בנימין לשקאר חושב שליו”ר ועדת העבודה והרווחה אין מקום בליכוד. דיעה
לפני קצת יותר מעשור אמרתי לח”כ מאיר שטרית שאין לו מקום בליכוד. הוא התעצבן וצעק עלי שהוא יותר מייצג את הליכוד ממני. עברו כמה שנים והוא ערק לקדימה. אני עדיין בליכוד.
אתמול, אמרתי לח”כ חיים כץ שאין לו מקום בליכוד. הוא דווקא לא צעק עלי. הוא ניגש אלי וסיפר לי איזה סיפור על אלמנת צה”ל שהקדישה לו ספר. לא ברור לי מה הוא התכוון. עכשיו נראה מה יקרה.
שלא יהיו ספקות, לא מדובר בעניין אישי אלא אידאולוגי. אני מאוד מעריך את ח”כ מאיר שטרית. הוא פוליטיקאי איכותי ונבון, איש ימין כלכלי אבל, מה לעשות, שמאל מדיני. כשהוא בא להסביר לנו בסניף בירושלים שצריך לרדת מהגולן ולוותר על יהודה ושומרון, היה ברור שהוא טעה במפלגה.
אני כמעט לא מכיר את ח”כ חיים כץ וזה כשלעצמו אומר הרבה. האיש הוא ללא ספק ימין מדיני, הוא התנגד באומץ להתנתקות, אבל כשהוא מצהיר במפגש של חברי ליכוד שהוא שמאל כלכלי גאה וששלי יחימוביץ יכולה ללמוד ממנו, גם הוא טועה במפלגה. הליכוד היא מפלגה ליברלית לאומית. גם ליברלית וגם לאומית. להיות לאומי זה לא מספיק. זה כנראה לא מובן מאליו להרבה אנשים. כשאמרתי למאיר שטרית שאין לו מקום בליכוד כמעט כולם באולם תמכו בי. כשאמרתי אותו דבר לחיים כץ, הדעות היו חלוקות הרבה יותר – אבל אני אחזור לזה.
ח”כ חיים כץ הוזמן אתמול על ידי מועדון “מנורה” של הליכוד בירושלים לדבר על צדק חברתי, ביחד עם ידידי אמיר וייטמן, פעיל ליכוד וותיק, ממייסדי התנועה הליברלית החדשה.
ח”כ כץ הרחיב על הפעילות שלו כיו”ר וועדת הרווחה של הכנסת ועל כל החוקים שהוא העביר, ובעיניו החשוב ביותר הוא חוק שמיטיב עם אלמנות צה”ל. הוא גם אמר דברי טעם בעניין הפנסיות וצדק לחלוטין כשהסביר שהחלת פנסיה חובה פוגעת בעיקר בשכבות החלשות. אין ספק שהוא מבין בנושא.
הבעיה התחילה כשהוא ניסה לענות לדברי אמיר וייטמן. המנהיג של התנועה הליברלית החדשה הסביר איך הרגולציה וחוקים מסוימים יצרו מונופולים וקרטלים במשק שעושקים את הציבור וגורמים למחירים גבוהים מאוד בשוק. למשל פקודת המלט, או מועצת החלב וכדומה. בגלל פקודת המלט למשל, לחברת נשר בבעלות נוחי דנקנר יש מונופול ביצור המלט בישראל ואנו משלמים עליו עשרות אחוזים יותר ממה שהיינו משלמים בשוק חופשי. זה מתרגם את עצמו אחר כך במחירי הדירות, השכירות ומכאן בכל המשק. וזו רק דוגמה. לכן, הורדת החסמים והרגולציה והפיכת ישראל למשק תחרותי וחופשי, בדיוק כפי שקרה בשוק הסלולר לאחרונה, מאפשרת להשאיר בכיס הצרכן מאות ואלפי שקלים בחודש. זה הצדק החברתי האמיתי על פי רוח הליכוד.
ח”כ כץ ענה שכח”כ הוא צריך לקבוע סדר עדיפויות ולטפל במה שיותר חשוב, ומה שאמיר דיבר עליו אינו חשוב כל כך בעיניו. אבל אחר כך, הוא הודה שלמעשה אין לו מושג על מה אמיר דיבר. אני מכבד איש שמודה שאינו יודע. זה קצת יותר בעייתי כשמדובר בנושאים כלכליים מרכזיים והאיש הוא ח”כ שעוסק בהם. אני מוטרד כשאותו ח”כ חושב שסוגיות כמו אלמנות צה”ל והפנסיות של חבריו בתעשייה האווירית הם נושאים יותר חשובים מיוקר המחייה של כלל אזרחי ישראל. ח”כ כץ המשיך ודיבר על הצעת החוק שלו להגבלת שכר הבכירים בחברות ציבוריות – לא חברות בבעלות ציבורית שזה דבר לגיטימי וראוי אלא חברות שנסחרות בשוק המניות הפתוח. מדובר בהצעה מבית מדרשו של הסוציאליזם המתועב. הוא גם לא התבייש להודות בזה: מיד אחר כך הגדיר את עצמו כשמאל כלכלי ושותף לדרך של שלי יחימוביץ.
ברגע זה הגיעו מים עד נפש והתפרצתי. אבל אני גם עשיתי את זה באופן מכוון. למדתי המון מחבריי השמאלנים על הטכניקות שלהם כדי להשפיע על הדיון הדמוקרטי. אני בדרך כלל נמנע בלהשתמש בהן מסיבות מוסריות ואתיות. במקרה הזה לא הייתה לי ברירה, לא הייתה לי אפשרות אחרת להעביר את דבריי אז צעקתי, עשיתי קצת בלגן, והכעסתי כמה זקנים מסכנים – הדבר היחיד שאני מצטער עליו. לא העלבתי איש ולא קיללתי אדם, רק אמרתי שכץ ומי שתומך בו הם מפאיניקים שאין להם מקום בליכוד, ושז’בוטינסקי מתהפך בקברו. מספר אנשים התעצבנו אבל מה שיותר חשוב הוא שעוד שבוע ועוד חודש ועוד שנה, הם יזכרו את האירוע והעובדה שלא יעלה שח”כ מהליכוד יצהיר על עצמו כשמאל כלכלי וזה יעבור לסדר היום. אם הייתי מדבר באופן מנומס ושקט, אף אחד לא היה שם לב בכלל למה שאמרתי. זאת האמת העצובה.
היה מדהים לראות את החלוקה המוחלטת כמעט בין צעירים לוותיקים: המבוגרים, דור המייסדים, או העסקנים בני 50+, מלבד ידידי זאב בן יוסף, תמכו באופן מובהק בגישתו של כץ. הם דיברו על הצורך ב”ליכוד חברתי”, על זה שצריך שהביטוח הלאומי ישלם יותר, ושאר דברים שהייתי מצפה לשמוע במפלגת העבודה או מפי עופר עיני.
הצעירים, פעילים חדשים או כבר ידועים ומשפיעים, התבררו כימניים כלכליים וליברליים, ותמכו בי אם כי לא בדרך שהבעתי את דבריי. זה סימן מעודד מאוד. אני לא יודע עד כמה זה מייצג את כל התנועה אבל זה בהחלט מעורר תקווה.
אחת הטענות שכמה עסקנים וותיקים (שנעלבו שלא היה לי מושג מהם) העלו נגדי הייתה שצריך אנשים כמו כץ כדי למשוך יותר קולות לליכוד. זו טענה תמוהה. הרי למה לא לקחת אנשים בעלי השקפה דומה לזו של מר”צ או ש”ס או בל”ד, זה אולי גם ימשוך יותר מצביעים ? האנשים האלו שכחו שהמטרה אינה ניצחון הליכוד. ניצחון הליכוד הוא רק כלי ליישום המדיניות שלנו. זאת הסיבה שאני בפוליטיקה, לא כדי לקבל ג’ובים וכבוד.
זו גם טעות אסטרטגית ממדרגה ראשונה. כי מה הם אומרים ? ששלי יחימוביץ היא זאת שקובעת מה חברתי ומה לא, מה טוב כלכלית ומה לא, ועלינו להוכיח שאנו עומדים בקריטריונים שלה. זה מרשם בטוח להתאבדות פוליטית ולחיזוקה של מפלגת העבודה.
הליכוד היא מפלגת שלטון רחבה שמתאפיינת קיומו של דיון פנימי מתמיד והשקפות מגוונות, אבל במסגרת מסוימת: המסגרת הלאומית והליברלית. שתי המילים מאפשרות פרשנות נרחבת תוך שימור על מחנה משותף ברור. ח”כ כץ אינו חלק מהמחנה המשותף של הליכוד. הוא לאומי אבל אינו ליברלי.
יתרה מזאת, ח”כ כץ אינו כל כך שונה ממשה פייגלין. הוא הגיע לכנסת כי הוא פקד אלפי אנשים בתעשייה האווירית, אנשים שרבים מהם אין להם דבר וחצי דבר עם הליכוד. הם הצביעו לו מסיבות של קליאנטליזם נטו. אם לגבי פייגלין אפשר להתווכח עד כמה הוא חולק את ערכי התנועה, אין בכלל שאלה לגבי כץ. כמו שמאיר שטרית מצא בית חדש שמתאים לו יותר, אני כולי תקווה שבסוף ח”כ כץ ימצא מקום שמבטא את התפיסות שלו. אבל זה לא הליכוד.
בנימין לשקאר
מייסד תא לביא, תא הסטודנטים של הליכוד
חבר מרכז בירושלים
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר