“עבודה” מס’ 1.
ה”שלום” עם מצריים.
יש לו לבורא עולם חוש הומור מצוין. הוא מלגלגל עלינו ואנחנו אפילו לא שמים לב וממשיכים להלל את הפארסה הזו הקרויה – שלום עם מצריים. בתיזמון יוצא מגדר הרגיל, שלח לנו הבמאי הראשי של ההיסטוריה, את סיפור המתקפה הישראלית בסודאן. כל הכבוד לטייסים, למפקדים ולממשלת ישראל על ההחלטה והביצוע האמיצים והמקצועיים. עכשיו בואו ונחשוב רגע. למה היה צריך להרחיק עד סודאן בכדי להפציץ את השיירה? או בואו ונשאל את זה אחרת, מה היה קורה אם השיירה היתה עוברת את הגבול המצרי וממשיכה לנוע אל עזה בתוככי סיני שנמסרה למצרים על ידי מנחם בגין ועכשיו נחשבת לטריטוריה מצרית לכל דבר? מה היה קורה אז? האם ישראל היתה מפציצה את השיירה?
חלילה וחס! הרי יש לנו שלום עם מצריים ובכדי לתחזק את השקר הזה היינו נותנים לכל אמצעי ההשמדה הללו לנוע על גבי עשרות משאיות בעידוד ובשיתוף פעולה מצרי מלא ולזרוע מוות בערי ישראל.
איזה מזל שאין לנו שלום עם סודאן…
אגב, למי שחושב שאולי השלום הזה בכול זאת השתלם שהרי לא היתה לנו מלחמה ישירה עם מצריים מאז ההסכם, כדאי לחשוב על הדוגמה הסורית. להם לא מסרנו לא שטחי מולדת, לא שטח אסטרטגי וגם לא בארות נפט עשירות. עם הסורים אין לנו שלום ולכן מס’ ההרוגים בגבול הסורי מאז חתימת ההסכמים – עומד פחות או יותר על אפס. קטן בהרבה ממס’ הקורבנות שספגנו בגבול המצרי מכל מני חיילים “משוגעים”. הצבא המצרי מצוייד כיום בזכות הסכמי השלום בטנקי אייברהמס ומטוסי אף 16 בעוד שהסורים עודם נשענים בעיקר על נשק סובייטי חלוד ממלחמת יום כיפור. סוריה אמנם נלחמת בנו דרך לבנון – אבל מצרים עושה זאת דרך עזה. חומוס – לא מנגבים, לא בדמשק ולא בקהיר. אבל – כשסוריה מפתחת כור גרעיני, ישראל מפציצה, וכשמצרים תעשה זאת – כולנו נסמוך על השלום. או אז ימות מובאראק ואת חיי ילדנו נפקיד בידי האחים המוסלמים.
“עבודה” מס’ 2
ה”מלחמה” בין דתיים לחילוניים.
את מי בדיוק משרת החוק האוסר למכור חמץ בפרהסיה. מי שרוצה לעשות זאת יודע שבמקרה הגרוע הוא ישלם קנס חסר משמעות. מי שלא רוצה למכור חמץ – ממילא לא מוכר. אז מי בדיוק נהנה מכל העניין? כמובן, מחפשי הסקנדלים. כרמלה מנשה כבר כתבה מן הסתם את הידיעה השנתית הקבועה על החיילים המסכנים שלא קיבלו את החבילות מהבית בגלל החשש שהן מכילות חמץ. גורמים דתיים כבר מכינים מן הסתם הפגנות ועתירות וכל מיני רעשים בגלל ענייני החמץ. כל מי שניזון מהמלחמה שאינה קיימת, נהנה מהחוקים הדתיים הללו, שברובם אין כל צורך. מזל שאין חוק המחייב לעשות ברית מילה. תארו לכם איזה ‘צימעס’ היו עושים רעשני הקצוות ממשהו שכולם רוצים ממילא. על פי כל המחקרים רוב רובם של הישראלים לא רוצים בפסח חמץ ברשות הרבים. ומי שכן רוצה יודע איפה למצוא את זה, עם חוק ובלעדיו. אז יאללא – לבטל את החוק הזה ועוד כמה חוקים דתיים. הציבור הישראלי רוצה מסורת, רוצה זהות יהודית, רוצה להתקרב אל אביו שבשמיים. הרעש מעורר פחד, והפחד שינאה – וזה מעקב את התהליך הבריא הזה של התחברות עם ישראל אל עצמו.
עבודה מס’ 3
הפעם עבודה בלי מרכאות. כלומר מפלגת העבודה.
מכל קצוות הימין אני שומע כעסים על ביבי שחתם הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה. חבר’ה – אתם רוצים לעבוד על עצמכם בעיניים, שיהיה לכם לבריאות, אבל מה אתם רוצים מביבי? הבן אדם כבר אמר לפני יותר משנה שהוא רוצה את ברק לשר ביטחון. אחר כך הוא דחף לרשימה את השמאלנים המובהקים ביותר – מרידור, דיין, חפץ, (רשימה חלקית). אחר כך הוא נלחם בי מלחמת חורמה, שילם בחפץ לב במנדטים רבים, תיחמן את מרכז הליכוד, חבר לכנופיית שלטון החוק בבית המשפט העליון, הפסיד לקדימה ובלבד שיעקם את רצון הבוחר ואני לא אופיע ברשימה – ואחרי כל זה חשבתם שהוא מתכנן ממשלת ימין? ביבי יודע שהוא לא מסוגל באמת לפתור את הבעיה הלאומית, אז הוא משריין לעצמו מקום בטוח במרחבה המפנק של הבעיה…
ערב הבחירות התרוצצתי בין ישובי יש”ע וניסיתי (בהצלחה רבה) לשכנע את תושביהם להצביע ליכוד. “אינני קורא לכם להצביע ליכוד משום שאני חושב שביבי ישמור על בתיכם יותר מאשר ציפי לבני. אני קורא לכם להצביע ליכוד משום שהמוצא מהמשבר בו נתונה מדינת ישראל תלוי בעליית הציבור האמוני על מגרש ההנהגה הלאומי”. כך הסברתי. אחרי הבחירות, ביבי ואהוד כרתו למעשה ברית נגד מפלגותיהם – כלומר נגד היכולת להכריע על פי רצון העם.
מגדל הקלפים שנתניהו בונה לנו אינו צפוי לעמוד ברוח מצויה, וודאי לא בסופות הצפויות ליהודים בארץ ישראל. אני שמח שביש”ע היה אחוז ההצבעה לליכוד גבוה מכל שאר חלקי הארץ. כשתבוא הנפילה הבלתי נמנעת, יתברר שלא רק בצבא נטל הציבור האמוני אחריות ומיקם עצמו בחוד החנית. גם בפוליטיקה, נטש רוב הציבור האמוני את החשיבה הסקטוריאלית ומיקם עצמו על מגרש ההנהגה הלאומי. הוא נכון להנהיג – והחידוש הגדול הוא – שהוא גם יודע לאן.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
