ליכודניק לשבת. לאחרונה ישנו עיסוק רב בשאלת מחליפו של נתניהו כראש ממשלה לאחר שזה האחרון יחליט לפרוש. האם יהיו אלו ניר ברקת אל מול אראל מרגלית ?
אחת השאלות המרכזיות ביותר בפוליטיקה הישראלית כיום היא השאלה “מי יחליף את ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר שיחליט לסיים את תפקידו”? על פי מקורות שונים, שאת המידע שהביאו נתניהו מעולם לא אישר באופן רשמי, הרי שהוא מתכוון להתמודד לקדנציה נוספת ואז לפרוש תוך שהוא מותיר חותם בל יישכח. אני הייתי מוסיף : בהתאם למורשת שהותיר אחריו אביו בן ציון נתניהו ותוך מודעות לאחריות ההיסטורית הכבדה אותה הוא רואה כזכות אבות. מכל מקום, שני סקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שבעיני מתפקדי הליכוד והציבור שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הוא המתאים ביותר לשמש כיו”ר הליכוד הבא ולפיכך כראש הממשלה. אולי זה מפתיע אך השרים גדעון סער וגלעד ארדן, אשר רואים עצמם מגיעים לרחוב קפלן 3 בירושלים ואחד מהם אף מוגדר על ידי תומכיו הקרובים כ”מנהיג”, משתרכים הרחק מאחורה. באופן טבעי, ישנה נטייה להביט ביורשי ראש הממשלה ככאלו שנמצאים עמוק בתוך המערכת. אין תימה ששמות השרים בנט ולפיד נכללים גם הם בבורסת השמות של היום שאחרי נתניהו.
ובכלל, לעיתים זה נראה בלתי אפשרי לחזות דבר שכזה. לא רק בשל הדינמיקה הפוליטית הקיימת במערכת הפוליטית בישראל. ואין כמו הרמטכ”ל לשעבר גבי אשכנזי על מנת לחוש את העניין על בשרו. אלא שישנם אירועים בלתי צפויים העלולים או עשויים (תלוי בעיני מי) להוות game changer פוליטי. אם ניקח לדוגמא את דרך עלייתו של אהוד אולמרט לראשות הממשלה הרי שזאת הדוגמא הטובה ביותר. אולמרט הרי היה על סף הדחה מרשימת הליכוד בפריימריז הליכוד לכנסת ה – 16 ורק דיל שבוצע האחרון עם משה פייגלין הכניס אותו לעשירייה השלישית.
אך למרות זאת, בדצמבר 1986 בעיתון “חדשות” חזו הפרשנים הפוליטיים חנן קריסטל ואילן כפיר כי בבחירות 1996 יתמודדו לראשות הממשלה מי שהיו באותן שנים שגריר ישראל באו”ם בנימין נתניהו ואלוף פיקוד המרכז אהוד ברק. הם פספסו בשלוש שנים אבל היטיבו לנבא ולהצליח במה שמי שלפניהם ניסה ולא הצליח.
מכל מקום, השיח לגבי יורשו של נתניהו איננו שיח עקר כלל וכלל. מדובר בשאלה קריטית מאין כמוה אליה המועמדים המובילים נדרשים והם במידה רבה קובעים את התנהגותם בהתאם לאותו צורך. כך שר החוץ איווט ליברמן. הוא מיתן את עמדותיו ואת הצהרותיו ומבקש להתקרב לאמריקאים משום שהוא מודע לכך שזהו השביל להנהגה. או שר האוצר יאיר לפיד שאמר שבבחירות הבאות הוא יהיה ראש ממשלה. לפי מה שנראה כרגע מכל המועמדים לפיד הוא הרחוק ביותר. הפוליטיקה החדשה שלו נראית לא רק כדבר ישן מאוד אלא מזיק. לפיד כמו גם בנט לא רלוונטיים משום שהם לא עמדו בהבטחות הבחירות שלהם.
על מנת להבין את התמונה כולה יש להביט לרגע על החברה הישראלית ועל מדינת ישראל. שלא יהיה ספק. מדינת ישראל היא תולדה של נס שאנשים לא מבינים את משמעותו בכל שלב ושלב. לא קשה לחיות בארץ הזאת. באמת. בוודאי בהשוואה למקומות אחרים ובוודאי בהשוואה למדינות אחרות במערב. מה שכן, מעיק לחיות כאן. מאוד. יותר מדי. מעיק בצורה עצובה. שכן, אנשים כאן, בניגוד גמור לפרסומים המופרכים, לא רעבים ללחם. אך המציאות הכלכלית שהיא תולדה של מוטציה כלכלית מעוותת הפכו את החיים כאן למעיקים. אין תימה ששתי המפלגות שהבטיחו להילחם בשני הדברים המעיקים של החברה בישראל זכו למספר מנדטים רב ואחת מהן נוגסת ממש במפלגת השלטון. יש עתיד הבטיחה להוריד את יוקר הדיור ואילו הבית היהודי הבטיחה להילחם ביוקר המחייה. העניין הוא שלפיד באוצר ושבנט בכלכלה, במשרדים בהם אמורים להיות להם כלים להיאבק בשני האתגרים הללו, לא מצליחים לעשות שום דבר משמעותי כי אין להם את הכלים להתמודד עם מורכבות המערכת. העם בישראל רואה את הבעיות ולא מבין מדוע אין פתרון ? הוא לא מבין את מבנה המשק המעוות ואת הבירוקרטיה הממשלתית הבלתי נגמרת. זאת שמוכרת בשקל תשעים את האינטרסים של העם, משל היה ההגדלה של ארוחה במקדונלדס, אל בעלי ההון והוועדים הגדולים ולאחר מכן אף עובר לעבוד שם.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר