בן גביר שחובר ליש עתיד מוביל להפלת ממשלת ימין, למרות שהתנצל על שגרם לנתניהו להגיע מבית החולים ואת בועז ביסמוט הוציא מבית האבלים, ממשיך בהתנהלות של לפעול נגד הקואליציה ועכשיו חובר ללפיד כנגד הממשלה.
נאמנות עיוורת או לקח היסטורי?
כשאני מתבונן בהתנהלותו של איתמר בן גביר בימים אלה, קשה שלא להיזכר בפרשיות העבר שבהן הימין הפיל את עצמו במו ידיו. כמו בשנת 1992, כשמפלגות מימין לליכוד הפילו את ממשלת שמיר בטענה שאינה “ימנית מספיק”, גם היום אנו רואים את אותה דינמיקה מסוכנת.
בן גביר, בדומה לגאולה כהן ולאנשי התחיה בשעתם, מציג עמדה נחרצת ובלתי מתפשרת. הוא דורש מהממשלה לנקוט במדיניות תקיפה יותר, ומאיים בפרישה אם דרישותיו לא יתמלאו. זוהי אותה גישה שהובילה להפלת ממשלת שמיר ולעליית ממשלת רבין – מהלך שהוביל להסכמי אוסלו.
אך הציבור הימני של היום כבר אינו אותו ציבור תמים של 1992. רבים מבוחרי הימין, שחוו על בשרם את תוצאות הפלת ממשלות ימין בעבר, מביעים חשש עמוק מהמהלכים של בן גביר. הם מבינים שפירוק הקואליציה עלול להוביל לתוצאה גרועה בהרבה מבחינת השקפת עולמם.
בשיחות עם פעילי ימין ותיקים, עולה שוב ושוב ההשוואה ל-1992. “אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור על אותה טעות”, אומר לי פעיל ימין ותיק. “ראינו מה קורה כשמפילים ממשלת ימין מתוך אידיאולוגיה טהרנית”.
האירוניה היא שדווקא בן גביר, שמציג את עצמו כמגן הימין האידיאולוגי, עלול להוביל לתוצאה הפוכה מכוונותיו המוצהרות. כמו בעבר, הטהרנות האידיאולוגית והדרישה ל”ימניות מושלמת” עלולות להוביל דווקא להחלשת המחנה הלאומי כולו.
השאלה היא האם בן גביר ילמד מטעויות העבר. האם יבין שבפוליטיקה, לעיתים דווקא הוויתור הטקטי מוביל להישג אסטרטגי? או שמא נמצא את עצמנו חוזרים על אותם משגים היסטוריים, כשהתוצאות ידועות מראש?
הימים הקרובים יראו האם הלקח ההיסטורי נלמד, או שההיסטוריה תחזור על עצמה – הפעם כטרגדיה, ולא כפארסה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר