15 C
תל אביב
22 בדצמבר 2024
ליכודניק
נרי אבנרי

צייד הצבועים

מישנה: כדרכם של ציידי צבאים שמחפשים לצוד באזורים שופעי צבאים, גם אני מחפש את הצבועים באזור עתיר צבועים. צבועים עם דבשת. השמאל מלא מהם…

תודה לטוקבקיסט שמכנה את עצמו “כתום לייט” שבחר להגדיר אותי כ- “צייד הצבועים”. קראתי, חייכתי והחלטתי להעיד על עיסתי. פעם אחת…

נקודת המוצא שלי היא: מדינת היהודים נמצאת בסכנה קיומית. מאחר וכך, ישראל זקוקה למנהיגים הכי טובים שיש. מי שאמור לעזור לאזרחים בעלי זכות ההצבעה להכיר, לדעת ולהחליט נכון, היא התקשורת. זהו תפקידה על פי הגדרה. ואת זה עושים באמצעות אספקת מידע פוליטי רלוונטי המבוסס על אמת.

האמת היא הכלל הראשון בכללי האתיקה. פרופ’ אסא כשר, מי שכיהן כנשיא מועצת העיתונות, התפטר מתפקידו, בגין מה שהוא כינה “פשיטת רגל של האתיקה העיתונאית”. התקשורת משחקת משחק כפול. לעיתים יסקרו את האירועים הפוליטיים מהטריבונה של “האדומים”, ולעיתים ידחפו בברוטאליות מהלך פוליטי-מדיני, רק בלי האחריות.

התקשורת מתנהלת על פי קוד של עדר. התוצאה: מאסה. כל פרסומאי מתחיל יודע שהמאסה עושה את התודעה. רק מציאות, הצבועה בצבעים עזים (דם!), יכולה לדלל את השפעת המאסה. הימין מנצח בבחירות בזכות המציאות השחורה שייצרו סוכני השלום, והשמאל שורד בזכות התקשורת. אלמלא היא, השמאל היה נמחק. סוכני אוסלו השאירו אחריהם אלפי משפחות שכולות (משני הצדדים) וחורבן מדיני. במדינתי הדמיונית, אבי אוסלו, לעולם לא היה מגיע ללשכת הנשיא.

בשונה מפוליטיקאים שהגיעו לעמדת ביצוע וכשלו- את העיתונאים, אי אפשר להעיף עם פתק! העובדה הזאת גורמת להם לחוש בלתי פגיעים, ולהמשיך להפיץ את האג’נדה שהבוחר השליך לפח. מהבחינה הזאת ניתן לקבוע שכלבי השמירה לא שומרים על כללי המשחק הדמוקרטי. בהתנגשות בין האתיקה לבין האג’נדה, האתיקה יוצאת כשידה על התחתונה. תזת האתרוג היא חרפה.

 

 

ולפני שאני ממשיך, כמה מילים על צביעות. הצביעות היא אחותו המאופרת של השקר. הרייטינג של שני הערכים האלה, הצביעות והשקר, לעולם לא יהיה אפס, משום היתרונות הגלומים בהם. בחברה מתוקנת, השימוש ביתרונות האלה אסור ובלתי מוסרי. לא אצלנו. במדינת ישראל, התקשורת מאפשרת לרמות, לשקר, ואפילו לגנוב ניצחון בבחירות, למי שהיא חפצה ביקרו. “את בשורת ההינתקות”, אמר יוסי שריד, “נגזר עלינו לקבל ממצורע”. הוא התכוון ממנהיג מושחת. התעלם מרמיסת כללי המשחק הדמוקרטי.

דוגמא לצביעות היא היחס של התקשורת לגניבת מנדטים (יואל מרקוס: “קדימה היא בעצם ליכוד גנוב”! הארץ / 5.12.08). כששרון גנב 14 מנדטים מהליכוד, התקשורת הריעה ונתנה תעודת כשרות. כשהשמועות אמרו ששאול מופז רוצה לפצל את קדימה, השיניים של כלבי השמירה ננעצו בבשרו, עד כי הכחיש את כוונתו. ציפורה הגדירה את הניסיון לפצל את קדימה כ- “פוליטיקה של ביבים”. היא כיוונה לביבי. מהליכוד מותר לגנוב. להשיב חצי מהגזילה- זה אסור! מה זה אם לא צביעות?

כדרכם של ציידי צבאים שמחפשים לצוד באזורים שופעי צבאים, גם אני מחפש את הצבועים באזור עתיר צבועים. צבועים עם דבשת. השמאל מלא מהם…

 

 

 

 

 

למאמר המקורי לחצו כאן



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

רוני בראון: ביבי עשה ניסים ונפלאות בכלכלה

אריק זיו ויזר

אלוף בן, זה בשבילך

אריק זיו ויזר

כמה מילים על (אובדן ה-) בושה / כתב: נרי אבנרי

אריק זיו ויזר

מתי הצביעות לגיטימית

אריק זיו ויזר

תגובה למאמר של יצחק זמיר

אריק זיו ויזר

שאול מופז, זה בשבילך

אלי חזן
דילוג לתוכן