14.1 C
תל אביב
22 בנובמבר 2024
ליכודניק
הפסקול של מלחמת השחרור

תעודת עניות ליוסי שריד

יוסי שריד מנגח את שר החינוך גדעון סער על פעילותו הציונית במשרד החינוך ומוציא דברים מהקשרם. חבל שהדמגוגיה הזאת מקבלת ביטוי בעיתון “הארץ”

זה שעיתון “הארץ” הפך לפני זמן רב ככלי לניגוח לפעילויות לאומיות וציוניות של שר החינוך, זה כבר ידוע לכל. זה שכתב העיתון אור קשתי רואה אנשי ליכוד ופעילות ליכודית מוצלחת וחש סלידה עמוקה, זה גם ידוע לכל. אבל זה ששר החינוך לשעבר יוסי שריד מנגח את שר החינוך תוך הוצאת דברים מהקשרם ובהתעלמות מופגנת מעובדות ברורות – זה חדש.

 

שריד פרסם מאמר בעיתון “הארץ” ביום שישי ובו הוא יוצר קשר בין אי ההכרה של ישראל בג’נוסייד הארמני לתוצאות מופרכות של סקר בקרב בני נוער ששם לכאורה הם הפגינו עמדות חשוכות לבין זה ששר החינוך שם את מלוא יהבו על חינוך תוך דגש על חזרה לערכים ציוניים.

 

כאשר קוראים את המאמר מוכרחים לשאול את שריד : איפה היית בעשר השנים האחרונות? מדוע קולך נשמע בלחש כאשר שרת החוץ בזמנו ויקירת השמאל דהיום ציפי לבני בלמה בגופה הכרה בג’נוסייד הארמני?

 

אבקש להזכיר כי עוד בהיותי יועץ השר, השתתפתי בצורה אקטיבית ביום הזיכרון לג’נוסייד הארמני בשנה שעברה בכנסייה הארמנית תוך שאני רותם לעניין פעילי ליכוד מירושלים כמו משה איפרגן וזאב בן יוסף ואת פעילי תא לביא באוניבסריטה העברית. יוסי שריד צריך להזכיר, לא הגיע לאירוע .

 

יתר על כן, בהצבעה במליאת הכנסת על הצעה לסדר היום שבמרכזה הג’נוסייד הארמני, כאשר נציגי העדה הארמנית יושבים ביציע המכובדים, דאגתי לגייס למליאה ח”כים שיתמכו בהעלאת ההצעה על סדר היום. יוסי שריד אפילו לא טרח לסייע לחברו חיים אורון בגיוס ח”כים על מנת לקדם את ההצעה. יותר מכך, חשוב לציין כי בין התומכים בהצעה היו שר התשתיות עוזי לנדאו וידוע לכל שיו”ר הכנסת רובי ריבלין נמצא בקשר הדוק עם נציגי העדה. את כל זה מר שריד לא טרח לציין. במקום זאת הוא העדיף להוציא דברים מהקשרם. הוא למשל ציין כי יש קשר בין העמדות הקיצוניות לכאורה של הנוער לבין הקו הציוני שמתווה שר החינוך. שריד חוטא לאמת משום שסקרים מופרכים כאלה ואחרים פורסמו גם בתקופתה של השרה יולי תמיר שהקריבה את הצינות על מזבח הקוסמופוליטיות. אז הוא לא כתב מאמרים מודאגים על עמדות הנוער. שריד לא נשמע אז אבל הוא נשמע היום. שריד נאלם דום ולא ביקר את כבוד השרה תמיר על אי לימוד הג’נוסייד הארמני כשם שהוא עושה זאת היום. 

 

שריד, כמו שולמית אלוני וכמו יצחק בן אהרון ב – 1977, מסרב להבין כי ההגמוניה השלטונית היא כבר לא נחלתו הבלעדית. הוא ורבים מקרב חבריו  מסרבים לקבל את דין הבוחר ויעשו הכל על מנת לקעקע את הלגיטימציה שלו. אם לא יעשו זאת בגלוי כי הדבר איננו נוח הרי שיעשו זאת בדרכים עקלקלות – אחת מהן היא הטלת ביקורת מופרכת מהקשרה. חבל שעיתון “הארץ” נותן לזה ביטוי בצורה הזאת.

 

 

להלן המאמר של שריד כפי שפורסם בעיתון “הארץ”:

 

 

יום ראשון, מחרתיים, הוא יום הזיכרון ה-96 למיליון וחצי ארמנים שכוסה דמם. כשמדובר בשואה של אחרים, גם ישראל במכחישים. אמנם טורקיה היא היום בעלת ברית שהפרה ברית, וקדוש זעמנו עליה, ובכל זאת לא חל שינוי במדיניותנו: זה הג’נוסייד שממשיך לחפש את הידיים ששפכו את דמיו.

לא רק בתחום הבין-מדינתי אין חדש. עולם כמנהגו נוהג גם בתחום החינוכי, בינינו לבין עצמנו. מאז נעשה הניסיון האחרון, לפני עשר שנים, ללמד פרק במוראותיו של רצח עם, הוא נעקר כליל מתוכנית הלימודים. האוניברסיטה הפתוחה היא היום המוסד היחיד בארץ שמקיים קורס על “שיכחה והשכחה”, 700 סטודנטים מעוניינים לגלות את מה שמערכת החינוך מעלימה.

יש מחיר כבד להתכחשות: החודש נתפרסמו נתונים על עמדות בני הנוער, והם ממלאים אותנו חלחלה: 60% מאמינים שטוב “מנהיג חזק” מ”שלטון החוק”, ו”מדינה יהודית” עדיפה על “מדינה דמוקרטית”. כמחצית מהנשאלים מבקשים לאסור על ערבים להיבחר לכנסת, מתנגדים למגורים בשכנות ולא מאמינים בדו-קיום. זה הפרי שהמדרסות המקומיות נותנות. האם חנכנו לנער לפי דרכו או לפי דרכנו.

נא להכיר: אלה ילדינו ותלמידינו, והם הולכים ומתכערים דווקא כשמשרד החינוך משקיע את עיקר משאביו – חומר ורוח – “בחיזוק הערכים היהודיים והציוניים”. כדי כך הוא מתרכז ב”תרבות ומורשת ישראל”, עד שהחינוך לדמוקרטיה, לאזרחות ולחיים משותפים נשמט מתוכנית העבודה החדשה, שנשלחה לאחרונה לבתי הספר. מהמדינה היהודית והדמוקרטית נותר חצי בלבד, שבלי השלם אין לו קיום: אם לא תהיה דמוקרטית, היא פשוט לא תהיה.

זה מה שקורה כשמעמידים את כל העולם על הקשר לקרית ארבע היא חברון; כאשר מתפלשים רק באפר של עצמנו. לו נחלצנו לרגע מהגטו המנטלי והתרבותי, לו פתחנו צוהר גם לערכים של דמוקרטיה ושלום, סובלנות ופלורליזם, להכרת השונה וקבלת האחר – כי אז היו פני הדור פחות כלביים ויותר אנושיים.

מה בצע בהעלאת שיעור הזכאות לבגרות – שני אחוזים לכאן או לכאן – אם זה התוצר הלאומי המוגמר, שעמדות גזעניות ואנטי דמוקרטיות שוטפות את מוחו היהודי. יהודי טוב, באוהלו ובצאתו, מוכרח להיות בן אדם – זה תנאי מוקדם – אלא אם סבורים שאין השניים מסוגלים להתקיים בכפיפה אחת, והם בנתיב של התנגשות. כדי להיות יהודי, די להיוולד לאם הנכונה, המאמץ הוא כולו שלה, עם אפידורל או בלעדיו; כדי להיות בן אדם, מתחייבת תרומה אישית למאמץ.

ואין בן אדם אלא מי שמכיר בזולתו כמוהו, וחשוב להתוודע אליו, אל תלאותיו ותקוותיו. אף אחד לא נולד רוצח, אף אחד לא נועד להיות נרצח, ולשום עם אין מונופול על סבל ואבל. תמרור האזהרה מפני שואה, ג’נוסייד, פוליטיסייד, אתנוסייד, טיהור אתני, הוא אותו תמרור בכל מקום ובכל זמן. אמנם המחקר המלומד נותן בהם סימנים מבדילים, אך קורבנות אינם מדקדקים בהגדרות.

ישראל היא המדינה האחרונה שיכולה להרשות לעצמה הכחשה – אותה פירצה שקוראת לרוצחים, הנה הם באים. ואם במשכן הנשיא ובמשרדי ראש הממשלה והחוץ מסרבים עדיין להבין, על משרד החינוך להסביר להם; זה תפקידו. אין די ביותר תעודות בגרות הנערמות לחתימה על שולחן השר והמנכ”ל, שהן בעצם תעודות עניות ופורענות.



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

טרור אקולוגי

אריק זיו ויזר

ליכודניק מצדיע לעיתון “הארץ” על הבאת סיפור המרגל מאיר בינט

אריק זיו ויזר

תומכים בנתניהו מצביעים בסקר YNET

אריק זיו ויזר

הספר “מִזכּר” – הגרסה הדיגיטלית להורדה

אלי חזן

דברי הימים של מלחמת השחרור (פרק 9 )

אריק זיו ויזר

מדד הפוליטיקאים ברשת – חוטובלי מפתיעה

אריק זיו ויזר
דילוג לתוכן