בתקופת נשיאותו של אובמה, האמריקאים נסוגו מהשליטה העולמית והזניחה אותה לטובת אחרות, אך כעת כשהם מראים רצון לחזור לעמדת הפיקוד, אין הם יכולים להתפלא כשהעמדה מאוישת כבר. אימפריה בקריסה, קווים לדמותה.
בעשור האחרון, האטת הקצב של ארה”ב היא לא עניין מה בכך, והמעצמה מיתנה את פעולותיה המדיניות ולעיתים קרובות העולם מצא עצמו מתמודד עם בעיה ללא נוכחות אמריקאית. השבוע גילינו שכשהאמריקאים מראים נכונות לחזור לזירה, העיתוי כבר מאוחר מדי.
בשירם המפורסם, חמי רודנר ודן תורן טענו שאימפריות נופלות לאט. אם נסקור לאורך כל ההיסטוריה את האימפריות שעלו ושקעו כל אחת בתורה, נוכל לאשר את טענתם הפואטית של רודנר ותורן. אימפריות אכן נופלות לאט. השאלה היא אם כן, האם הן מודעות לכך שזה קורה ובעת שזה קורה.
ניתן להכתיר את ארה”ב כאימפריה אשר שלטה בסדר עולמי לאורך מרבית המאה ה-20. המדינה לקחה על עצמה את תפקיד השיטור העולמי והוכיחה עצמה פעם אחר פעם, ככזו אשר בכוחה להכתיר ולהוריד שליטים בהתאם לרצונה ולאינטרסים שלה. ארה”ב הצליחה לבסס עצמה ללא עוררין כמושיעה הבלעדית של מדינות העולם וכמקור העזרה הראשוני והמהימן ביותר, לטוב ולרע.
בראיון שנתן לאילנה דיין, הנשיא לשעבר אובמה אישר שבעת אסון עולמי, מסכסוך אלים ועד לרצח פוליטי ואפילו כשסופת טייפון משתוללת, הטלפון הראשון לישועה תמיד יהיה לוושינגטון ולא לאף עמותה או גוף אחר שקיים בעולם לרבות האו”ם.
למעשה, לפני מספר חודשים חווינו את גודל הפער שאובמה הותיר ליורשו כששר החוץ הרוסי לברוב קרא לנוכחות האמריקאית בסוריה “לא לגיטימית” ואמר שעדיף שהם לא יהיו שם בזמן שנוכחות הכוחות האיראנים לגיטימיים לחלוטין. כלומר, עכשיו שהאמריקאים חזרו להתערב בזירה הסורית, העיתוי הוא מאוחר מדי והם במידה מסויימת, כפופים לרוסים שחולשים על האיזור כבר מספר שנים.
הפרשן הפוליטי זוכה פרס הפוליצר, צ’ארלס קראוטהאמר לא מהסס לקרוא לכל התהליך “התקפלות”.
קראוטהאמר טוען שהתופעה אפיינה את אובמה שהראה איפוק סתמי ומנע עצמו מהתערבות פעמים רבות כשצריך היה להתערב ואולי בנוסף למניעת קריסת מדינות, יכול היה לשמור על האיזון העולמי, לפחות בכמה חזיתות. מהרגע שאובמה בחר להעלים עין מהתרחשויות עולמיות רבות, האחיזה האמריקאית ברחשי העולם נחלשה, והאמון של שאר מדינות העולם ביכולת האמריקאית להתערב ולהשליט סדר החל להתערער.
קראוטהאמר ממשיך ואומר שאובמה הסב יותר נזק ממה שהתכוון ברגע שכינס את הכוחות האמריקאים מאזורי הסכסוך (עיראק, אפגניסטן, תימן ועוד) והחזירם הביתה וזאת למרות שאחריות המעצמה כלל לא הסתיימה.
בפעולת הכינוס, אובמה בעצם סימן לשאר מדינות המערב להסיג גם הן את כוחותיהן ולהפסיק את ההתערבות בסכסוכים. מהרגע שזה קרה, הם אינם יכולים לצפות שאם יחזרו לפתע לזירה, המושכות גם יוחזרו אליהם.
במילים אחרות ופשוטות יותר, ההיחלשות האמריקאית ממשיכה, למרות חילופי הנשיאים, הממשל, מפלגות השלטון ואף על פי השקפות העולם המנוגדות לגמרי. הלכי הרוח העולמיים העכשויים, מחזירים את ארה”ב אחורה לתקופת טרום 1991 – תקופת המלחמה הקרה שבה ארה”ב נאלצה להיאבק על כוחה והשפעתה בעולם.
ברגע שארה”ב בדמות המבוגר האחראי חסכה עצמה מהתערבות, שדה המערכה הופקר לטובת מדינות בעלות משטר רודני ומדכא שלאו דווקא מחפשות את הפסקת הלחימה והשכנת השלום.
הדוגמא הכי פרקטית לכך היא כאמור סוריה. בשנים האחרונות המדינה הופקרה באופן בוטה על ידי המערב לטובת הרוסים שכעת מתפקדים כאלפא ואומגה של האיזור, ופשעי המלחמה גואים בהתאם. ההצהרות האחרונות של שר החוץ הרוסי בנוגע לנוכחות איראנית בסוריה מוכיחות כי רוסיה לא באמת סופרת את האמריקאים בכל הקשור לסוריה. מבחינת הרוסים, ארה”ב איבדה את המומנטום באיזור ולאחר שנים של התבדלות אמריקאית, התערבות עכשיו מצידה כלל לא שייכת ושלא נדבר על לא רלוונטית.
הוואקום הפיקודי שהאמריקאים הותירו בסוריה, התמלא במהירות וכעת זה מאוחר מדי בשביל האמריקאים. הפתח נפתח, עמדת המפתח אויישה והנזק נעשה. כעת, יהיה לאמריקאים קשה מאוד לחזור בחזרה.
דוגמא נוספת להפקרות האמריקאית היא ההסכם האיראני. הנשיא אובמה כונן הסכם לא טוב ולאחר קמפיין הבחירות הצעקני בו הוא הירבה להשתלח ביכולת קבלת ההחלטות החלשה של אובמה, עתה טראמפ בעצמו מגמגם בהגיע רגע האמת. אמנם טראמפ הצהיר שאיראן תומכת טרור ושיש לשנות את ההסכם, אך כעת, הפער נוצר ותהליך השוני יהיה סיזיפי אם בכלל יתחולל.
בהתאם לתרחישי הבדלנות האמריקאית בפרט והמערב ככלל, העולם עומד בפני תקופה לא יציבה. הנסיגה האמריקאית מן השליטה הגלובלית שרק הולכת ומתגברת, היא לא רק טעות היסטורית מצידה, אלא איוולת פרקטית.
כפי שנכתב כבר, עצם העובדה שהאמריקאים אינם משליטים סדר כבעבר, ואף שלא התכוונו לכך, בפועל הם מפנים את מקומם למדינות בעלות משטר מדכא ושאינן בהכרח רואות את הדמוקרטיה וזכויות האדם בראש מעיינם.
עוצמתה של מדינה כמו ארה”ב היא הכרחית כשזה מגיע לשמירה על הסדר העולמי. הכרחי שתהיה מדינה שדוגלת בחירות הפרט ובליברליזם להמשך שימור העולם כפי שאני מכירים אותו. הרי אלו שטעמו חופש וחירות אינם רוצים לחזור אחורה לתקופה שלפני הטעימה. בכך שארה”ב לקחה על עצמה פיקוד, העולם הפך להיות מקום יותר דמוקרטי, ליברלי וחופשי.
עכשיו תארו לכם מה היה קורה לו סין או רוסיה היו בעמדת המפתח שבה נמצאת ארה”ב. דמיינו מה היה קורה אילו לאחת המדינות הנ”ל היתה את ההשפעה כפי שלארה”ב יש. העולם לבטח היה נראה שונה, ולאו דווקא מדובר בשינוי חיובי.
ארה”ב הגדולה הלכה לאיבוד. ובזמן הזה היא נחלשת וקורסת באיטיות. הבעיה הכי גדולה שהיא לא מכירה בכך. בטח ובטח לא תחת ממשל טראמפ שבעיקר מתמחה בעשיית רעש וכותרות אך פחות מעשים. השאלה היא האם ברגע שהיא תכיר בזאת, היא תצליח להציל את כבודה?
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר