סימן טוב ומזל טוב! ביום שישי אהיה, במזל טוב ובעזרת השם, בחתונת חברים בחוף בצפון הארץ. סביר להניח שהקונספט יהיה מוכר: הדודות יביכו את עצמן בריקודים גמלוניים, חבר אחד מהצבא ישתה כוסית ערק אחת יותר מדי, המנות הראשונות יהיו טעימות, העיקריות רגילות וכולם יתהו האם הצ’ק שהביאו היה שמן או רזה יותר משל שאר האורחים.
באותו זמן בדיוק, תשעים קילומטר דרומה, מתחת לביתי בתל אביב, יצעד מצעד הגאווה. בשנים האחרונות הפך המצעד לאירוע הגדול ביותר בישראל, עם כמאה אלף צועדים ורוח של חירות המצליחה להקל במעט את הלחות התל אביבית הקשה מנשוא.
לילה לפני כן אהיה בחתונה אחרת, חתונתם של שני גברים נפלאים שבאים בברית הזוגיות. שני הזוגות, המתחתנים בהפרש של פחות מ- 24 שעות, חולקים כל כך הרבה במשותף: מלבד זוגיות נפלאה ויציבה זה מספר שנים, כל ארבעת המאושרים שירתו בצבא, קשורים לארץ ישראל וליהדותם ושומרים חוק כאזרחים לתפארת. שני הזוגות תרמו את מיטב מרצם לטובת המפעל הציוני והחברה הישראלית. אך דבר אחד מפריד ביניהם: בחתונת הזוג ההטרוסקסואלי המדינה תכיר בקול ששון וקול שמחה ואילו זוג ההומואים המתחתנים בליל חמישי שקופים לחלוטין בעיני הממסד.
הקהילה הגאה סובלת מאפליה במגוון תחומים, על אף הליברליזם היחסי כלפיה בישראל, לעומת מדינות ערב השכנות: ועדות קבלה ביישובים קהילתיים רבים דוחות זוגות חד מיניים; בני נוער מקהילת הלהט”ב סובלים מהצקות ואלימות בבתי ספר ובמקומות אחרים (ראוי לזכור מספר מקרי אלימות כלפי הקהילה, מהדקירה בירושלים ועד הרצח בבר נוער); הנהלים בדבר אימוץ ופונדקאות עדיין מקשים על זוגות של גאות וגאים ועוד.
לא רק האפליה הפורמלית מפרידה בין שני זוגות חבריי. גם הגישה הסולדת של חלק מהחברה מעידה על בורות וחוסר קבלה. “מדוע הם צריכים לצעוד ברחובות?” שואלים ישראלים מסוימים ובכך בעצם מבקשים לבטל את היום היחיד בשנה בו הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג’נדרים יכולים להרגיש חופשיים יחסית להסתובב ברחבי עירם, לתת נשיקה לאהוביהם כמו כל זוג, להרגיש לרגע שהם לא מיעוט מודחק.
כאיש ליכוד, אני מאוכזב מאד לגלות שנה אחר שנה שהמפלגה שלי, שהיא בית פוליטי ורעיוני, מסרבת להיות בחזית המאבק למען השוויון לקהילה הגאה. בזמן שח”כים ושרים ממפלגת הליכוד מתחפרים בין מסדרונות הכנסת ומדברים שוב ושוב על עוד גבעה בשומרון או אחוז מע”מ יותר או פחות, מגיעים אך ורק נציגים של מפלגות השמאל לאירוע הגדול ביותר ברחובות ישראל. למצעד ולאירוע הקהילתי המצומצם שנערך לפניו מגיעים אחר כבוד שנה אחר שנה נציגי קדימה, מרצ, העבודה- ומהליכוד? אף לא קול דממה דקה.
תנועת הליכוד היא תנועה לאומית-ליברלית. ז’בוטינסקי הותיר אחריו מורשת עשירה ומפוארת של מחשבה ליברלית הרואה את האדם במרכז ומבקשת לאפשר לו שיוויון בפני החוק וחירות מלאה להיות מי שהוא. “כל יחיד הוא מלך”, אמר מורנו ורבנו והעלה על נס ערכים ליברליים שנים רבות לפני שמרצ נוסדה. מנחם בגין, שהנהיג את “חירות” עוד בימים שהיתה מיעוט, טעם את טעמו של הדיכוי החברתי והממשלתי ולכן עיצב את הליכוד בדמותו הדמוקרטית והחופשית. ראוי שדווקא הליכוד יוביל את מאבק הקהילה הגאה לזכויות, יכיר בצרכיה ויבצר את זכויות וחירויות ההומואים, טרנסג’נדרים, לסביות ובי-סקסואלים.
מנחם בגין אמר פעם לנשיא האמריקאי קרטר: “אדוני הנשיא, אנו בישראל רואים בך את האזרח מספר אחת של ארצך הגדולה, האדירה, אך גם כמנהיג העולם החופשי […] כל הגברים והנשים בני החורין חייבים לעמוד שכם אחד כדי להתמיד במאבק על זכויות האדם, לשמור על חירות האדם”. בימים אלה, בהם נשיא אמריקאי מוביל חקיקה שמכירה בקהילה הגאה כשווה ובת-חורין, ראוי שגם מפלגת הליכוד תסב לכולנו גאווה: להומואים והלסביות הימניים, לאלה שאינם ימנים ולעם ישראל כולו.
כולי תקווה שבשנה הבאה לא אצטרך לדלג בין חתונות ביום מצעד הגאווה. גם מכיוון שחתונות זה יקר מדי וגם מכיוון שאני מקווה לראות שם, סוף סוף, פוליטיקאים מהמפלגה שלי, המפלגה הלאומית-ליברלית.
הכותב הוא ממקימי פורום “מנוף” החוג הרעיוני הלאומי-ליברלי בליכוד.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר