“וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱ’לֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל ה’ אֱ’לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ, אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה’. וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה’ אֱ’לֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה’ אֱ’לֹהֶיךָ” (דברים, כ”ו,ה’-י’)
טבעו של האדם להיזקק לאחרים, אם תמורת שכר ואם בחסד. כך או כך מדרכי הנימוס הוא לומר “תודה” על כל טובה שהוא מקבל: רכישת מוצר, קבלת שרות וגם על סבר פנים יפות שהוא זוכה לקבל. אמירת “תודה” פועלת המון. היא נותנת תחושת סיפוק לנותן הטובה, שאכן הטובה שנתן הייתה רצויה והיא נותנת גם למקבל. הוא חש שהוא “שילם” על קבלת הטובה ולא קבל אותה כנזקק, המושיט יד לעזרה – “לחם חסד”. פרשת “כי תבוא” מעלה בדרגה אחת את הבעת התודה. לא רק אמירת “תודה”, אלא גם “הכרת הטוב” .
בפרשת “כי תבוא” ישנה מצוות הבאת ביכורים: חובה על בעל שדה להביא לבית המקדש פירות ראשונים שגדלו בשדה שלו. בכך הוא מבטא הכרת הטוב למי שזיכה אותו להגיע לרגע מרגש זה – ה’ – שהוריד גשמים וגידל את פירותיו. למצווה זו מצטרפת, קבוצת משפטים שעל החקלאי לומר במעמד זה בירושלים, במקדש.
זה מביע הכרת טובה, אך תוכנו – לא מה שציפינו. הגיוני היה שתוכן הדברים יהיה אישי, הבעת תודה והכרת טובה על מה שקיבל החקלאי מה’ החל מהזריעה וכלה בקצירה ובקטיף הפירות, אך הוא מביע הכרת טובה על הטובות שקיבל העם מה’ לאורך ההיסטוריה, החל מעבודת יעקב אבינו אצל לבן בחרן, דרך שעבוד מצרים, יציאת מצרים והכניסה לארץ. כלומר, ודאי שיש לחקלאי הכרת הטוב במובן האישי, אבל במעמד כה מרומם, בהבאת הבכורים בבית המקדש, המקום המרכזי להשראת השכינה, שכל ישראל פונים אליו, במקום זה צריך הוא להזכיר את הטובות שגמל ה’ עם כל העם, כדי להגדיל את שבחו של ה’.
הכרת הטוב” היא הבעה של תחושת תודה עמוקה של המוטב לטובה שקיבל. תחושה זו היא סוג של מחויבות מצפונית המלווה את המוטב לאורך זמן. הוא לא יוכל לשכוח לעולם את הטובה שקיבל ויחפש דרכים לבטא אותה מולו. ביהדות נחשבת מידה זו כמרכזית וחשובה ביותר.
מכללי הנימוס הוא לומר “תודה” למי שמטיב אתך. פרשת “כי תבא” מלמדת על מעלה גדולה מזו: להכיר טובה באמירה ובעשיה המתארים באופן בולט את מקומה של הטובה כעוגן לחברה בריאה וטובה .
אלי כהן מירושלים עיר הנצח
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
