אני חילוני. לא בגלל מרד או כעס, אלא כי כך אני חי ומאמין. איני שומר מצוות, לא מדקדק במצה שמורה, ולא סוגר את הטלפון בליל הסדר. אבל אני גם לא שונא את עמיי.
מה שקרה השבוע – מול ביתה של שרה עידית סילמן, בלב רחוב שרובו שומרי מסורת – כשפעילים פיזרו מאות פיתות על האספלט בליל פסח – זה לא “מחאה”. זו לא “אמירה פוליטית”. זו פרובוקציה אנטישמית, במובן הכי עמוק, הכי חשוך, והכי מסוכן של המילה.
כחילוני, אני מתבייש באנשים כאלה. כי הם לא מדברים בשמי, ולא בשם אף ערך שאני מאמין בו. חילוניות אינה שנאת דת. דמוקרטיה אינה חילול ערכי יסוד של בני בריתך. ומאבק פוליטי – גם החריף ביותר – אינו נותן לך היתר להשליך מזון ברחוב, לבזות מסורת, ולפגוע בזדון ברגשות של אחרים.
יותר מדי פעמים בהיסטוריה – מהאינקוויזיציה ועד אירופה של המאה ה-20 – פיזרו אנטישמים לחם בפסח כדי לבזות יהודים. הם לא עשו זאת בגלל הדמוקרטיה. הם עשו את זה כי הם שנאו. והיום? יש מי שחושבים שזה לגיטימי, מצחיק, או “אמנות מחאה”.
לא, חברים. זו לא מחאה. זו שנאה במסווה של קידמה.
הבעיה כאן איננה רק דתית. זו בעיה מוסרית. אם אתה מאמין בזכויות אדם – תכבד גם את רגשותיהם של שומרי מסורת. אם אתה חושב שאתה ליברל – תתחיל בלהיות אנושי.
מי שפיזרו את הפיתות האלה לא פגעו בדת. הם פגעו בתרבות. הם פגעו באמון הציבורי. ובעיקר – הם פגעו בעצמם.
אז לא, זה לא על החטופים. זה לא על הדמוקרטיה. וזה בטח לא על פלורליזם.
זה על שנאה. בוטה. מבישה. מסוכנת.
ואת זה – כחילוני – אני לא מוכן לקבל.
חג שמח. באמת.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
