אלי חזן מבקש להעלות מן האוב את הספר “פוליטיקה שימושית” שנכתב ב – 1988 אבל חלק ניכר מפרקיו רלוונטיים גם היום, אולי יותר מתמיד. קבלו את התנ”ך של התנהלות המפלגות בפוליטיקה הישראלית
אלו ימי קו פרשת מים של הפוליטיקה הישראלית. שכן, ההצלחה הפנומנלית של “יש עתיד” ו”הבית היהודי” וההבטחה לפוליטיקה חדשה שתשים בצל את הפוליטיקה הישנה יוצרות רף ציפיות גדול. השאלה היא האם יתברר בדיעבד שרף הציפיות היה גדול מדי. אולי ענק. שהרי, שתי המפלגות ומנהיגיהןעדיין לא נבחנו בתנאי שדה והבטחותיהם עוד לא עמדו במבחן תנאי המציאות שעל פיהם שולטים אינטרסים. ודוגמאות היסטוריות, דווקא בפוליטיקה הישראלית, למפלגות הבטחה, יש למכביר. די אם נזכיר את ד”ש של 1977 שקמה כהבטחה באמת גדולה לפוליטיקה חדשה אך התנפצה לרסיסים תקופה קצרה לאחר מכן. בהקשר הזה יש לסדרה “בית הקלפים” חשיבות מכרעת מפני שהיא מראה את הדינמיקה האינטרסנטית אשר מתרחשת בגבעת הקפיטול בכלל ובבית הנבחרים בכלל. ממנה ניתן להשליך על הפוליטיקה הישראלית.
לכן, קריאת הספר “פוליטיקה שימושית – החוקים האמיתיים של המשחק” של אליהו שפייזר היא חוויה. הייתי אומר אפילו חוויה מכוננת. חוויה מולידה. חוויה אותנטית. לאלו הנמצאים בביצה הפוליטית הספר לא מחדש דבר אלא בעצם מהווה סיכום מצחיק מאין כמותו, אירוני טראגי, אותנטי של המתרחש במערכת המפלגתית במדינת ישראל. זהו בעצם מעיין התנ”ך של הביקורת העצמית של פוליטיקאי שנמצא עמוק בתוך המערכת הפוליטית וחושף את כל הראוי לחשיפה. או אולי, דרך אחרת, מדריך לגבי העולם המפלגתי. הספר נכתב ב – 1988 אך נדמה כי פרקים נבחרים או אולי רוב רובו רלוונטי גם לימינו.
שפייזר כתב את הספר בלשון מצחיקה ואירונית – קולחת על ידי משנה סדורה ושימוש בשפה שלא מאפשרת לך לא לצחוק תוך כדי קריאת הספר ולעיתים קרובות. כך למשל, עוד בפרק הראשון כאשר הוא כותב על חשיבות התדמית לפוליטיקאי הוא מתאר זאת כהאי לישנא : “היא (התדמית) נוצרה בחלומות נעוריו וטופחה בשקיקה על ידי הוריו ודודותיו, שראו בזאטוט הצרחן מדינאי גדול לעתיד לבוא”.
הנה כי כן, 200 עמודי הספר מכניסים אותנו אל נבכי העולם הפוליטי מפלגתי ופותחים לנו צהר לבינוניות השלטת בתוך המפלגות. כיצד למשל כספים מבוזבזים, קבוצות הלחץ, ההבטחות הלא מקוימות, כיצד אנשים קטנים מפלסים דרכם לצמרת וכיצד הטובים נשארים בחוץ, בקיצור, את כל האפכא מסתברא של הפוליטיקה הפנים מפלגתית. שפייזר במקרה הזה לקח את המערכת הפנים מפלגתית וחיבר לה שורה של חוקים אשר את הכותרת שניתן לתת להן היא שהבינוניות שלטת. כך למשל הוא קובע את חוק הבינוניות השלטת : “רק אנשים בינוניים, רעיונות בינוניים ומעשים בינוניים מצליחים בפוליטיקה. אנשים גדולים ומעשים גדולים דרושים לפוליטיקה במינון זעיר מאוד. מפלגות יכולות לשאת בדוחק איש גדול אחד בשני דורות”. אחד ממשפטי המחץ לקראת פרקיו האחרונים של הספר הוא ההשאלה שעושה שפייזר מישוע הנוצרי אשר קבע בהר נחום : ” אשרי העניים והענווים והאבלים כי הם אלה שירשו מלכות שמים”. שפייזר קובע :”אשרי הבינוניים כי להם מלכות השמים”. סוף הדבר של הספר הוא איך להגיע להשגים בפוליטיקה בלי להתאמץ.
מי הוא אליהו שפייזר ? הרי הוא לא סאטיריקן נודע ולמרות שלעיתים האירוניה שלו מזכירה לי את זו של אריסטופאנס הרי שהוא לא קומיקאי כמו וודי אלן. שפייזר היה פוליטיקאי ממפלגת המערך ושימש כחבר כנסת בין השנים 1977 – 1988. בעברו היה מזכיר מחוז תל אביב של מפלגת העבודה וסגן ראש עיריית תל אביב. כלומר, הוא חווה מקרוב את כל הסחי של הפוליטיקה והיה בעל ידע רב ואיש ספר. לכן, ניתן לומר עליו שהיה לא רק פוליטיקאי אלא גם סוג של אינטלקטואל. את החיבור של שני הדברים הללו אפשר לחוש היטב ב”פוליטיקה שימושית” אשר ניתן להשתמש בו גם היום. הוא מותיר אחריו צוואה פוליטית אשר חובה עלינו ליישם : להכניס את המצוינות והמצוינים לפוליטיקה לא רק על ידי דיבורים אלא על ידי נקיטת עמדות אמיצות אך בעיקר על ידי מעשים והרבה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר