היום אמור להיות יום משמח, יום שבו מוחזר חייל חטוף הביתה, יום שבו ישראל מראה שהיא דואגת לחטופים שלה – אך לצערנו יום זה אינו כל-כך מרנין כפי שהוא צריך להיות
חייל שלנו, השבוי בעזה בתנאים לא תנאים, יוצא לחופשי. הורים שלא ראו את הילד שלהם במשך שנים סוף-סוף יזכו לראות אותו. סוף כל סוף הוא יראה אור יום ויוכל לחיות את חייו בצורה נורמלית. סוף כל סוף הוא יוכל לפשוט את המדים ולהתחיל את החיים – להתחיל ללמוד ואולי להקים משפחה. אלו הן המחשבות שעולות לחלקנו בראש, שהנה הרגע שכל-כך חיכינו לו הגיע – גלעד שליט משוחרר לאחר חמש וחצי שנים וחוזר לחיק משפחתו, חוזר לחיים נורמליים .
האם העסקה הזאת באמת טובה? אין ספק שחייו והחופש של גלעד חשובים לכולנו, אבל האם זה נכון להסתכל על העסקה כרק עסקה שמשפיעה עליו? האם זה נכון להסתכל עליו כמשנה היחידי במשוואה? הלוואי שזה היה כל-כך פשוט והתשובה הייתה חיובית, אך התשובה לכך היא לא. העסקה משפיעה על כולנו. היא משפיעה על כושר ההרתעה של ישראל. על הסיכוי לחטיפות עתידיות ולפיגועים עתידיים .
כושר ההרתעה, חטיפות ופיגועים
מה לפי דעתכם מרגישים עכשיו פעילי החמאס? סביר להניח שהם מרגישים ניצחון, שהם חזקים ואנחנו חלשים, שהם קיפלו את ישראל, שהם יוכלו גם בעתיד לקפל את ישראל ולהשיג את מה שהם רוצים במידה שהם יתמידו בנוסחה הזאת – חטיפת חיילים ודרישה של שחרור אסירים תמורתם (היום זה אסירים, מחר זה יכול להיות שטחים וכולי). אנחנו בעצם נתנו להם היום את החותמת ואת ה”אישור” להמשך ניסיונות החטיפה. אנחנו הראינו להם שזה עובד, שככה אפשר לפגוע בנו ולדרוש מאיתנו מה שרק בא להם .
בנוסף, גרמנו לדרגי השטח להבין שהם יכולים לצאת בלי עונש על כל פיגוע שהם יעשו, על כל דבר שהם יעשו. סביר להניח שהם חושבים לעצמם: “מה הדבר הכי גרוע שיקרה?” במידה שייתפסו – הם ייכנסו לכלא, סליחה, ל”מלון הילטון רמלה 5 כוכבים”, שבו גם יוכלו ללמוד לתואר, ישבו שם מספר שנים ולאחר מכן ישוחררו בעסקת שבויים, וחוזר חלילה .
השאלות שנשאלות
האם אנחנו באמת רוצים לתת את הרושם הזה למחבלים? שאנחנו סך-הכל סמרטוטים? שאנחנו לא יכולים לעשות להם שום דבר רע? שאנחנו נכנעים לכל דבר? האם זוהי ה(חוסר)-הרתעה שאנחנו רוצים ליצור ?
עד כמה שכואב לעשות את המשוואה הזאת, עד כמה שכואב לעשות חישוב קר בחיי אדם, אבל האם חייו של גלעד שווים יותר מאלו שעלולים למצוא את מותם בפיגועים? האם החופש של גלעד שווה יותר מהחופש של החטופים העתידיים? סביר להניח שהתשובות לשתי השאלות הללו הן לא .
המשפחות השכולות
בנוסף למה שנאמר, ישנו עוד גורם והוא המשפחות השכולות. תארו לעצמכם שחס וחלילה הבן/הבת או האח/האחות או כל קרוב משפחה אחר שלכם היה נרצח בפיגוע. הרוצח שלו נכלא ונגזרו עליו מספר מאסרי עולם. עכשיו תארו לעצמכם שאתם מגלים שהרוצח שלו עומד להשתחרר בעסקת שבויים – איך הייתם מרגישים ?
החיילים אשר מבצעים את המעצרים
כל הזמן מדברים על כך שאנחנו מחוייבים לשחרר את גלעד בגלל שהוא היה חייל קרבי שהגן עלינו וסיכן את חייו עבורנו,אבל כל הזמן גם שוכחים את אותם החיילים הקרביים אשר מסכנים את עצמם כל יום במעצרים של מחבלים,שוכחים שחלקם נפצעים וחלקם אפילו נהרגים,האם אין לנו מחוייבות כלפיהם?האם אין לנו מחוייבות להשאיר את אותם המחבלים שהם עצרו מאחורי סורג ובריח?האם הסיכון שהם לוקחים על עצמם באמת שווה את זה ברגע שמשחררים את אותם המחבלים שהם עצרו?האם הם מסכנים את חייהם לשווא,שכן בסופו של דבר המחבלים משוחררים?האם חייו של גלעד שווים יותר מחייהם?האם הסיכון שהם לוקחים על עצמם יותר קטן מהסיכון שגלעד לקח על עצמו?
והשאלה האחרונה שנשאלת בנושא:מה נוכל להגיד לחייל לפני היציאה למעצר?תוך כדי הידיעה שלנו ושלו שהמחבל שהוא יעצור עלול להשתחרר בעתיד?
מערכת המשפט וערכו של החוק
רבות דובר על כך שהמערכת נכשלת בדברים רבים ודובר על כך שבכל הקשור למחבלים צריך לשנות את החוק אבל לא על זה מדובר כאן,אלא על כך שהעסקה הזאתי היא צפצוף במערכות החוק בישראל באמרה:לא משנה מה קבענו בחוק,לא משנה מה קבענו במשפט,לא משנה מה העונשה שהמחבלים קיבלו-כל זה מתבטל ברגע אחד והמחבלים עוזבים את הכלא בלי למצות את מלוא העונש אשר הוטל עליהם-בעצם,כל מערכת החוק בישראל כופפה על ידי ארגון טרור.
אז נכון שכולנו רוצים לראות את גלעד בבית, כולנו רוצים לראות אותו עם המשפחה שלו, עם החברה שלו, עם החברים, כולנו רוצים לראות אותו שוב כאן, איתנו, שוב מחייך ומאושר, פושט את המדים ופשוט חי את החיים שלו – אבל לצערנו אי-אפשר לשחרר אותו בכל מחיר. אסור לנו לשחררו במחיר של חיים אחרים, במחיר של הרוגים וחטופים אחרים. אסור לנו להמשיך ולטפח את המעגל הזה (מעגל החטיפה-שחרור-חטיפה). אסור לנו לשחק בחיים ובחופש של אחרים. את גלעד צריך לשחרר, אבל רק במחיר שנוכל לשאת.
דרכים אחרות לשחרור
חלקכם בטח יגידו: “צודק, אסור לשחרר בכל מחיר, אסור לעשות עסקה, אבל מה כן אפשר לעשות?” – אז הנה:
1) הפעלת מנופי לחץ על החמאס – צריך לגרום לחמאס לחשוב שגלעד הוא נטל מבחינתם, שכל יום שהוא מוחזק אצלם בשבי זה יום שהם נפגעים ממנו. הדרכים האפשריות לכך הן: אי-העברת סיוע כספי, ניתוק חשמל, מים, גז וכל משאב אחר שהם מקבלים מאיתנו; וכמובן, סגר הרמטי אמיתי על עזה – אין נכנס ואין יוצא. הלחץ שחמאס ירגיש בו לא יאפשר לו לתפקד לאורך זמן ועלול לגרום לו לראות בגלעד נטל ולשחררו.
2) מבצע צבאי – אופציה שנייה היא מבצע צבאי (במידת האפשר) לשחרורו של גלעד. בעבר כבר ראינו שלישראל יש יכולת לבצע מבצעי שחרור במקומות מרוחקים.
לסיכום, ברצוני להביא קטע שנכתב על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע לעסקה שהתבצעה בעבר. בנימין נתניהו בעצמו, בספרו “מקום תחת השמש”, דיבר נגד עסקות שבויים: “מלכתחילה ראיתי בעסקת ג’יבריל מכה אנושה לכל מאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור. כיצד תוכל ישראל להטיף לארצות הברית ולמערב לאמץ מדיניות של אי-כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה מבישה כל-כך? הייתי משוכנע ששחרור כאלף מחבלים שייכנסו לשטחי יש”ע יביא בהכרח להסלמה איומה של אלימות, שכן טרוריסטים אלה יתקבלו כגיבורים, כדוגמה של חיקוי לנוער הפלשתיני… התוצאות לא איחרו לבוא. היום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה אחד מן הגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה“.
*במקור פורסם בNEWS1 ,זוהי הגרסא השנייה והעדכנית של המאמר.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
