והפעם ערך לא פוליטי. על ד”ר צבי תבור ששינה את חיינו ואת חייהם של תושבי העולם המערבי בפיתוח דוד השמש המודרני אשר חוסך חשמל רב ואנרגיה
ד”ר הרי צבי תבור (נולד ב-1917) הוא חלוץ החוקרים של ניצול אנרגיה סולארית בישראל. זכה להוקרה בינלאומית על מחקריו והיישומים שלהם. בעל תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת לונדון, ותואר דוקטור בתחום האנרגיה המתחדשת מהאוניברסיטה העברית.[1] זוכה עיטור הנשיא לשנת 2013. תבור הוא ככל הנראה המפתח של דוד השמש המודרני אשר חוסך חשמל רב ואנרגייה בישראל ובעולם כולו.
תוכן עניינים
[הסתרה]
ביוגרפיה[עריכה | עריכת קוד מקור]
צבי תבור נולד בלונדון, אנגליה, בשנת 1917. בילדותו היה חבר בתנועת הנוער הציוני הבונים, שם השתלב כמדריך וכחבר הנהלה. תבור רכש את השכלתו בפיזיקה באוניברסיטת לונדון (1937), ובמקביל עסק במחקר ופיתוח של מכשור אוטומציה. בשנת 1947 עזב את עבודתו ועבר לצרפת על פי בקשת פעילי ההגנה, כדי ליישם את הידע שלו בפיזיקה לצורך הסבת אוניות משא לאוניות נוסעים, כך שתאפשרנה הובלה בטיחותית של מספר עולים רב לפלשתינה-א”י במסגרת עליה ב. על פועלו זה קבל את עיטור לוחמי המדינה. תבור עלה ארצה בשנת 1949 והצטרף למועצה למחקר ופיתוח שהוקמה על ידי ראש הממשלה דאז בן-גוריון, והקים את המעבדה הלאומית הישראלית לפיזיקה, שאותה ניהל במשך עשרים וארבע שנים. במקביל השלים לימודי תואר דוקטור באנרגיה מתחדשתבאוניברסיטה העברית בירושלים. תבור סבר כי מדינת ישראל שאינה משופעת במקורות אנרגיה, חייבת לפתח מקורות אנרגיה חלופיים, כדי לצמצם את יבוא מקורות האנרגיה שלה. את משאביה הצנועים של המעבדה שהקים הוא הקדיש לחקר אנרגיית השמש.
פיתוח טכנולוגיה סולארית[עריכה | עריכת קוד מקור]
תבור אחראי לפריצת הדרך הראשונה בישראל ובעולם בטכנולוגיה הסולארית: פיתוח המשטח הסלקטיבי המוכר בכל העולם כ- “משטח הסלקטיבי של תבור” . המשטח הסלקטיבי שיפר בצורה משמעותית ביותר את יעילות הקולטים הקיימים של דודי השמש, והפכה אותו למוצר שאנו מכירים היום. פריצת דרך מדעית זו והפכה את תבור ומדינת ישראל למובילים עולמיים בטכנולוגיה של אנרגיית השמש, והתאפשרה התפשטות נרחבת ביותר של השימוש בדודי השמש. כהערכה לחשיבות הרבה של עבודתו, בחר ראש הממשלה דוד בן-גוריון להודות לתבור באופן אישי ולהעניק לו פרס. בשלב מאוחר יותר הממשלה אף חייבה את השימוש בדודי השמש בחוק, ובכך הפכה ישראל למדינה הראשונה בעולם בחקיקה בתחום זה. כתוצאה מזה נחסכות למדינה מיליוני חביות נפט בשנה, ומאות מיליוני דולרים. הערכות של המשרד לאיכות הסביבה קובעות כי החיסכון השנתי אשר נובע באופן ישיר מהמצאתו מסתכם ב-4% ממשק האנרגיה הישראלי. תבור המשיך ושיפר את הטכנולוגיה של חימום המים בהמצאת ה”חמם”, המאפשר חימום מהיר וחסכוני של כמות חלקית של מים, וחיסכון משמעותי בחשמל. ברמה העולמית, אימוץ המודל הישראלי לדודי שמש באזור הים התיכון ובמדינות רבות אחרות, הביא לירידה בזיהום אויר והפחתת התלות הפוליטית והכלכלית בנפט. בעקבות הצלחת המשטח הסלקטיבי, הוקמו תחנות כוח קטנות המופעלות באנרגיית השמש, לשימוש באזורים מרוחקים שאינם מחוברים לרשת החשמל, בעיקר בארצות מתפתחות. המצאת המשטח הסלקטיבי פרצה את הדרך לפיתוחם של קולטי שמש לטמפרטורות גבוהות, לשם הקמת תחנות כוח סולריות-תרמיות, כגון אלו שהוקמו על ידי חברת “לוז”הישראלית בשנות ה- 80 ברחבי ארצות הברית, שייצרו מאות מגוואט חשמל, והיו הראשונות מסוגן בעולם.
תחומים נוספים של המחקר הסולארי : בשנת 1958 הציג קולט קבוע לייצור חשמל, בעל מראות מרכזות קרני שמש, שאינו חייב לעקוב אחר תנועת השמש בשמיים. הייתה זו פריצת דרך חשובה בתחום האופטיקה הסולארית וקולטי שמש רבים בעולם נבנו על פי דגמיו. תחנות כוח סולאריות מסוג “שוקת פראבולית”, אשר מנצלות את הידע שנרכש ממחקריו של ד”ר תבור, נחשבות עד היום לטכנולוגיה הסולארית המפותחת והאמינה ביותר. אלפי מגה-וואטים של תחנות כוח כאלו נמצאים ברחבי העולם כפתרון מוכח לייצור חשמל נקי וידידותי לסביבה.
פיתוחים טכנולוגים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]
תבור צירף לשורותיו מהנדס צעיר, עולה חדש מצרפת – יהודה ברוניצקי. יחד הם פיתחו טורבינה (ORC) שהיוותה הבסיס לחברת “אורמת תעשיות“, מן החברות הישראליות החשובות בעולם האנרגיה ומי שהקימה תחנות גיאו-תרמיות לייצור ברחבי העולם.
לד”ר תבור היה חזון להחיות את רעיון הבריכה הסולרית, שהגה ד”ר רודי בלוך עשר שנים קודם לכן. בשיתוף חברת אורמת, הצליח לייצר את המגאוואט הראשון, בבריכות סולאריות שנבנו בעין בוקק, אך לא נמצא המימון להמשך הפרויקט בארץ. בעולם אומץ מודל הבריכה הסולארית ליצור חשמל ולהתפלת מים.
תבור היה חלוץ בתכנון בתים “ידידותיים לאקלים”, בעיקר בזכות תכנון חלונות מבודדים להקטנת עומס חימום וקירור במבנים.
צבי תבור הקדים הרבה את זמנו בהבינו, שגם אם תחנות הכוח יומרו לתחנות אנרגיה חלופית, עדיין לא יהיה בכך מענה לתחבורה, המנצלת כשליש מסך תצרוכת האנרגיה. הוא פיתח, בשנות השבעים, רכב חשמלי (שבהמשך ייקרא רכב היברידי חשמלי.) בזכות רעיון מקורי של הוספת גלגל תנופה קטן, המשפר את התאוצה, הצליח להביא את ביצועי הרכב החשמלי האיטי לרמת כלי רכב מוטורי. הדגם שהוא ייצר עם צוותו הוצג בהצלחה בוועידה הבינלאומית של דיסלדורף ב-1974, אך כחלק מהמצאותיו אחרות, גם זו הקדימה את זמנה. לישראל לא הייתה תעשיית מכוניות, וגם היצרניות הבינלאומיות עדיין לא היו ערות להשפעתו המזיקה של זיהום האוויר מתעשיית הרכב הרגילה, ולא חזו את האמרת מחירי הדלק, על כן לא מצאו עניין ברעיון החדשני, ולא נמצא היצרן שיהפוך אותו למוצר מסחרי. חזונו של תבור התגשם אחרי 25 שנה, וכיום המכוניות ההיברידות הופכות לכלי התחבורה המועדף.
צבי תבור פרש מהשירות הממשלתי ב 1975, אך המשיך לעבוד במסגרת המכון למחקר מדעי- SRF- ארגון שלא למטרות רווח, שמומן בלעדית על ידי קרנות מחקר שהושגו במאמציו שלו לצורך זה. גם כאשר פרש בגיל 80 שנה, לא חדל מתכנון והגייה של רעיונות בתחום התמחותו, ועד לשנים האחרונות תבור היה פעיל במחקר מדעי בתחום התחנות הסולאריות ולווה מקרוב את ההתפתחויות האחרונות בנושא.
פרסומים והוקרות[עריכה | עריכת קוד מקור]
עבודתו המתמשכת של תבור בתחום אנרגיית השמש התבטאה וצוטטה בפרסומים מרובים בספרות המדעית (מעל 100 מאמרים) ובוועידות בינלאומיות והביאה להאדרת שמה של מדינת ישראל ברחבי העולם. תבור נענה להזמנות להרצות בפני עשרות ארגונים ברחבי העולם כולל יונסקו, FAO וגופים אחרים של האו”מ, האקדמיה האמריקנית למדע ומוסדות רבים אחרים. מאמציו והישגיו האישיים של ד”ר תבור ביססו את מעמדה של ישראל כשחקנית מפתח עולמית במחקר לפיתוח אנרגיות חלופיות, כבר מימיה הראשונים של המדינה. המוניטין שיצר בימים ההם, משמשים עד היום קרש קפיצה לחברות ישראליות צעירות בתחום הסולארי .
מיטב המוסדות בתחומי המחקר המדעי העניקו לו אותות כבוד על עבודתו, ובהם:ה- Royal Society of Great Britain(1975) .גרמניה העניקה לו את “Krupps Foundation medal for energy”וה-“German Diesel Society medal ב 1981.בשנת 1982 העניקה לו האגודה הבינלאומית לאנרגיית השמש את ה-“Farrington Daniels Award” על חלוציות בתחום המחקר באנרגיית השמש. בהמשך העניקה לו האגודה פרס מפעל חיים על תרומתו הרבה לתחום (1999). בישראל קיבל ב-1992 תואר דוקטור כבוד ממכון ויצמן “כהוקרה על חידושיו המדעיים הבולטים שהעמידו את ישראל בין חלוצי השימוש במקורות אנרגיה חלופיים”. בשנת 1995 זכה בפרס “יו”ר הכנסת לאיכות החיים “על תרומה ייחודית בקידום ופיתוח השימוש באנרגיה סולארית על כל גווניה, ועל כי פועל במסירות ללא קץ להפצת הידע והמודעות בארץ ובעולם, לצורך להשתמש באנרגיית השמש ולשמור את הסביבה”.הקונגרס היהודי-אמריקאי, שהיה מיוזמי חוק למימון מחקרים משותפים בין ארצות הברית לישראל בתחום האנרגיה החלופית ה–USIECA, העניק לתבור ב- 2009 פרס מפעל חיים על תרומתו רבת השנים לפיתוח מקורות אנרגיה חליפיים בארץ ובעולם.
אגודות מדעיות[עריכה | עריכת קוד מקור]
צבי תבור היה ממקימי האגודה הבינלאומית לאנרגיה סולארית. הוא היה חבר ועד נבחר מרבית חייו ושימש נשיא האגודה למשך שנתיים בשנים 1983-1982. בארץ שימש תבור נשיא האגודה הישראלית לאנרגיית שמש בשנים 1979-1990 ובשנים 1996-2000. לכבוד יום הולדתו ה- 80 פירסמה האגודה הבינלאומית לאנרגיה סולארית אסופה של מאמריו העיקריים בספר. בסקירה על הספר כתב פרופ’ גוטסברגר: “תבור, לעניות דעתי וגם לדעתם של רבים אחרים, החלוץ המשמעותי של אנרגיית השמש… מדהים כמה הרבה מהטכניקות הברורות של היום נוצרו למעשה על ידו.”
על כל אלה נבחר לקבל את עיטור הנשיא 2013.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- “בריכות השמש מפיקות חשמל” – מאמר מאת קפאי פינס ב”מדע” על מחקריו של תבור בשנות ה-50
- צפריר רינת, “צבי תבור, אתה הראשון שפיתח פה רכב חשמלי?”, באתר הארץ, 22/04/2010
- מירב אנקורי, צבי תבור: “רכב חשמלי? פיתחתי אותו 35 שנה לפני שי אגסי”, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2009
- יעל עברי-דראל, פואד: פרס ישראל ל”אבא” של דודי השמש, באתר ynet, 3 בספטמבר 2008
- ראשית אנרגיית השמש בישראל – סרט וידאו בכנס לאנרגיה מתחדשת בישראל, 2007
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
