בית המשפט העליון: פגיעה בכבוד האדם ובשמו הטוב משולה לרצח

במרוצת השנים האחרונות התוודענו שוב כל אזרחי מדינת ישראל לכוח ולעוצמה הפוליטית, הציבורית והמשפטית העצומה שריכזה בידיה רשות התקשורת במדינת ישראל אשר הצמיחה לה עם השנים זרועות תמנון, שחדרו אל תוככי הרשות המחוקקת. (ראה לדוגמה ערך: חברת הכנסת שלי יחימוביץ ממפלגת העבודה) וחלק אחר של עמיתיה כבר מונו לחברי הרשות המבצעת היא ממשלת ישראל (ראה לדוגמה ערך: טומי לפיד ז”ל – שינוי).

רשות תקשורת זו מנסה בפרט בשנים האחרונות גם דרכם של עמיתיה אלה, לשלוח זרוע תמנון נוספת גם אל תוככי הרשות השופטת, זאת תוך התערבות בוטה ומסוכנת בהליכים משפטיים ותוך פגיעה קשה ומסוכנת בעצמאות הרשות השופטת במדינת ישראל.

בפרשות האחרונות שהסעירו ומסעירות את מדינת ישראל ובהם בין היתר, פרשת נשיאה השמיני של מדינת ישראל , פרשת מינוי המפכ”ל – וניצב במשטרה אורי בר לב, פרשת מינוי הרמטכ”ל – מינוי האלוף יואב גלנט גיבור ישראל, בהם סוכלו כבסיכול ממוקד אפשרות כהונתם של משרתי ציבור אלה. כעת לאחר שסימנה לעצמה וי, פנתה לעסוק בפרשה החדשה שבמרכזה שוב כמה צפוי – ראש הממשלה בנימין נתניהו, הפרה ומפירה רשות רביעית זו באופן בוטה, חמור ומסוכן ביותר גם את עיקרון הפרדת הרשויות, זאת הן בעצם העמדתה והעמדת חבריה בעבר ובהווה כרשות החוקרת, תפקיד השמור למשטרת ישראל, שהיא האורגן של ממשלת ישראל, והן ע”י העמדתה והעמדת חבריה בעבר ובהווה גם כרשות השופטת, זאת ע”י עריכת משפט שדה מקדים ויצירת דעת קהל עויינת לאותם משרתי ציבור.

משפטי שדה אלה מבוצעים כאשר רשות תקשורת ולצידה בנה החורג – דעת הקהל, רומסים ברגל רסה את חוק היסוד במדינת ישראל ובפרט את חזקת החפות שהינה מאושיות המשפט הפלילי של ישראל, מכריעים כבר בשאלות העובדתיות של החפות והאשם ובשאלת העונש הראוי כל זאת כאמור יודגש: בטרם הוגש כלל כתב אישום, בטרם ניתנה כלל הכרעת הדין בבית המשפט ו/או בטריבונליים המקצועיים, וקל וחומר בטרם ניתן נגד אותם משרתי ציבור פסק דין חלוט דהיינו פסק דין שאין עליו עוד אפשרות ערעור.

התנהגות זו של עריכת משפטי שדה, נעשית כאשר ידם של אותם עיתונאים ואותו ציבור קלה על המקלדת המשמשת ככלי הנשק העיקרי שלהם פרט כמובן ללשונם, כאשר ממקלדת זו נורים מיליוני מילים היישר אל הבטן הרכה של כבודם כבני אדם ושמם הטוב של משרתי ציבור אלה. כל זאת תוך הפיכת שמם לקלס, לביזוי ללעג ולצנינים ותוך מודעות בפועל או בכח לאפשרות הסבירה שיש בהתנהגות זו כדי להשפיע על כל מי שעוסק במלאכת החקירה (קרי: המשטרה, מבקר המדינה וכיו”ב) ועל כל מי שעוסק במלאכת השפיטה במדינת ישראל. הדבר המסוכן כפליים בפרט כאשר מדובר בהליך משפט פלילי בו על כפות המואזניים לא מונח רק עניין כספי, אלה מונחים בראש ובראשונה: כבוד האדם , שמו הטוב וגם חירותו.

ראוי אם כן, כי הן רשות התקשורת והן אותו ציבור, יקיר לה אפריים, שטוף מח המושפע ממנה והמסייע לה , יהיו ערים לחומרת התנהגותם זו שכבר נקבע לגביה בפסיקת בית המשפט העליון של מדינת ישראל שהיא משולה לרצח , לאונס ולמעשה מגונה המבוצע בגופו של אדם. כן, כך , במילים חמורות אלה בדיוק.

כך נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק, עמד על הערך של כבוד האדם ושמו הטוב בכלל ובמורשת היהודית בפרט בפסק דינו בפרשת אבנרי: כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים כי “לשון הרע הורגת” וכי כל המלבין את פני חברו ברבים כאילו שופך דמים ואפילו סלח אדם עליו הוצאת לשון הרע הריהו בוער מבפנים.אין להתפלא אפוא כי תפיסתנו הינה כי טוב שם טוב משמן טוב.

וכך גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שופט העליון (בדימוס) מישאל חשין עמד על הערך של כבוד האדם ושמו הטוב בפרשת חנה סנש , כשהוא מדמה את הפגיעה בכבודו ובשמו הטוב של האדם לאונס, או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם, ולהפיכתו של האדם מבן – אדם לצל – אדם: זכותו של האדם לשם טוב נתגלגלה אלינו מקדמת דנא. אמירות חז”ל כי “כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים” (בבא מציעא, נח ע”ב) וכמותה האמירה כי “כל היורדין לגיהינום עולים חוץ משלושה שיורדין ואין עולין ואלו הן …המלבין פני חברו ברבים … מלוות את עמנו מאות רבות בשנים. אכן, שמו הטוב וכבודו של אדם יקרים לו מכל-יקר, לעיתים גם מחייו. “כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר” ( השופט ברק בע”א 214/89 אבנרי נ’ שפירא, פ”ד מג 856 ,840).

כבודו ושמו הטוב של אדם יקרים לו – למצער – כגופו. ומה אדם קונה זכות על גופו – שלא יפגעו בו – כן קונה הוא זכות שלא יפגעו בכבודו ובשמו הטוב. פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם מדמה עצמה לאונס או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם. ההבדל בין שני סוגי הפגיעה אינו אלא זה, שאונס ומעשה מגונה פוצעים תחילה בגוף ולאחר מכן בנפש, ואילו פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם פוצעים בנפש ופציעת-הנפש יכולה אף שתביא לפציעת הגוף.

אשר לכבוד האדם, ניתנת אמת להיאמר שנתקשה במאוד להבחין ולהבדיל בין האדם עצמו לבין כבוד האדם. האדם וכבודו ירדו לעולם שלובים ואחוזים זה בזה; האדם הוא כבודו וכבודו של האדם הוא האדם. ‘אדם וכבודו יבקעו יחדיו מרחם אם, והשניים היו לאחדים: האדם הוא כבודו וכבודו של אדם הוא האדם (ע”א 3077/90 ).

אדם שאיבד את כבודו אינו אלא צלם-אדם, אם תרצה: צל-אדם. במקורותינו נשמר לו לכבוד האדם מקום-של-כבוד בכותל המזרח של זכויות -היסוד. טעם הדבר הוא – כך לימדונו – שהאדם נברא בצלם אלוהים: “ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו” (בראשית א, כז). ורבי עקיבא לימדנו כי “חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר, ‘בצלם אלוהים עשה את האדם (מישנה אבות, ג, יד).

ובלשונו הנאצלת של שייקספיר במחזה ריצ’ארד השני (מובאה שנדרשנו לה גם בפרשת קראוס): The Purest Treasure mortal times afford is spotless reputation; that away, Men are but gilded loam or painted clay… Mine honor is my life, both grow in one, Take honor from me and my life is done.” William Shakespeare, Richard II, Act I, scene I, .11

פרופ’ אסא כשר, שניסח את הקוד האתי – המוסרי של צה”ל, תקף בראיון ברדיו את העיתונות המסחרית בישראל על-רקע פרשת מינוי הרמטכ”ל – האלוף יואב גלנט: “התקשורת השליטה אוירה של ערפדים, היא לא כלב השמירה של הדמוקרטיה, והיא נוהגת כמו אל – ג’זירה. רמת האתיקה שלה היא הנמוכה ביותר בישראל, ואין לה מעצורים”.

התקשורת חושפת לא אחת, חשדות לעוולות ולשחיתויות שבוצעו לכאורה על-ידי אנשי ציבור ו/או על-ידי רשויות השלטון, וזה דבר חשוב ומבורך מאוד כשלעצמו, אבל דין אחד לכך ודין אחר לעריכת משפטי שדה ולרמיסת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. על כן, יהיה זה מן הראוי והמוסרי, שלכל הפחות (אם בכלל) לאחר הפרסום הראשוני של ממצאי תחקיריה, תתכבד ותעביר את כל החומר שגילתה לטענתה והמגלה לכאורה עבירה, אל רשויות שלטון החוק המוסדרות במדינה, קרי המשטרה והפרקליטות, ולמרות שיקולי הרייטינג החשובים כמובן, תתאפק ותמתין בסבלנות עד לסיום ההליכים המשפטיים תדיר רגליה מהם, לא תתערב בהם, ולא תנסה להשפיע עליהם. חלילה, ותיתן לרשויות שלטון החוק לבצע את תפקידם במורא ובזהירות המתחייבים, ולביהמ”ש את האפשרות לעשות משפט צדק.

אין ספק אם כן, כי הגיעה גם הגיעה השעה, שהן נבחרי הציבור שלנו ובראשם ממשלת ישראל, והן קברינטי מערכת המשפט של מדינת ישראל, ימצאו את הדרך הצודקת והנכונה להפסיק לאלתר את ההתנהלות החמורה זו של קיום משפטי שדה וחריצת דין מוקדמת ופגיעה בעצמאות מערכת המשפט, ועל-מנת שבראש ובראשונה הן כבוד האדם והן שמו הטוב, שאלה הנכסים היקרים להם לכל בני האדם, ואשר עוגנו גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יישמרו מכל משמר ולא יירצחו וייאנסו כך לאור היום באין מפריע כאשר אותו אדם יהפוך מבן – אדם לצל – אדם כדבריו של כבוד המשנה לנשיאה בית המשפט העליון מישאל חשין בפרשת חנה סנש.

פורסם גם באתר NEWS1.