פורסם ב”מעריב” בשינויים קלים ביותר מהמקור
רשימה יפה, “אחרי מות”, כתב רן אדליסט על חברו הקרוב מאיר פעיל ז”ל (“מעריב”, ד’ בתשרי תשע”ו-17 בספטמבר 2015). לא הייתי חבר קרוב שלו, אבל הייתי מיודד עמו מאז הכרתיו באוניברסיטת תל-אביב בתחילת לימודי ההיסטוריה שלנו בשנת הלימודים 1965/1966.
אדליסט מתאר יפה את אופיו של המנוח. “התערובת הנפלאה הזו של התרסה קצת ילדותית, לב ענק, יכולת ניתוח חדה כתער, ותמיד עם קורט או שניים של הומור חורך”…
על דעותיו הפוליטיות לא ניהלתי עמו מעולם ויכוחים. אם היו לנו ויכוחים הם היו על הפרשנות ההיסטורית ולעתים גם על העובדות. לפי אדליסט, פעיל ראה ב”ימין” אויב פוליטי. …”בלי ששכח לרגע שהימין הוא לא רק אויב פוליטי, אלא אויב מסוכן מבחינתו”. ומוסיף, כי כך ראה גם את ה”פורשים”. הכוונה לחברי האצ”ל ולח”י בתקופה שקדמה להקמת המדינה. למשל, ראה בהם “אבן נגף בדרך לעצמאות ונטל מוסרי על המאבק לשחרור הארץ”. לכן, נלחם בהם במסגרת ה”סזון”. אבל, ראוי היה לציין, כי הנהגת ה”הגנה” סברה אחרת ממנו ובשלהי אוקטובר 1945 יחד עם ה”פורשים” הקימו את תנועת המרי העברי. מפקד הפלמ”ח (הראשון), יצחק שדה, לימים אלוף בצה”ל, שתחת פיקודו יילחמו בגבורה חברי לח”י בצה”ל ( גדוד 89 בחטיבה 8), יהיה למעשה רמטכ”ל תנועת המרי.
לדבריו, היה פעיל מפקד חוליית מודיעין שניסתה “למנוע פעולות כמו הטבח בדיר יאסין”. מן הראוי להבהיר, שפעולת האצ”ל ולח”י בכפר הערבי דיר יאסין, נעשתה לפי הוראה בדפוס מיום 7 באפריל 1948 אל מפקדי אצ”ל ולח”י בירושלים מאת דוד שאלתיאל, מפקד ה”הגנה” (“עציוני”) בירושלים. דרך אגב, מי שלא סר למרותו היו אנשי הפלמ”ח. שאלתיאל מתח עליהם ביקורת נוקבת, דרש מהמטכ”ל (יגאל ידין) לפנותם מהעיר ולקבל תמורתם 400 לוחמים אחרים. גם ועדת החקירה הראשונה, שנפתחה במדינת ישראל הייתה בנוגע לתלונתו של שאלתיאל בדבר סירוב פקודה של הפלמ”ח לחבור להר-הצופים.
בעניין נוכחותו של פעיל במהלך הקרב בדיר יאסין – לא הייתה כל עדות לכך. לזכותו של אדליסט שהוא מדייק וכותב: “הוא (פעיל – י”ק) הגיע למקום אחרי הטבח, וסיפר כי ספר כ-250 הרוגים – גברים, נשים וטף, חלקם אזוקים”. זה שממחזרים עלילת דם, לא מאשש את העובדה שטבח לא היה ולא נברא בדיר יאסין. מעניין כיצד ספר “כ-250 הרוגים”? מי שהיה מפקד הגדנ”ע בירושלים, יהושע אריאלי, לימים פרופ’ להיסטוריה וחתן פרס ישראל, העיד שהוא ופקודיו קברו 70 גוויות ופוצצו 40. כלומר 110 גוויות. וכך גם סבורים אפילו חוקרים מאוניברסיטת ביר-זית. תושב הכפר מוחמד עראף סמיר, העיד ב-1981, כי להערכתו מספר הקרבנות הוא 94. (ד”ר אורי מילשטיין, “מיתוס הביטחון והפקת לקחים”. מתוך: מדינת ישראל: משבר גיל הארבעים, עורך דב לויתן. אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, החוג המשולב למדעי החברה, 1989, עמ’ 28 – 65). דרך אגב, הפלמ”ח היה בדיר יאסין במהלך הקרב של אצ”ל ולח”י ואף פתח באש לעבר מטרות האויב הערבי (לא היהודי). מעניין שמוסר הלחימה של ה”הגנה” בפיצוץ מלון “סמירמיס” בירושלים (5 בינואר 1948), המערכה של הפלמ”ח בנבי סמואל (23 – 24 באפריל 1948), ובבאלד א’-שיח’ וחוואסה (24 באפריל 1948), הטיפול של הפלמ”ח בשבויים של עין זיתון (3 במאי 1948), ובמקומות אחרים לא הדיר שינה מעיניו. הם, בניגוד ל”פורשים”, לא היו “אבן נגף בדרך לעצמאות ונטל מוסרי על המאבק לשחרור הארץ”. מכול מקום, ה”ימין” מעולם לא ראה ב”שמאל” אויב, אלא יריב.
לזכרו של פעיל אומר, שבהרצאות בהן הופענו יחד כמו בסמינר “סוגיות בביטחון ישראל” – האצ”ל ולח”י במלחמת העצמאות (15 במאי 1991, אפעל, המרכז לתולדות כוח המגן ואוניברסיטת תל-אביב) הוא היה מתון יותר ממה שתיאר חברו, שקול וענייני. אחד, “שכיף להיות איתו” על אף כל חילוקי הדעות. ראה את האירועים בראייה הייחודית שלו; ולא רק ב”שחור- לבן”.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר