ההחלטה להשקיע ברשימה עצמאית בראשות גדי אריאלי שירוץ לראשות העיר היא מקוממת.
גם אם הליכוד רוצה להשקיע כסף במועמד לראשות העיר, שזה עצמו מוטל בספק, גדי אריאלי הוא לא הדמות המועדפת.
בסקר שהליכוד עצמו הזמין, אלו תוצאות הסקר (גנדלמן הוא ראש העירייה המכהן):
גנדלמן מול מועמדי ליכוד בנפרד:
גנדלמן 53%, אוהד מרחב 15%.
גנדלמן 51%, גדי אריאלי 12%.
גנדלמן 55% אורלי יחזקאל 11%.
גנדלמן 54%, שלמה בוזגלו 10%.
גנדלמן כשכל האחרים מתמודדים:
גנדלמן 49%.
יחזקאל 6%.
מרחב 5%.
בוזגלו 4%
אריאלי 4%.
כשבודקים שיעורי חשיפה, הנה הנתונים:
שלמה בוזגלו מוכר ל- 46% מהתושבים.
יחזקאל ומרחב מוכרים ל 40%.
גדי אריאלי ל- 27%.
לגדי אריאלי אין שום יתרון על שלושת האחרים:
שלמה בוזגלו, שנבחר למספר1 ברשימה, מילא תפקידים בכירים בעיר חדרה, משמעותיים.
לאריאלי אין כלל ניסיון עירוני.
יש סקרים מפורטים אחרים שמראים שהמצב הרבה פחות טוב מבחינת אריאלי.
מבחינה משפטית: גם אם הליכוד יריץ מועמד לראשות העירייה, אין נסיבות מיוחדות שזה יהיה גדי אריאלי ולא בוזגלו.
מחדלי וועדת ההיגוי והתנועה:
פס”ד של בית הדין מה 21.5 נתן לועדת ההיגוי עד ה- 20.6, לקבל החלטה.
לא התקבלה החלטה עד ה- 20.6: הייתם מצפים שבזה ייגמר הסיפור? אתם טועים.
לועדת ההיגוי כוח עצום, אבל היא מחויבת לזמן את הנפגעים ועוד, אך זה לא קרה.
לסיכום:
אי עמידה בזמן שקבוע בפס”ד.
אי עמידה בחובות של וועדת ההיגוי.
אפס נסיבות מיוחדות, אולי להיפך.
למה זה קורה? חלק מהתפוררות מתקדמת של הדמוקרטיה בתנועה.
והדבר החמור: לא ברור, אבל יש מצב שלפני העתירה ולפני פס”ד חלוט נראה שמישהו בליכוד
כבר עושה צעדים.
הסיפור של חדרה מדגים את הטענה: ברגע שיש לגופים בתנועה היתר לצפצף על פסקי דין, לא לעמוד בחובות שלהם ועוד,
השרירותיות שולטת בכל, ושרירותיות היא מאפיין מובהק של אנטי דמוקרטיה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
