ראש השב”כ, רונן בר, מביע תמיכה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מחדלי ה-7 באוקטובר. לדבריו, הוועדה נחוצה כדי להתמודד עם “טענות וקונספירציות” סביב אירועי אותו יום שחור. אבל ברגע שהוא אומר זאת, אי אפשר שלא להרים גבה: מי שאמון על אבטחת ישראל מבית, מי שהיה אמור לדעת, להתריע ולפעול – פתאום מדבר על הצורך בוועדה שתברר את מה שהוא עצמו אמור היה למנוע.
בריחה מאחריות במסווה של שקיפות
נראה שרונן בר מבקש להפנות את תשומת הלב החוצה – אל “הקונספירציות” ואל ועדה עתידית, במקום להפנות אותה פנימה, אל המקום שבו האחריות האישית והמקצועית מחייבת. ראשי מנגנוני הביטחון במדינות דמוקרטיות נושאים בתפקידים עם אחריות עצומה, וכשהם נכשלים – הם מתפטרים. כך היה אחרי מתקפת פיגועים בספרד, כך קרה בבריטניה, כך גם במדינות אחרות שבהן נדרשת תרבות של לקיחת אחריות. אבל בישראל? האחריות מטושטשת, הזמן מתגלגל, ובמקום להתייצב ולהגיד “נכשלתי ולכן אני הולך”, ראש השב”כ מבקש מאיתנו להמתין לוועדת חקירה.
ועדה שתשרת את הנרטיב
ועדות חקירה ממלכתיות בישראל הן לעיתים רבות כלי להסרת אחריות אישית והעברתה לרמה “מערכתית”. המסקנות יתפרסמו חודשים או שנים לאחר מכן, המסקנות הפרסונליות יהיו מעורפלות, ובינתיים רונן בר ימשיך לכהן בתפקידו כאילו דבר לא קרה. הרי לכולם ברור שהשב”כ היה חלק מהקונספציה שהובילה לאסון. כשהאזהרות הצטברו, כשרמזים מסיני ומגורמי ביון בינלאומיים הצביעו על כוונות חמאס – איפה היה רונן בר? האם התריע? האם פעל בנחרצות?
חובת ההתפטרות
רונן בר הוא לא הפקיד היחיד שמתחמק מאחריות, אבל במקרה שלו – האחריות כבדה במיוחד. אין מדובר בטעות שולית או בכשל נקודתי, אלא במחדל בקנה מידה היסטורי, שהביא לטבח של יותר מאלף ישראלים. במדינות אחרות, איש ביטחון בדרגתו היה מגיש את התפטרותו מיד. אם רונן בר באמת מאמין בוועדת חקירה ממלכתית, הוא צריך להראות דוגמה אישית ולומר: “אני נכשלתי – ולכן אני מתפטר.” רק כך הציבור יוכל להאמין שיש כאן רצון אמיתי לבדוק ולתקן, ולא רק ניסיון למשוך זמן עד יעבור זעם.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
