:
לאחרונה הופרט משק המים וכיום תאגידים פרטיים אמונים על גביית התשלומים בגין מים, במקום הרשויות המקומיות עם זאת, המונופול על אספקת המים נותר בידי ‘מקורות’
> הרקע לחקיקת החוק
▪ ▪ ▪
אידיאולוגיית ההפרטה הגיעה גם אל שלטון המקומי בישראל.
למרות הקשיים האחרונים שנערמו על דרכה עם נפילת הבורסה בניו-יורק לאחרונה, וקריסת חלק נכבד מהמערכת הפיננסית העולמית, הרי שבישראל משרד הפנים מוביל מהלך של הפרטה חלקית לפחות של משק המים העירוני.
כידוע, קיימים מספר סוגים של הפרטה: מלאה, חלקית, סלקטיבית או באמצעות צוו זיכיון. משרד הפנים דחף לחקיקת “חוק תאגידי המים והביוב-2001”, הקים את מנהל המים ברשויות המקומיות,ויחד עם הרשות לשירותים ציבוריים מים וביוב, הוחלט על הפרדת משק המים ברשויות המקומיות משאר הפעילויות של הרשויות המקומיות.
מדובר על 20000 ק”מ של קווי מים וביוב ומעל 1000 מתקנים. העלות המשוערת של נכסי משק המים המוניציפאלי היא 12-14 מיליארד שקלים. לשם השקעה בתשתיות כמו החלפת צנרת יש צורך בכ-1.8 מיליארד שקלים (אקלימטון,2009).
מטרת חוק תאגידי המים והביוב מתוארת בסעיף 1(א) לחוק זה הינה:
(1) להבטיח רמת שירות, איכות ואמינות נאותים, במחירים סבירים ובלא הפליה, בתחום שירותי המים והביוב;
(2) להבטיח ייעוד של ההכנסות ממתן שירותי אספקת מים וביוב לצורך השקעות במערכות המים והביוב, הפעלתן ומתן השירותים;
(3) לאפשר גיוס הון להשקעות במשק המים והביוב, ושיתוף משקיעים פרטיים בבעלות ובחלוקת הרווחים;
(4) להביא לניהול עסקי, מקצועי ויעיל של מערכות המים והביוב ברשויות המקומיות;
(5) לעודד חיסכון במים ובמשאבים אחרים, שמירה על מקורות המים, בריאות הציבור, איכות הסביבה וערכי טבע ונוף ומניעת זיהום הים והנחלים, ככל שהדברים נובעים ממשק המים והביוב;
(6) לעודד תחרות במתן שירותים הקשורים במשק המים והביוב.
(2) (ב) לשם השגת מטרות החוק יוסמכו הרשויות המקומיות להקים, לפי חוק זה, חברות לשירות ציבורי, שתפקידן העיקרי יהיה לתת שירותי מים וביוב בתחומיהן; על החברות יוטלו חובות לעניין מתן השירותים, באיכות נאותה לכלל התושבים בלא הפליה, יוסמכו לגבות את התשלומים בעד השירותים, והן יהיו נתונות לפיקוח הממונה ולבקרת איכות ועלויות השירותים בידי הרשות, אשר תקבע גם את תעריפי השירותים.
החוק אסר על הרשויות המקומיות לטפל במים והביוב שברשותן מפברואר 2008 והעביר את האחריות לכך לידי תאגיד נפרד. החוק מאפשר לשתף משקיעים פרטיים בבעלות על התאגיד וברווחים מהמים באמצעות התשלומים שנגבים מהתושבים.
עד כה הוקמו רק 28 תאגידי מים ב-48 מתוך 252 רשויות מקומיות. עם זאת ניתן לפטור רשויות מהקמת תאגידים מטעמים מיוחדים.
ב-2008 הנחה ראש הממשלה אולמרט את שרי הפנים והאוצר לגבש קריטריונים שלפיהם יוענק פטור לרשויות. בעקבות כך הקפיאו חלק מהרשויות את הליך הקמת התאגיד, עד עתה לא נקבעו תקנות.
לאחרונה החל משרד הפנים בשורת סנקציות נגד הרשויות, הכוללות אי אישור תקציבים והפסקת אישורים ללקיחת מלוות. מכיוון שמדובר בתקופה בה אמורות הרשויות לאשר את תקציבם ל-
2009, מדובר בפגיעה משמעותית. מהמשרד נמסר כי הוא מפעיל סנקציות כנגד כל רשות מקומית שלא סיימה את הליך התאגוד. בין הרשויות שבהן לא הוקם תאגיד נמצאות רמת גן, הרצלייה, רעננה ורחובות. גורמים בשלטון המקומי הגדירו זאת כ ‘מלחמה’ נגדם.
הרקע לחקיקת החוק
חוק תאגוד משק המים העירוני נחקק על-רקע גירעון ענקי של 2 מיליארד שקל בהשקעה בתשתיות מים וביוב ברשויות המקומיות, שיעור גבוה של פחת מים (העומד על 60 מיליון מ”ק בשנה) ושיעורי גבייה ירודים.
הפתרון למספרים הקשים הללו היה טמון בביצוע רפורמה ארגונית מקיפה במשק המים: הקמת תאגידי מים עירוניים ואזוריים. עד עתה הוקמו כ־ 14 תאגידי מים בישראל, המספקים 200 מיליון מ”ק בשנה – שליש מכמות המים העירונית הנצרכת בישראל.
הרשויות המקומיות טוענות שהקמת התאגידים פוגעת בקופת העיר ומעלה את תעריפי המים בעשרות אחוזים. ברם, תאגיד מית”ב בפ”ת למשל, העביר השנה לקופת העירייה 83 מיליון שקל,ועד סוף השנה יעביר 12 מיליון שקל נוספים כדיבידנד. וקופת העיר התמלאה.
הרפורמה במשק המים הינה צעד לקראת ההפרטה, שכן הממשלה השאירה את הטיפול במשק המים בידי הרשויות המקומיות, על-מנת שאלו ישמשו כזרוע הארוכה של השלטון לצרכי גבייה, מואצת מהגבייה שהייתה בטרם הוקמו התאגידים. חשוב לציין כי בתחום שאיבת המים קיים המונופול של חברת “מקורות”, אשר מספקת המים לרשויות ואלו מובילים אותם אל בתי התושבים.
למעשה עד היום לא הובאו לציבור לצורך דיון ציבורי כל נתונים, חלק טוען שמחיר המים יאמיר שכן הרשויות רואות כאן פוטנציאל מימוני, חלק טוען שלטווח הארוך איכות המים תשתפר.
מכל מקום ריבוי הגופים המעורבים בתהליך התאגוד: הרשויות המקומיות, משרד הפנים, הרשות הציבורית למים שתחליף את נציבות המים במשרד החקלאות, משרד התשתיות, חברת מקורות,רשות החברות הממשלתיות שהתאגידים העירוניים יהיו תחתה כרגולאטור, כל אלו טומנים ידם בתהליך התאגוד.
למעשה ניתן היה להעביר חלק מהפעילות באופן של זיכיונות, מיקור חוץ, או מכרזים, ברם, הממשלה נקטה בהליך ביניים של פשרה כלומר: הפיכת מחלקות המים בעיריות לחברות לתאגידים, אך השאירה את הטיפול במים כמונופול בידי מקורות והממשלה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
