השבוע היה דיון על הבחירות לצעירים. מכיוון שהבחירות האלה מעלות את השאלה – מי ינהיג את הצעירים – היה משהו מוזר בכל התהליך. אריאל מורלי, מי שהנהיג את הדור הצעיר, עמד והציג למה אסור ללכת לפריימריס ופתיחת מפקד צעירים. מורלי טען כי זה פוגע באלה כמוהו, שהם כבר פעילים מספר שנים.
טענה זאת הייתה מגוחכת כאשר את אותו בסיס הטענה שמענו מאלה שלא רצו את מורלי וחבריו כאשר הם הקימו את הדור הצעיר כפלטפורמה לפעילות.
אך ככל שאני בורר את המועמדים איני רואה צעיר מנהיג שיכול ליצור כוח משיכה מול הצעירים הנשאבים לבית היהודי, יש עתיד והעבודה. מנהיג צעיר צריך להיות בעל יכולות לעמוד מול הממסד המפלגתי ומנהלת הליכוד הרקובה מהיסוד. צריך מנהיג שיוכל לעמוד מול מנכ”ל נפל כמו גדי אריאלי, ומול יו”ר הליכוד שמסרס כל פעילות מפלגתית.
השבר בימין הישראלי
אם בעבר הדיבור על הזכות שלנו על ארץ ישראל הייתה ברורה והדבר ניכר בעיקר במחנה הלאומי מאז שנות ה – 30 נראה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שבר את
הטאבו על הזכות שאומרת “חלקי המולדת לעם היהודי”. עכשיו כבר מדברים על גבולות ביטחון. הגדרת הביטחון יכולה להתבא במגוון דרכים. הוא פותח שאלות
לפלפול ושאלות שאולי ייראו מהותיות אך בעצם הן ייעקרו מכל שורש דיון ענייני. כך למשל מי יגדיר את הביטחון ?גנרל כזה או אחר? גבול הביטחון יכול להיות נכון להיום קריטי לישראל אך לא מתאים כלל וכלל באם למשל החמאס מחליף את הפתח. לכן, ההסכמה של נתניהו לצאת מישוב אזרחי של הבקעה ורק להישאר עם צבא עלולה להיות בכייה לדורות. הרי יבואו מומחים לביטחון ויקבעו שלא צריך צבא, צריך רק אמצעי התראה.
המאבק על הבקעה הוא ערכי ובסופו של יום יציאה מהבקעה היא תחילת היציאה מכל שטחי יהודה ושומרון.
עכשיו כולם חיים על משאל עם שהוא תולדה של ההבטחה של נתניהו. הבעיה היא שבכל פעם שהפלסטינים לא מסכימים למשהו הרי שהפעם הבאה של תחילת תהליך היא קו הסיום של הויתור האחרון. לפיכך, ההודעה של נתניהו על הסכמה לצאת מהבקעה היא הסכמה רעה. מה שבטוח, פרט לבודדים, רוב מתיישבי הבקעה מזוהים
עם תנועת העבודה והם אידאולוגית מוכנים לצאת תמורת הסכם.
שחרור המחבלים הוא ההאשמה הכי גדולה של הבית היהודי שעצם עין אחת למען אי הקפאה אך בצד השני הסכים בראשונה לשחרור המחבלים. יש גורמים בישע היום
שאומרים שאולי היה עדיף שתהיה הקפאה. שכן, גם בתקופת ממשלת נתניהו הקודמת הייתה הקפאה אך הם הצליחו לבנות. השבוע ראינו אותם בריטואל הקבוע שלהם
שמדבר נגד שחרור המחבלים אך בפועל הם שותפים מלאים למהלך. הרי כבר פורסם שהייתה התייעצות עם בנט ובנט הסכים למהלך.
עכשיו הם מדברים נגד ושותפים לשחרור מחבלים. אני זוכר כיצד לחצו את שרי הליכוד ערב ההתנתקות שיפרשו אך מעניין שאורי אריאל יושב בקואליציה,
נתניהו מדבר על הבקעה ואורית סטרוק נשארת.
חום הקואליציה משאיר את החרדלים בקואליציה גם במחיר שחרור המחבלים וההודעה שנתניהו מסכים לבקעה נקייה מאזרחים.
בוז’י
מאה הימים שלו כראש האופוזיציה עוד לא חלפו אך את הוא מבסס את מעמדו. אין ספק. בשקט בשקט בוז’י מתחיל להוות אלטרנטיבה לנתניהו. ח”כים מהעבודה
טוענים כי בעידן החדש הם מגלים יושב ראש שאפשר לדבר איתו. אחרי עידן שלי – אין מה להשוות.
לבנת
שרת הספורט הוכיחה שוב שהיא השרה שמובילה בתחום העצמת נשים. השנה מדליקות המשואה הן בסימן העצמת נשים. מהלך שכולו לבנת. ללא ספק לימור מוציאה
מהתפקיד שלה כשרת הספורט והתרבות את המקסימום. חובה להזכיר את המאבק המוצדק שלה כנגד איגודי הספורט ועכשיו היכולת שלה לקבוע סדר יום גם
בהדלקת המשואות .
ארדן לעומת ברוורמן
השר ארדן חש בימים האחרונים התעלות כאשר דאג לחדשות המקומיות ומנגד מי שמכשיל ועוזר לבעלי ההון הוא יו”ר ועדת הכלכלה ברוורמן. עובדי החדשות
המקומיות אמרו כי ברוורמן מכר אותם לבעלי ההון בעוד השר ארדן מהליכוד היה קרן התקווה שלהם. הרבה זעם על ברוורמן היה השבוע מצד עובדי החדשות
המקומיות. זה לא יפריע להם להצביע לו בבחירות במפלגת העבודה ? ימים יגידו.
מעריב
עידן חדש במעריב ללא ספק בן צבי יצר מצב חדש. גורמי מקצוע מסכימים כי מעריב החדש הוא עיתון טוב. יש בו מגוון דעות והוא הופך להיות אחד מכלי התקשורת שיש בהם דעות שונות.
אם העיתונים המובילים האחרים נמצאים בתהליך של ירידה בתפוצה ההערכה היא שמעריב יעלה בתפוצה. זוהי ללא ספק הפתעה לטובה אחרי הרבה שנים שהמו”לים
היו מטעם וגמרו את העיתון.
עובד חוגי
ללא ספק אחד הלוחמים הגדולים נגד המסתננים. חוגי לוחם ללא תקציב כאשר אלו התומכים במסתננים הפכו את זה לפרנסה.
השבוע היה קטע מצולם בו המסתננים מפגינים וצועקים לתושבי דרום תל אביב לפי הצבע : לכו לתימן, לכו למרוקו ולכו לרוסיה. מתברר כי המסתננים הם
לוחמי הגזענות הגדולים .
העוני
בכל עת ועת מופיע דוח העוני אך נתונים מסוימים נעלמים מהדוח : כמה חרדים וכמה ערבים נמצאים מתחת לקו העוני. ומדוע? כי אז יגידו לאותם חרדים שנמצאים באוהלה של תורה שנגמרה החגיגה ששאר הציבור צריך לממן את ההחלטה שלהם לא לעבוד.
לכן דו”ח העוני לא מדוייק .
הגבינה הלבנה
השבוע השר לפיד הודיע כי הוא מחזיר את הפיקוח על מחיר הגבינה הלבנה. מהלך קטן ולא מספק .
אנחנו עוד מעט שנה לקיום ממשלה אזרחית ללא חרדים. האחים בנט ולפיד מבזבזים את המאבק ביוקר המחייה. המאבק צריך להתמקד בהגברת התחרות אך השניים לא מייצרים תחרות. הם לא מפרקים את המונופולים אצל היצרנים. אז לפיד, אם הפיתרון הוא פיקוח על המחירים אז תכנים גם גבינה צהובה, חמאה,נס קפה , טונה ובמבה או בקיצור סל של מוצרים מובילים .
אז באמת. גבינה לבנה ושמנת מתוקה זה לעג לרש. בשבוע שבו מתבצעות העלאות מחירים ומשכורת חברי הכנסת עולה כאשר לפיד טען שלא צריך לעלות. נו אז הוא
אמר.
מפקד בליכוד
גבי קדוש מסתובב לו ומודיע כי הוא פקד אלפי מתפקדים. מתברר כי זהו מפקד דמה כי מי שפוקדים הם לא נאמני ראש הממשלה אלא פעילים. אחד הפוקדים שהעביר טפסים דרך גבי אמר : “מה איכפת לי שגבי השליח שלי? אם מישהו חושב שהמתפקדים שלי הם אנשי ראש הממשלה אז שיחשבו. הם נאמנים אלי ואין לנתניהו השפעה עליהם. כאשר נתניהו יצטרך אותנו תהיה לו הפתעה. כמו שהתעלם מאיתנו אנחנו נתעלם ממנו”.
אריק שרון
אני סבור שהוא אחד המנהיגים שהטביעו את חותמם על מדינת ישראל. יש הטוענים לטוב ויש הטוענים לרע. מה שברור הוא כי אותם אלה שהיו לצידו במשך שנים – המתנחלים- הם אלה שלא שוכחים את הגירוש מגוש קטיף. הם נשאו את שרון על כפיים. הם היו שם לצידו, מימינו ומאחוריו במשך כל הקריירה הפוליטית שלו. עם המהפך של שרון שהחל עם מפת הדרכים ועד ההתנתקות, המהלך הזה היה הגט בין הברית של שרון עם המתנחלים. שלום ירושלמי מביא בסוף השבוע האחרון תיזה ששרון היה הולך להתנתקות גם ביהודה ושומרון ובשכונות בירושלים. ירושלמי מביא את הדברים מהבן המאומץ, רוני סחייק. רוני הוא אחד המקורבים למשפחת שרון כבר עשרות שנים מאז השרות ביחד עם עומרי.
שרון לא ראה הסכם עם הפלסטינים ושרון היה בנתיב של התנתקות חד צדדית עם כל המחירים שלה .
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
