בדיעבד, כולכם תעריכו אותו.

יחלוף הזמן, ההווה יהיה להיסטוריה, ואז כולכם,

לא רק בימין אלא גם בשמאל, תלמדו להעריך אותו. כמו שהשמאל היום מעריץ את ז’בוטינסקי, כמו שהוא מצטט את בגין, כך יקרה גם לנתניהו. אם כי הימין כמובן יעריך אותו יותר. הרי אפילו הימין הדתי יודע להעריך היום את יצחק שמיר, אותו הפיל בטהרנות עיקשת, והמיט על עצמו ממשלת מערך ואת הסכם אוסלו.

 

קשה להבין עד כמה עם ישראל לא מעריך את מנהיגיו. יש בישראל, כולל בימין, נרגנות מתמדת וחוסר-בגרות פוליטי משווע. חלק מהימין קורא לאליטות הישנות יריב מר ונשבע להילחם בהן, אבל למעשה נכנע להן תודעתית ומפנים את מסרן העיקרי: “רק לא ביבי”.

בדיעבד, כולכם תעריכו אותו. מפני שהזמן מוריד את להט התעמולה ומותיר את העובדות, מפחית את עוצמת הרגשות ומשאיר את הרציונל, ועולה מקנה-המידה המיידי למבט ממעוף הציפור. מי שיש לו חוש היסטורי מבין באילו לחצים אדירים נתניהו עומד, ויכול להם. הוא רואה עד כמה ויתוריו קטנים, ועד כמה מרשימה יכולתו לסכל מדיניות אנטי-ישראלית. ומי שלא מבין את זה היום, יבין ברגע שנתניהו ירד מהבמה ההיסטורית.

אנחנו אולי מדינה צעירה, אבל יש לנו מספיק היסטוריה להשוואה: בן-גוריון לא עמד בלחץ קטן בהרבה אחרי מבצע קדש, בגין לא עמד בלחץ קטן בהרבה מול קרטר וסאדאת, ואפילו שמיר הלך למדריד בלחץ בוש האב. לעומתם נתניהו, שעמד מול לחצים גדולים הרבה יותר במשך זמן ארוך הרבה יותר, לא נתן לחסידי הפלסטינים שום סיבה אמתית למסיבה. כמה הצהרות, כמה מחוות, שום דבר בלתי-הפיך. זו הרי הסיבה שכל כך שונאים אותו בשמאל הישראלי והעולמי.

בדיעבד, כולכם תעריכו אותו. יש פוליטיקאים כאלה. צ’רצ’יל לא היה אהוב במיוחד באנגליה; כולם ידעו כמה הם חייבים לו, אבל לא אהבו אותו, ומיד אחרי שניצח את היטלר שלחו אותו לאופוזיציה. השמאל בוודאי חושב משהו דומה על שמעון פרס. ולנו יש את נתניהו.

נתניהו איננו מנהיג מהפכן. מי שמחפש אידיאולוגיות לוהטות ופרצי להבות יוקדות, לא ימצא אותן אצלו. נתניהו הוא מנהיג שמרן. הוא מעדיף לשנות דברים לאט, באופן מושכל, בלי להרוס דברים טובים בדרך. הוא מתקדם עקב בצד אגודל לעבר עתיד משופר. המטרה שלו היא להשאיר אחריו ישראל טובה יותר משקיבל. הוא עומד במשימה הזו בהצטיינות.

קצת פרופורציות נדרשות כאן. הרי יש לנו כמעט 20 שנות ניסיון עם נתניהו. מי שבוחן אותן ביושר רואה בקלות רבה: בכל פעם שנתניהו לא היה בשלטון, קרו דברים רעים. מאוד רעים. לעומת זאת בכל פעם שנתניהו בשלטון, המצב הכללי טוב, אפילו יותר מטוב.

זו השוואה פשוטה, זועקת לשמיים: כשנתניהו לא בשלטון, אנחנו מדברים על טרור, על מסירת שטחים, על בגידה בציונות, על משברים כלכליים. כשנתניהו בשלטון אנחנו מדברים על מחירי מילקי וטיסות לחו”ל, ועל כך שלא לכולם יש בית משלהם. ככה, גבירותיי ורבותיי, נראה הישג כמעט בלתי-יאומן של מנהיגות לאומית.

כן, גם אני ישראלי עקשן, וגם לי יש הרבה ביקורת על נתניהו. לדידי, רשימת הטעויות של ביבי ארוכה כאורך הגלות. אלא שאז אני נזכר שרשימת הטעויות של יריביו ארוכה כנצח. ובעוד שרשימת ההישגים שלהם דלה עד אפסית, רשימת ההישגים של נתניהו ארוכה, ארוכה, בלי שום תחרות. בדומה לאמרת צ’רצ’יל על הדמוקרטיה, נתניהו הוא המנהיג הלאומי הגרוע ביותר, להוציא כל האחרים.

בדיעבד, כולכם תעריכו אותו. יש לנו שאיפה מוזרה אל המושלם והאוטופי, מלווה בעודף טהרנות. יש לנו מקהלה צקצקנית-צייקנית מומחית, שתמיד מפספסת את התמונה הגדולה ותמיד מחמיצה את משק כנפי ההיסטוריה.

אם כן, זו ההיסטוריה: נתניהו מתפקד במערכת אילוצים בלתי-אפשרית. כולם נלחמים בו. הלחץ הבינלאומי על ישראל גדול היום מאי-פעם, בשל הקמת האיחוד האירופי, עליית כוחם של המוסדות הבינלאומיים, ממשל אובמה (הגרוע אף מקרטר), ומעמדה של הרשות הפלסטינית. בבית הוא מותקף פוליטית ללא הרף משמאל ומימין, ולא נשכח את המתקפה המתמשכת והאגרסיבית, שלא לומר משתוללת, של האליטות הישראליות ותקשורת השמאל. הישראלים מסרבים לתת לו ממשלה נוחה עם ליכוד גדול, והוא תמיד נאלץ לבצע תמרונים פוליטיים לולייניים. ועוד גרוע מכך, נתניהו תמיד יורש ממשלות חורבן שקדמו לו. בקדנציות שלו יש משברים כלכליים עולמיים. הוא נתקע תשע שנים עם קלינטון ועם אובמה. מישהו היה רוצה להתחלף איתו?

אבל פלא פלאים: אזרחי ישראל כמעט לא מרגישים את הדברים האלה. במבחן ההיסטוריה נבין, שמה שעשה ביבי תחת האילוצים הללו הוא לא פחות מפנומנלי. כן, פנומנלי. ישראל בלי נתניהו הייתה במקום אחר לגמרי מבחינה כלכלית. נתניהו ביצע שרשרת של תמרונים מדיניים מורכבים, עם דיפלומטיה מושכלת ומרובת דקויות, שהצילה אותנו מלא מעט פורענויות. הבטחון תחת נתניהו טוב יותר מאשר תחת כל מנהיג ישראלי אחר. ויכולת העמידה של נתניהו בלחץ בינלאומי צריכה לשמש כמופת למנהיגות ישראלית.

זה אולי נשמע מוגזם, אבל מי שיש לו פרופורציות יודע שכך הוא יירשם בסוף בספרי ההיסטוריה. מה אתם חושבים, שיש מנהיג כלשהו שלא היו לו טעויות ושלא הייתה עליו אינסוף ביקורת בזמנו ומאבקי ירושה בחייו? ובכל זאת, הזמן רושם את ההישגים, במיוחד כשהם מרשימים.

בדיעבד, כולכם תעריכו אותו. ובעיקר תעריכו אתו על הנאמנות האידיאולוגית. כי אם נתניהו היה שביר, אם היה אפשר להזיז אותו מטר הצידה, הוא היה שובר שמאלה וקונה את עולמו ברגע. כמה זה בוודאי מפתה: העולם היה מחבק, האליטות היו מתאהבות, ציבור גדול היה מתמסר לו (כמו לשרון אחרי ההתנתקות), ובספרי ההיסטוריה של השמאל היו נותנים לו מקום של כבוד. הוא היה הופך למישהו שמעריצים אותו לא אחרי שהלך, אלא עוד בחייו. אגדה חיה.

אני אומר באחריות: אתם בוודאי חושבים שאתם אידיאולוגים גדולים, אבל אף אחד ממי שקורא את הדברים האלו לא היה עומד בפיתוי הזה. פיתוי של כבוד בינלאומי בסדר גודל שאף אחד מאיתנו לא מבין בכלל.

אבל נתניהו לא נשבר ולא התפתה, לא סטה מדרך הישר. להפך, הוא איזן במיומנות וסבלנות בין אינספור מתחים וחיכוכים, ייצב את ישראל ומעמדה, קידם אותה להישג אחרי הישג, והכל תוך נאמנות לדרך הציונית שלמד מאביו. בדיוק כמו שצריך. בדיוק כמו שכל איש ימין צריך לייחל לו.

בדיעבד, כולכם תעריכו אותו. אבל היום יש בציבור שלנו אנינות. הבררנות שלנו מרקיעה שחקים. מכורסתנו הנוחה אנו דורשים שנתניהו יתפקד כאילו אין שום אילוצים, ושיממש בדיוק, אבל בדיוק, את מה שהאידיאולוגיה שלנו דורשת.

מבחינתי, טוב ימני שעומד בלחצים אחד ביד, מעשרה אידיאולוגים גדולים על העץ. אבל ברור לי שנתניהו משלם את מחיר ההצלחה שלו. הוא הצליח כל כך, עד שהתרגלנו לטוב והפכנו למפונקים וחסרי קנה-מידה. התחלנו לראות דברים כמובנים מאליהם. בזכותו קל לנו להתיימר, להיות חכמים גדולים, שאפתנים בלי גבול, נלהבי פוליטיקה, נוקדני אידיאולוגיה, נלחמי מנדטים ודקדקני דרישות.

אבל אחרי שהוא ילך, נתגעגע אליו. כולנו. אחרי שהוא ילך, נראה עד כמה כהונותיו אינן מובנות מאליהן ועד כמה הדברים שהתרגלנו אליהם הם בעצם הישגים. אחרי שנאלץ להסתדר בלעדיו, נרשום אותו בספרי ההיסטוריה של הימין כמנהיג היציב והנאמן ביותר שהיה לנו. אחרי שהוא ילך, נבין מה הוא עשה עבורנו, ועד כמה השכיל לקדם את ישראל במציאות קשה ומורכבת.

בדיעבד, כולכם תעריכו אותו.



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

פוסטים קשורים

היום לפני 94 שנה דרייפוס זוכה

תתביישי לך, תל אביב.

איה קרמרמן אני לא שקופה