זהו סיפור על שני ארגונים בעלי קווי מתאר דומים שדי אם נזכיר רק מקצתם עד כי עריכת ההשוואה ביניהם כה מתבקשת בימים טרופים אלה. זרע הפורענות הטאליבנית נולד ב-25.12.79 עת ברה”מ הכניסה כוחותיה לאדמת אפגניסטן כדי למנוע את קריסתו של המשטר הקומוניסטי במדינה. המלחמה בסובייטים מנוהלת תחילה ע”י כנופיות ‘התנגדות’ איסלמיות מקומיות המתוגברות במוג’אהדין, אלו היו מתנדבים מוסלמים מרחבי העולם. רוב תשומת הלב ברחוב האפגני מופנית לדמות מעניינת העונה לשם מולא עומר המתגלה כלוחם ללא חת אך שואב את כוחו וסמכותו דווקא מתוקף היותו מטיף מסגדים. לברה”מ הייתה עליונות מוחלטת שבאה לידי ביטוי בכל השדות ובכללם הפוליטי הצבאי והכלכלי אך אחרי שלוש שנות התנגדות איסלאמית השתעשעו במערב בדבר האפשרות לסייע באופן שקט למורדים בכסף ובעיקר בנשק מתוחכם ובכך להתיש את הענק הרוסי. הנשק האמריקאי מגיע ללוחמי ההתנגדות איך לא דרך גבול פקיסטן ניחשתם טוב במנהרות שהן כנראה לא המצאה איראנית-פלשתינית.
בשנת 1981 חוברת למולא עומר דמות דמונית נוספת הלוא הוא מיודענו אוסאמה בן-לאדן שתורם מרצונו זמנו ובעיקר ממונו לעניים אלמנות ויתומים, בעיקר ע”י הקמת ארגוני “צדקה” שמטרתם יצירת אוירה אוהדת וליכוד השורות האפגנים סביב המוג’אהדין. השניים מקימים במהרה מאות ‘מדרסות’ ללימודי אסלאם חינם אין כסף לילדי אפגניסטן העניים בהם מוחדרים הפונדמנטליזם והמיומנות הבסיסית בנשק. אלפי טאליבים (בעברית תלמידים ומכאן השם טאליבן) מצטרפים מיד למלחמת הקודש ובמזל טוב נולד ארגון טרור חדש.
אני מכיר בעובדה שלסובייטים שאיפות אימפריאליסטיות ואיליו אנו נלחמים על הבית אך יהיה אווילי מצידנו שלא נלמד לקח ממלחמות בעלות אופי דומה למלחמתנו. טאליבן היה כלי במשחק השח שבין המעצמות ארה”ב וברה”מ ובדומה לו משמש החמאס כלי התשה דומה שבין המעצמות האזוריות ישראל ואירן. בספטמבר 1986 חל מפנה משמעותי בלחימה שבין הטאליבן לברה”מ עת נכנסו לשימוש טילי הסטינגר (טיל נ”מ מונחה חום) ובוטל היתרון הסובייטי כאשר מטוסיו מופלים בעשרות. עוברת בי המחשבה המצמררת עודות האפשרות כי היינו ממשיכים בתהדייה, אותה רגיעה ממש לא מרגיעה, עד היו מגיעים טילי נ”מ משוכללים לרצועה ע”י האיראנים -לתשומת לבם של מנסחי הפסקת האש.
הסובייטים דשדשו ודיממו שלוש שנים נוספות עד שבפברואר 1989 יצאו את אפגניסטן עם הזנב בין הרגליים. ההמשך מעניין אף הוא אך מקווה אני כי די לחכימה ברמיזה. מנהיגות חלולה לא ראתה צעד קדימה והיום אנו אוכלים מפירות ביאושיה מה שאי אפשר לומר על בנימין נתניהו שהסתכל לאמת בעיניים וכנביא פרסם מאמר כבר יום אחרי עליית החמאס שכותרתו “טאליבן זה כאן” שזיכה אותו שלא בצדק בכינוי המפחידן הלאומי. אל לנו לחזור על טעויות העבר כדי שלא נבכה בעתיד.
הסכם הפסקת האש המתגבש חייב לכלול את שלושת הסעיפים הבאים-
1. הפסקה מיידית של ירי הטילים לעבר ערי הדרום והבנה כי חידושו בעתיד יביא לתגובה קשה ומיידית.
2. הפסקת ההברחות מציר פילדלפי- זהו הסעיף הקריטי לישראל בראייה עתידית ואסטרטגית אך גם הקשה והבעייתי ליישום. אסור בתכלית לוותר למצרים על נוכחות בינ”ל כלשהי על הציר שכן הוכיחו האחרונים בעבר כי אינם יכולים לשלוט בו. במידה ולא ניתן להגיע עם המצרים להבנות בעניין זה אין מנוס מחזרה לשליטה ישראלית על הציר מצידו הפלשתיני על כל החסרונות הגלומים בפעולה זו.
3. חזרתו של החייל החטוף גלעד שליט – בעקבות הפעולה ותוצאותיה נפתח חלון הזדמנויות שאל לפספסו להחזיר את גלעד כבר עכשיו ב”מחיר” המתקבל על הדעת. חמאס נפגע קשות צבאית ולא פחות מזה פוליטית כתוצאה מהחורבן שהמית על עמו ולכן לדעתי יהיה מוכן להתפשר על מס’ האסירים בתמורה כדי להשיבם דווקא עכשיו מה שיחזיר לחמאס מעט מהאמון והכבוד שאבדו לו ברחוב העזתי.
*במידה ושלושת הסעיפים הנ”ל ימולאו ע”י חמאס ניתן בנקל לשער כי יופעל לחץ דיפלומטי כבד על ישראל לפתוח את המעברים. אסור לכלול את “סעיף המעברים” בהסכם הפסקת האש וזאת כדי לא ליצור מרעית עין של ניצחון לחמאס.
כולי תקווה כי ההחלטה בעניין זה תתקבל ע”י הממשלה הבאה בראשות בנימין נתניהו.
בברכת תל-חי
קינן שי.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר