ראיון עם קובי צרפתי- יהודי ציוני. “בעילבון אמרו לי ביום העצמאות: “אחרי שנחסל אתכם ב”שטחים”, נחסל אתכם בגליל”. ערבי – ישראלי – בדואי אומר לי בפנים: “אני מחכה ליום העצמאות שלי”. תפשתי אותו בבית חולים רוטשילד, מחכה לניתוח עם רגל מרוסקת.
קובי צרפתי-איש שמח (“הוספתי את הכינוי “איש שמח” מכיוון שגם אם יש בעיות אני ממשיך לשמוח ולא נשבר, כך אני צעיר לנצח”) גר בישוב מסד בגליל התחתון. הוא גדל בקרית אתא, עבר לקבוץ דן , ומשם למסד. בן 52 ואב לילד. תפשתי אותו בבית חולים רוטשילד, מחכה לניתוח עם רגל מרוסקת.
“יש לי שטחי מרעה בחכירה ממנהל מקרקעי ישראל . עדר פרות שלי רועה שם, וכך אני שומר על אדמות המדינה. באוגוסט 1983 הגעתי למסד כדי לייהד את הגליל. השטחים הם על הר קוץ- על שם משפחת כוהנים שחיה שם לפני אלפיים שנה, כך כתוב במקורות. רוב ההר מגודר. חלק ניתן לתושבי עילבון. זהו כפר נוצרי-ערבי ששליש מתושביו הם בדואים משבט אל-הייב, יש להם שכונה משלהם ובה מסגד. בצד השני של הכפר יש את שכונת הבדואים של המואסי, ואחרים. בשטחי המנהל שחכרתי גדלתי בתחילה צאן, ואחר כך עברתי לפרות.
הבדואים לוטשים את עיניהם על שטחי המרעה, ועושים הכול כדי שאתייאש ואנטוש. הם פועלים באינטנסיביות רבה. לפני חודשיים חתכו לחתיכות קטנות את הגדר, 6 ק”מ. מקק”ל הציעו לי גדר חדשה. אמרתי שחבל”ז. הם יחזרו לחתוך מיד . אז עדיף לתקן את הישן. שיקמתי את הגדר. לקח לי חודש וחצי. כשסיימתי, חתכו הכול.
המשטרה אינה עושה דבר! אתן דוגמאות. 2003 החלטתי שלא אוותר . בכול פעם שפלשו הבדואים לשטח שלי, התקשרתי לטבריה למשטרה. שלחו ניידת, רשמו, הלכו, וזהו. זה חזר על עצמו 6 פעמים. בפעם השישית אמרו לי להגיש תלונה. ירדתי לטבריה חיכיתי בסבלנות שעתיים עד שיתפנה מישהו לרשום את התלונה. ראיתי שהשוטר מבזבז סתם זמן, והתייאשתי. בפלישה הבאה הם לא רצו לבוא. בפלישה השמינית כבר לא הזמנתי אותם. בכול פעם שהגיעו הם היו בתפקיד “פקידים”. כתבו את הספור בשפה שלהם, אני חתמתי, והם הלכו. חוץ מזה לא נעשה דבר.
לפני שנה מסרתי להם שמות של אנשים שפלשו לשטח. אמרתי לשוטר שילך אליהם ויחקור. סרב. אמר שתפקידו לרשום תלונה, ובזה העניין נגמר. השנה פניתי ליחידת “ארז”. נתתי שמות. אמרו לי שאתן גם את שם האבא, נתתי. לא עשו כלום.
אחרי חודשיים של ניג’וז מצדי, שוב חתכו לי את הגדר. שאלתי מהמפקד מה עשית? ענה לי לא הגעתי לזה. לכן שוב חתכו את הגדר. אמרתי לו היו שם לפחות 10 אנשים שחתכו. (יש 5 חוטים על עמוד, לא קל לחתוך ביסודיות, אז צריך 10 אנשים, עקמו את כול הבזנטים, הרבה אנשים נחוצים לזה) אמרתי ודאי דברו בנייד. יש לכם אמצעים לאתר מי היה שם ולהצליב עם השמות שקבלת ממני ולדעת מיהם בדיוק .אמר לי ללכת לשופט. אמרתי לו שזה תפקידו. הבנתי שהוא לא יעביר לשופט ולא יתפוש. הכול היה ידוע לו. כעבור זמן שאלתי- לא נעשה דבר בגלל “עומס עבודה” כדברו.
ב- 2003 הרגו עגלות, חתכו להן אוזניים ואיימו עלי “ככה נעשה לך” .הם לא באים לגנוב. הם רוצים שאפחד ואסתלק. לפני שלוש שנים תפשתי את עדר העיזים בעילבון. שני צעירים היכו אותי בכפר ואני התגוננתי. באו נשים להפריד. הצעירים היו מחסלים אותי. הגשתי תלונה גם על תקיפה. החזירו לי תשובה בפתק בדואר שהתיק נסגר בשל חוסר עניין לציבור, ללא ממצאים. ברוב התלונות גם לא מסבירים למה לא טפלו.
לפני שנה גנבו עיזים מהדיר, הוציאו מספרי אוזן. מצאתי אותם בכפר כנא. זיהיתי את העיזים. טלפנתי למשטרה שיגיעו מיד. לא הגיעו. סגרו את התיק. שלחתי למחוז תלונה. ראיתי את העיזים שלי בעיניים. גנבו אותן בלילה. קבלתי מכתב מבכיר במטה המחוזי של המשטרה שאין סיבה להתערב. פעם אחרת גנבו לי גדיים, ומצאתי אותם מתחת לבית בסג’ור. בקשתי מהמשטרה שיבואו מהר. דחו אותי. אמרו לי גם שאסור לי לקחת אותם בעצמי כי אז אהיה מאשם בשוד. צריך צו בית משפט. אחרי יום הגדיים כמובן לא היו שם, לי הלך גידול של שנה.
הבדואים רוצים לשבור אותי. 23 שנים אני נאבק ולא עוזרים לי. אני מחזיק 1500 דונם רק מטעמים לאומיים-יהודיים. מטעמים לאומיים- ערביים הם רוצים לשבור אותי. אם אני אגיב יכניסו אותי לכלא.
לפני עשרים שנה נכנסו לדיר ושחטו עגלה כדי “לעשות על האש”. הזמנתי משטרה וכלום. הלכתי אחרי העקבות והגעתי לאוהל בדואים. צעקתי, שברתי, איימתי, ויצאתי. למחרת שלמו לי 4 אלפים ₪ במזומן תמורת מה שלקחו. לפני 20 שנה אני פתרתי את הבעיות, באלימות. הייתי מחרים עדר שפלש, הייתי מאיים על המוכתר, והכול נגמר. היום אם אעשה זאת, הם יתלוננו עלי, יכניסו אותי כלא, ואת זה יעשו במהירות, והם יודעים זאת.
כשהגעתי להר לפני 27 שנים, הכול היה כרות ולא היו בעלי חיים, רק תרמילי ציד. היום יש יער גבוה, יפה, סבוך ובעלי חיים. הכול שוקם כי אני שם. אין כריתות ואין ציד. אני שומר על הטבע בעבודה קשה, בשביל המדינה שלי, ואני לא מקבל ממנה עזרה. זה מתסכל!!! אני שוכב במארבים בלילות, לילה לילה בלי עזרה. למחרת צריך לעבוד כדי להתפרנס, לא מהבקר, מזה אין פרנסה. במשטרה אומרים שזה לא מעניין אותם, אז למה הקימו יחידה חקלאית? באתי לייהד את הגליל כדי שיהיה שלנו במציאות. הגאווה היהודית לא נותנת לי להישבר.
בכול פעם כשהודעתי לרשות המרעה על כך שחותכים לי את הגדר, הציעו לי גדר חדשה. בכול פעם אני מסרב. חבל על הכסף של המדינה. אני קושר את הקרעים, למרות שאני בעצם משלם כסף למינהל. האחראי במשרד החקלאות יצר קשר עם “השומר החדש”, ויואל צלצל אלי לפני כמה ימים, הציג את הארגון, והציע עזרה. נדהמתי!. שוד ושבר! חזרנו לימי התורכים. אמר שזה נכון, שאין ברירה אלא לפעול בכוחות עצמנו, ושישלח מתנדבים לעזור לי. אני נשארתי פעור פה. לא ידעתי שזה קיים.
בשביל מה הקמנו מדינה?! בצער עמוק אני אומר: יש משטרה ויש צבא, ואנחנו האזרחים צריכים להגן על עצמנו כמו פעם. כעת השטח שלי פרוץ, אני נמצא בבית חולים. חבל לשקם את הגדר, חבל על הכסף ועל העבודה.
בעילבון אמרו לי ביום העצמאות: “אחרי שנחסל אתכם ב”שטחים”, נחסל אתכם בגליל”. ערבי -ישראלי-בדואי אומר לי בפנים “אני מחכה ליום העצמאות שלי”
מי שרוצה לעזור לו, שיפנה אלי 0524370629
פורסם בחלקו: http://rotter.net/forum/scoops1/37178.shtml
‘מסמך החזון’ הערבי: כיצד צריכה להראות מדינת ישראל?
| בואו נחתום כבר מחר – מאת ד”ר גיא בכור
בחדשים האחרונים פרסמו “ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל”, “וועד ראשי הרשויות הערביות” וארגון “עדאלה” את “מסמך החזון” שלהם, כיצד צריכה להיראות מדינת ישראל, ועל מה הם נאבקים. מעניין לציין שאת הארגונים הללו מממנים או מדינת ישראל או יהודים ליברלים מארצות הברית, החושבים שככה הם עוזרים לישראל. בקצרה, אם לסכם את המסמך הגזעני הזה, הקובע ש”ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית שיזמו האליטות היהודיות-ציוניות באירופה ובמערב”, אילו הם דרישות הערבים, הרואים ביהודים “רוב מהגר”: 1. ביטול חוק השבות. 3. תהיה חוקה פלסטינית, וחברי הכנסת יוכלו לפסול חוקים שיהיו מנוגדים לחוקה הפלסטינית. 5. אזרחות ישראלית מלאה תוענק לכל צאצא של אזרח שנולד בישראל או בחו”ל, ולכל מי שיינשא לאזרח ישראלי. 7. הפלסטינים בישראל יוכלו לבחור לעצמם גוף לאומי מייצג. הרי עד היום ארגונים ערביים אזרחיים-לכאורה פשוט “מרחו” את בית המשפט העליון, ויחד איתו יהודים תמימים בעולם, וישראלים תמימים לא פחות מהם, כאילו מדובר כאן על מאבק ל”שוויון” אזרחי בישראל, דהיינו לתת לערביי ישראל מעמד אזרחי אישי ובכך יחיו כאזרחים מלאים ושווים. עכשיו המסכה הוסרה. לא שוויון רוצה מנהיגות ערביי ישראל אלא שלטון. לא לחיות לצד הרוב היהודי אלא במקומו. לא לכבד את בית המשפט העליון שנתן להם סעד אלא להשתלט עליו, ולסלק ממנו את השופטים היהודים. אין במסמך מילה לא על זכויות היהודים, לא על לאומיות יהודית או על זכויות היסטוריות של היהודים. דבר. אילו פולשים, טפילים, שהסיטואציה שתיווצר עם חזרת מליוני הפליטים הפלסטינים תסלקם ממילא. אפילו אש”ף לא העיז לנקוט בלשון כזו, ובמדיניות כל כך גזענית. רק הנאצים העיזו להתנסח כך לגבי היהודים, ועד הצורך לסלקם. וזה קורה כאן. 1. הגיע הזמן לבטל את השפה הערבית כשפה רשמית בישראל. עכשיו ברור כי עדאלה לחמה על שילוט בערבית בכל פינה בארץ כעניין לאומני ולא אישי. ערביי ישראל הרי יודעים עברית טוב מרבים מאיתנו. 2. הגיע הזמן לבטל את הגדרה של ישראל כ”מדינה יהודית ודמוקרטית”. שום מדינה לא מגדירה את עצמה כדמוקרטיה אלא מי שצריכה להתנצל על משהו. אני לא צריך להתנצל על דבר. מדינת ישראל היא מדינה יהודית. 3. ועדת המעקב ושאר הארגונים בתחפושת מתפקדים כארגונים לאומניים אנטי- ישראליים. זה הזמן לבדוק האם ארגונים כאלה חוקיים בכלל במדינת ישראל. גם לדמוקרטיה מותר להתגונן, כאשר חרב האיום כבר מוטלת לפניה על השולחן. המנהיגות הערבית העניקה במסמך את הלגיטימציה המלאה לעשות זאת. 4. יש מקום לבדוק המשך העברת תקציבים ממשלתית לרשויות שהשתתפו במסמך הגזעני הזה. ישראל לא תממן עוד את מי ששואף לחסלה. ראשי הרשויות הערביות נבחרו לנהל את העיריות שלהם (דבר שרובם נכשלים לעשות) ולא לשמש שופר תעמולתי ערבי. 5. והחשוב ביותר. בג”ץ הבין או צריך להבין. הוילון הוסר. לא דרישה לשוויון אישי לפנינו אלא לאומנות פלסטינית מבפנים, החוברת ללאומנות ערבית מבחוץ. ועם זה, כאשר זה גלוי וברור, נדע להסתדר. המנהיגות הערבית אולי אינה מבינה זאת, הרי כל המסמך שלהם מעיד על כך שלא למדו שום לקח מן ההיסטוריה, מאבותיהם ומסביהם. אך הציבור היהודי בארץ התבגר. התבגרנו. הבנו. אנחנו לא מטומטמים עוד, כפי שרובינו היינו לפני עשר שנים. אנחנו ניבנה וניבנה, נשתרש ונעמיק, כאשר מיליוני יהודים עוד יגיעו לכאן. תודה לכם, מנהיגות ערביי ישראל, שאתם פועלים במרץ לחזק את הציונות שלנו, הגאה והבוטחת בעצמה. |
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
