החרם באריאל נשען על יסודות מוסריים לקויים
יצחק בן אהרון אמר בשנת 1977: “אינני מכבד את הכרעת העם”. אמני השמאל הסהרורי המושל בכיפה התרבותית של ישראל אומרים היום לשרת תרבות שנבחרה בדין העם: לכי הביתה! – דעותייך אינן מקובלות עלינו.
על מה יצא קצפם של אנשי האוליגרכיה התרבותית, על כך ששרת תרבות מבקשת להעניק פרסים ליוצרים אשר יכתבו מחזות וסרטים על גיבורי הציונות?!
השרה לבנת מנסה לקדם הנחלת תרבות שוויונית לכל הציבור בישראל – במרכז, בפריפריה ובשומרון. נכון שהיא מבקשת לחזק את ערכי הציונות ולתת להם משקל בקריטריונים לקבלת תמיכה. אך מה רע בכך? האם עם ישראל מעדיף סרטים אנטי ישראלים שיזכו בפרסי אוסקר תוך שהם מוציאים את דיבת ישראל רעה בעולם?
מדינת ישראל היא מדינה ציונית, יהודית ודמוקרטית. אך שוב פעם מוכיחה ההתנשאות של אמני השמאל המתכסים באצטלה תרבותית מקצועית, על היותם אנשים חשוכים. שלא נטעה – הם בטוחים כי מי שאינו חושב כמוהם איננו לגיטימי.
השבוע נחנך ברוב פאר והדר היכל התרבות בעיר אריאל. לרוע מזלם, יחמיצו תושבי אריאל את הזכות ליהנות מכישורי הבמה של אמנים מכובדים, אנשי תיאטרון וקולנוע, שאינם יודעים לעשות את ההפרדה בין דעותיהם הפוליטיות לבין חייהם המקצועיים.
במקום לקדם על הבמה את חיי התרבות, הם משתמשים בבמה שניתנה להם כדי לקדם את משנתם המדינית.
הטיעון עליו הם נשענים הוא שמדובר בשטחים כבושים על פי החוק הבינלאומי. מילא היו מקדמים משנתם ותו לא, אך על הדרך הם פוגעים במדינה שמפרנסת אותם ושמתקצבת את תעמולתם הארסית.
לדברי של אנשי הקולנוע סירובם של אנשי התיאטרון להופיע באריאל שאינה בתחום הריבונות של מדינת ישראל, הוא זכותם הדמוקרטית: “לא ייתכן שההתנגדות למפעל ההתנחלויות, המשותפת לחלק ניכר מהציבור בישראל, הפכה להיות דעה בלתי לגיטימית, הגוררת הפסקת מימון, הכפשה והשתקה”.
אז נשאלת השאלה: האם אותם אומנים לא יגיעו גם לפסגת זאב ולגילה הנתפסות כהתנחלויות בעיניהם? אולי הם ידירו רגליהם גם מההתיישבות היהודית החדשה ביפו או בלוד משום שמדובר בפשיזם צרוף? אולי יימנעו מלהופיע גם באחיהוד שנתפסת כהתנחלות “בירווה” בעיני הפלסטינים, או בהיכל התרבות בקריית שמונה שנחשבת למוסתווטנת “חאלסה”?
בשם חופש הביטוי התרבותי הם מקדמים את דעותיהם, כשבדרך הם משנוררים מהמדינה עשרות מיליוני שקלים אשר מסייעים להם להתבסס מבחינה מקצועית. אותה מדינה שהם קוראים תיגר בריש גלי על החלטותיה.
אנשי התיאטרון והקולנוע, “הגרבוזים” למיניהם, הסבורים כי הסינמטקים הם נחלתם הבלעדית, מכפישים את מדיניות הממשלה מעל כל במה, ומשמשים זרקור לכל גוף בינלאומי המתנגח בישראל.
עצומת התמיכה של שחקני הקולנוע מגיעה יממה לאחר כנס החירום של איגודי היוצרים שבמהלכו קרא דביר בנדק, להתפטרותה של שרת התרבות: “אני קורא לשרה לעשות את הדבר הנכון ולהתפטר”, אמר בנדק. לדבריו, הוא מצפה כי תעשה את מה שהיא אמורה לעשות כשרת תרבות ולא ככלי פוליטי של מפלגתה.
יידע בונדק מה באמת אומר החוק הבינלאומי בעניין התיישבות יהודים בשטחי יהודה ושומרון: בהחלטה התקפה משפטית עד היום, הסמיך חבר הלאומים בשנת 1920 את הבריטים לממש את הכרזת בלפור שהכירה בקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי.
הממשל בפלשתינה הונחה לעודד התנחלות צפופה של יהודים על הקרקע, כולל אדמות מדינה וקרקעות בור: “ויפעל לפיתוח מערך התנחלויות צפוף ועיבוד נמרץ של האדמה”.
כתב המנדט דחה מכל וכל את טענת הערבים לזכויות פוליטיות לאומיות בפלשתינה כ”תושבים ילידיים”, לטובת היהודים. הוא העניק לערבים זכויות לאומיות בארבעה מנדטים אחרים – בלבנון, סוריה, עיראק ועבר הירדן.
כל פלשתינה המערבית לרבות הגדה המערבית, נותרה פתוחה להתיישבות יהודית תחת החוק הבינלאומי שתקף עד היום.
אם האמנים מהגדה השמאלית כבר משתמשים בטיעון, אז שישתמשו בטיעון נכון, כי בניגוד לטיעוניהם הפוליטיים, החוק הבינלאומי הכיר בזכותו ההיסטורית של עם ישראל למולדת בארצו, ובזכותו להתיישב בכל מקום ואתר בשטחה.
אם להתיישב בכל מקום – מותר, אז קל וחומר שלהעניק שירותי תרבות מותר גם מותר, ואף רצוי!
ומי שמתנגד להעניק שירותי תרבות, איננו אלא גזען.
הכותב הוא חבר המועצה הישראלית לקולנוע, מזרחן ודובר משרד התקשורת.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
