אינני חושב שאבו מאזן ואבו עלא מכירים את הביטוי ביידיש “להפחיד את האווזים”, אבל זה כנראה מה שהם ואישים פלשתינים אחרים מנסים לעשות לאחרונה. ”אם לא תמהרו ותגיעו איתנו להסכם” – ומבחינתם הסכם פירושו קבלת כל התנאים הפלשתיניים – “אז תדעו לכם שיש לנו גם אופציות אחרות!”. יאסר עבד רבו, יועצו של אבו מאזן ושותפו של ח”כ יוסי ביילין ל’הסכם ז’נבה’, מציע למשל שהפלשתינים לא יחכו להסכם עם ישראל ותחת זאת יכריזו חד-צדדית על מדינתם. בסרט הזה כבר היינו בעבר, כשיאסר ערפאת רצה להכריז חד-צדדית על המדינה הפלשתינית ומשורר השטנה מחמוד דרוויש אפילו חיבר כבר את נוסח ההכרזה – עד שהובהר לראיס על-ידי הקהילה הבינלאומית, ובפרט על ידי ארה”ב, שצעד כזה יהיה בלתי חוקי וששום ממשלה רצינית בעולם לא תכיר במדינה הווירטואלית הזאת. זו תהיה קרוב לוודאי תגובת רוב העולם גם הפעם. זאת ועוד, לישראל לא תהיה אז ברירה אלא לראות בכך אקט של תוקפנות – ולפעול בכל הדרכים, כולל הצבאית, נגד האוזורפציה הפלשתינית.
יתכן שגם הפלשתינים מבינים שהמדינה החד-צדדית שלהם היא איום סרק – ולכן הם פתחו במסע ציבורי ותקשורתי נוסף: או-טו-טו כבר לא נרצה כלל מדינה נפרדת. אדרבה, אנחנו בעד מדינה אחת לשני עמים! החשבון הוא כביכול פשוט: תוך כמה שנים היהודים יהפכו למיעוט – ובא הקץ על מדינת היהודים. אחד הראשונים שנתן פומבי לאיום על הריבונות הישראלית היה לא אחר מסרי נוסייבה, הנחשב מתון, שאמר שאם תוך מספר שבועות לא תהיה הסכמה על מדינה פלשתינית “יהיה עלינו להתכונן לשלב הבא”.
בעקבותיו באו אחרים, כולל “הקבוצה הפלשתינית ללימודים אסטרטגיים” (שאגב, נהנית כמו “שלום עכשיו” מסיוע כספי של האיחוד האירופי). אך את הביטוי המוסמך ביותר למה שנועד להיות איום על ישראל נתן דווקא אבו-עלא, בן-שיחה הקבוע של שרת-החוץ ציפי לבני, כשהצהיר בכנס של הפת”ח ש”אם ישראל תמשיך להתנגד לתנאים הפלשתיניים – הפלשתינים יתבעו להקים מדינה דו-לאומית”.
כדאי שממשלת ישראל (כן, אפילו זו הנוכחית) תבהיר למפריחי הבלונים האלה שאיננו מתרשמים מהאיום החלול שלהם. האפשרות של הקמת “מדינה אחת לשני עמים” מופרכת מכל בחינה אפשרית – הן במישור המעשי והן במישור המשפטי. קיים אולי בישראל ויכוח בין אלה הרואים בה “מדינה יהודית” (או “מדינת העם היהודי”) לבין אלה שהיו רוצים להופכה ל”מדינת כל אזרחיה”, אך שום בר-דעת בציבור היהודי לא יעלה על דעתו אפשרות של מדינה שהיהודים יהיו בה מיעוט.
על מה מנסה, אפוא, האיום הדמוגרפי-פוליטי הזה של הפלשתינים להתבסס? המו”מ המדיני נמשך כבר זמן ממושך ללא תוצאות, ולכן הם נוקטים אסטרטגיה חדשה: אם לא נסכים להקמת מדינה פלשתינית לאלתר עם ירושלים המזרחית כבירתה, שליטה פלשתינית בהר-הבית, נסיגה מוחלטת לקו הירוק והורדת כל היישובים הישראליים שמעבר לקו הזה (או בגרסה אחרת, השארת אחדים מהיישובים תמורת ויתור על שטחים של מדינת ישראל), והכרה מעשית ועקרונית בזכותם של הפליטים הפלשתינים “לשוב לבתיהם” – הם ינטשו את רעיון המדינה הנפרדת ויבצעו מה שקרוי בכלכלה השתלטות עוינת מבפנים.
הם מתעלמים במתכוון מכך שאין היום שום מפלגה רצינית בישראל שמצדדת בסיפוח מלא ושלם של כל שטחי יו”ש (ובוודאי לא עזה) – ולפיכך גם איש אינו מתכוון שהפלשתינים באזורים אלה יהיו אי פעם אזרחי מדינת ישראל. רוב הישראלים מודעים לצורך לשמור על אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה. שום מפלגה ישראלית רצינית גם איננה מפקפקת בצורך להגיע עם הפלשתינים להסדר מדיני כשהתנאים יהיו כשירים לכך – כלומר, כשתימצא בצד הפלשתיני מנהיגות פרגמטית וסמכותית הנחושה לא רק במילים אלא גם במעשים לכונן שלום עם ישראל. בשלב הנוכחי אין דבר כזה. התשתית הכלכלית, המשפטית והשלטונית איננה בנמצא, וההנהגה הפלשתינית הנוכחית נעדרת סמכות ויכולת אכיפה. גם רבים מעסקניה מודים שללא הנוכחות הביטחונית הישראלית החמאס היה משתלט גם על יו”ש. אין טעם להיכנס עכשיו לכל ההיבטים האפשריים של הסדר מדיני אוונטואלי עם הפלשתינים, ויש יותר מאפשרות אחת – אך מה שצריך להיות ברור גם לפלשתינים וגם לאלה שהם רוצים להרשים, שלא הכרזת עצמאות חד-צדדית ובוודאי לא מדינה דו-לאומית עומדות על הפרק.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
