המשרתים לאלה שאינם משרתים הולך ומתרחב, ואיתו גם התסכול והתחושה של חוסר צדק עמוק.
כעת, לאחר השבר הלאומי של מלחמת “חרבות ברזל”, הציבור הישראלי בשל לשוב למדיניות הוגנת – כזו שלא חוששת לומר את האמת: מי שמשרת את המדינה, צריך לקבל יותר. לא מדובר בנקמה כלפי מגזרים שאינם משרתים – לא הערבים, ולא החרדים – אלא בצעד מוסרי שמחזק את החברה כולה. העדפה למשרתים תוביל לגיוס רחב יותר, לתרומה גדולה יותר, ולחיזוק תחושת השותפות בגורל הלאומי.
הפירמידה, כפי שאומר ביבס, הפוכה כבר יותר מדי זמן. הגיע הזמן להפוך אותה חזרה. לתקן את העיוות. לשים את המשרתים בראש – לא רק על שדה הקרב, אלא גם בחיים האזרחיים. זהו הצעד הראשון בדרך לחברה חזקה, צודקת ומלוכדת יותר.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
