משה איפרגן – מועמד במחוז ירושלים – במספר תובנות לקראת הבחירות
חברי ליכוד יקרים.
שלימות הארץ איננה אידיאולוגיה בעלמא, היא איננה עוד ערך שיש יהודים במדינת ישראל שמאמינים בו ויש שלא. שלימות הארץ היא ערך מכונן, ערך המכונן את תודעת הזכות שלנו כאומה על הארץ הזאת.
צריך לזכור שבאופן כרונולוגי קדמה א”י לעם, הציווי הראשון לאברהם היה ללכת אל הארץ ששם הוא יהפוך לעם “ויאמר ה’ אל אברם לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך…”(בראשית יב’, א’ וב’).
הנכונות של הנהגה יהודית להתכחש לערך הזה מעוותת את תודעת הזכות ומסלפת את המפעל האדיר של שיבת ציון. נכונות זאת מסיטה את הדגש של א”י מערך מהותי לא”י כערך אינסטרומנטלי, למקום מושב גרידא.
הביטוי המוחשי והחי של הערך הזה הוא מפעל ההתיישבות בא”י, מפעל שקדם לציונות כתנועה, בעוד שהעלייה הראשונה לא”י החלה בשנת 1881, הרי שהקונגרס הציוני העולמי התכנס בשנת 1897.
השמאל מזכיר לעצמו ולנו שמדינת ישראל שינתה את דרכה לרעה החל משנת 1967 בעקבות מה שהוא מכנה “הכיבוש”, אנחנו צריכים לזכור את 1967 מכיוון אחר: זו הייתה הפעם האחרונה שמדינת ישראל ניצחה באמת.
מאותה שנה הצליח השמאל להחדיר את שיח “הכיבוש” בצורה כה עמוקה עד כי איבדה ההנהגה את תחושת “צדקת דרכנו” ובעקבותיה את היכולת לפעול אל מול איומים צבאיים ואחרים.
שיח “הכיבוש” הביא לפירות באושים קשים: לשנאת ההתיישבות והמתיישבים ולשמחה על גירוש יהודים.
מבין כל התופעות החמורות אני מציין את היכולת של התקשורת לייצר טינה למתיישבים, כאילו מדובר ב”משוגעים” המונעים מאיתנו לחיות חיים נינוחים ורגועים ושגוררים אותנו למלחמות מיותרות (כי הרי 1967 הייתה מלחמת כיבוש).
הפרי הבאוש השני היה הסכם אוסלו הארור, עת לחץ רמטכ”ל מלחמת ששת הימים את ידיו של רוצח היהודים הגדול ביותר מאז הנאצים. בהסכם זה עיוותה מדינת ישראל את כל אמות המידה של צדק ואמת: הכרנו בארכי רוצח כמנהיג לגיטימי, הבאנו לו את פרס נובל לשלום, הפכנו רוצחים ללוחמי חירות והכנסנו אל תוכנו פנימה את ארגוני הטרור ואת התוצאות אנחנו חשים כבר עשרים שנה בדיוק.
נתן אלתרמן, גדול משוררנו, כתב שיר שבו השטן הוגה, כי הדרך היחידה לנצח אותנו היא להכהות את מוחנו ולהשכיח מאיתנו כי הצדק איתנו. ובכן, השטן הצליח בגדול וזה מה שהביא עלינו את אוסלו, את הנסיגות ואת גירוש היהודים, אנחנו לא מפסידים, אנחנו מתאבדים.
חברי ליכוד יקרים,
כשטועים מאוד בדרך, הדרך הנכונה ביותר לפעולה היא לחזור אל נקודת ההתחלה, אל היסודות. מאז הסכם השלום עם מצרים אנו בדרך לא דרך, כל שטח שויתרנו עליו תמורת שלום הפך לבסיס אויב רצחני יותר, “קיר הברזל” של ז’בוטינסקי הוכח כעקרון של ברזל שתוקפו חזק כביום הגייתו. קיר הברזל מבוסס על הכרת הצדק שלנו והבנה שכל ויתור משמעו פגיעה ביסוד הזה. המאבק נגדנו הוא קודם כל על הצדק.
פעמיים נטשה תנועתנו את היסודות, בהסכם עם מצרים ובהתנתקות, פעמיים החרבנו יישובים פורחים והחזרנו את חץ ההתקדמות של שיבת ציון לאחור, פעמיים טעינו.
תנועת הליכוד צריכה לשוב ולהיות תנועת ההתיישבות, עלינו להתחייב כי שלישית, גירוש לא יהי
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
