אורן חזן, דגן ובנט “שלושת המוסקטרים שחיים מספין לספין”

ריבלין מסבך את ישראל בספרד, אמסלם מסתכן מול המשטרה, קשר השתיקה בגל המוטרדות מינית.

בנט כבר מזמן הוציא שם רע למעמד שר בממשלה. האיש חי בעולם של איך להביך את נתניהו. דגן רוצה להיות במעמד של זמביש ולכן אין לו בעיה שהוא מנסה לכופף את נתניהו. ואילו חזן? ליצן בלי מסגרות. לא מעניין אותו הליכוד, לא המדינה ולמעשה לא מעניין אותו אף אחד שאיננו אורן. הוא בדיוק כמו בנט : מוצא כל פעם דרך כדי לפגוע בנתניהו.
אם המוסקטרים המקוריים היו שלושה בעד אחד וכל אחד בעד השלושה, הרי שלושת המוסקטרים האלה הם כל אחד בעד עצמו ואיך יוכל לקבל כותרת ? כמובן, להבאיש את ריחו של ראש הממשלה נתניהו.
השבוע צפינו בחגיגה של כל השלושה. ממש כאילו הם הביאו את תקציב ה- 800 מיליון לצורך הכבישים ביהודה ושומרון. בפועל, התקציב הובטח כבר קודם אך יוסי דגן היה צריך להראות שהתקציב הגיע ממנו ולא מזמביש. בערוץ 2 הסבירו כי ליוסי יש שבעת אלפים אלף מתפקדים, אך כולם בליכוד יודעים שהמספר האמיתי הוא בקושי, אולי אולי אולי, רק שליש מהכמות וגם עליה הוא לא המשפיע הבלעדי.
ושוב הליצן חזן : כאשר ידע כבר שהתקציב קיים הוא הופיע מספר שעות לפני האישור והודיע כי למרות מחלתו הוא מצטרך לשובתי הרעב ובריאותו נתונה בידי נתניהו. ממש ER בשילוב סרט הודי.
בנוסף, ההתנהגות שלו ושל מיכל בירן מביאה אותנו למחשבה שאפשר לוותר על שרות השניים בכנסת. הכינויים “סרסור” של מיכל בירן ו”תמלאי טופס עבודה, אף אחד לא יבחר אותך”, לא מכבדים שום מוסד ציבורי ובטח לא את הכנסת.
אחרי כל אירוע של אורן חזן מגיבים חברי הסיעה בשקט על הבושות שחזן עושה לכנסת, לליכוד ולמדינה.
בנט מזמן מתנהג כמו פרחח פוליטי : מדבר ימין אך נוהג כשמאלן. אפילו מנכ”ל משרדו הוא איש שמאל, ומה יותר טוב לקהילות הרפורמים והשמאל מאחד כמו מנכ”ל משרד החינוך?
בנט : בספינים ימני, בעשייה שמאלני.

 נשיא במדריד                                                                                                                                            
נשיא המדינה קיים ביקור חשוב בספרד שנמצאת בסחררת מדריד מול קטלוניה. כל בר דעת מבין כי עדיף לא להצהיר הצהרות של תמיכה בצד אחד. הנשיא שידע כי הוא הולך להודיע בתמיכה בצד אחד שלח את המנכ”ל שלו להודיע כי זה היה בתאום עם משרד החוץ וראש הממשלה. הרי במצב הזה לא יכולה לבוא הבהרה מירושלים. כך השיג ריבלין עוד סיבוב של הנקמנות שלו בנתניהו.
מתברר כי ריבלין לא היה לבד במדריד. איתו הגיע עוד אחד מאלה שממש לא אוהבים את נתניהו : “הקאמבקיסט” גדעון סער. כפי הנראה, הייתה השפעה ממשית של סער על נאומו של ריבלין.
דבר אחד ברור : כל הודעה רשמית של ישראל על תמיכה בצד אחד במאבק זהו למעשה מהלך מיותר. בכל מקרה, ממשלת מדריד וגם חבל קטלוניה הם נגד ישראל ובעד הפלסטינים, אז למה לעזאזל צריך היה ריבלין צריך לנקוט עמדה?
אמסלם מסתכן                                                                                                                                                  
דודי אמסלם יזם הצעת חוק הגיונית העוסקת במשכורת בכירי השרות הציבורי. מיד מאשימים אותו שהוא רודף את המפכ”ל. ואולם, טענה זאת היא יותר מרדודה כי כל חוק שיחוקק היום לא יכלול את המפכ”ל הנוכחי. כמו גם החוק הצרפתי. כאשר גם אמסלם וגם נתניהו הודיעו כי החוק הצרפתי לא יחול על חקירות ראש הממשלה שהחלו זה מכבר.
לגבי חוק שכר הבכירים בשרות הציבורי : יש הגיון שהשכר של ראש הממשלה יהיה התקרה של בכירי השרות הציבורי. זה גם יצמצם את פערי השכר בשרות הציבורי , כאשר פקיד מתחיל בשכר של פחות מ – 6000 ₪ ואילו והבכירים כמו המפכ”ל מקבלים לעיתים פי 13 בחודש.
זה מזכיר לי את פערי השכר בתאגיד החדש: צריך לזכור כי גם זה כסף המגיע מהציבור. שם יש כאלה המקבלים חמישים אלף ₪ בחודש כאשר עובדים זוטרים מרוויחים הרבה פחות.
כאשר הופיע רשימת מקבלי השכר הגבוה צד את עיני השכר של כרמלה מנשה,שללא ספק היא עיתונאית מהרמה הגבוהה ביותר. המשכורת שלה היא עשרים ושש ₪ בחודש , לעומתה שלושים וחמישה אלף ש”ח לשאול אמסטרדמסקי. אולי נקבל הסברים איך הגיעו לשכר כזה? במה עדיף שאול על כרמלה ? אולי בגלל שהוא גבר והיא אישה. אם שאול היה מקבל הצעה למשל של עשרים אלף ₪ הוא לא היה עובד בתאגיד?
לדעתי, הרף העליון של משכורות בתאגיד צריך להיות הרף של כרמלה מנשה ומי שלא מוצא חן בעיניו שילך לשוק הפרטי.
המאבק של אמסלם במשטרה גם אם הוא צודק הוא לא חכם כי הם עוד יחפשו אותו ואת המקורבים שלו.
הטרדות בע”מ                                                                                                                                                
גל המוטרדות לדורותיהן צף ועולה על פני המים. כמו בארה”ב, כך גם בישראל, מוטרדות בכירות בתקשורת יוצאות מהארון ומספרות על מטרידים שהטרידו אותן לאורך השנים. יש בגל הזה סוג של ברכה, כי מי שהטריד כפופה אליו או בתמורה לקבלה לעבודה שישלם את המחיר. אם לא המחיר הפלילי אז לפחות הציבורי כי “לא הכול מותר”.
יש בתופעה רעה חולה והיא פוליטיזציה של המאבק בהטרדות מיניות. כך למשל, אם הינו לוקחים את העדויות נגד מני נפתלי בנושא הטרדות הוא מזמן היה מנודה מהחברה, אך מכיוון שהוא אתרוג כי הוא תוקף את נתניהו, הוא זוכה להגנה. תגזרו ותשמרו את המידע כי כאשר יגיע הסיבוב הבא שלו, ההאשמה תהייה בידי אלה שהיו מוכנים למחול למני על הטרדות.
כך גם לגבי ראש להב 433 ניצב רוני ריטמן : כל בכיר אחר במשטרה או בשרות הציבורי היה מזמן בבית מנודה. ריטמן חזר. למה ? לאלשיך פתרונות. אחת המחשבות היא שלריטמן יש תיקים על אנשי ציבור והם הכשירו אותו למען השקט.
המחלקה לחקירות שוטרים מצדדים במתלוננת אך המפכ”ל מגבה את ריטמן. ללא ספק, לסיפור הזה עוד יהיו השלכות. מצד אחד יש החושדים כי הגברת החקירות נגד נתניהו נועדו להשכיח את פרשת ריטמן, אך יותר חמור מה יקרה בפעם הבאה שבה ריטמן יטריד כפופה אליו. האם היא תעז להתלונן?
איפה זהבה גלאון, ציפי לבני, אבי גבאי,יאיר לפיד? כולם שותקים ומה הסיבה? אולי הפחד מריטמן?



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

פוסטים קשורים

דיסטל מכה שנית !

הקואליציה בשרות הדיפ סטייט – שוב, בן גביר, מפקיר אותנו

אחים לנשק נגד גיוס חרדים