בנאום במליאת הכנסת העלה שר החינוך על נס את דב שילנסקי ועורר התרגשות רבה
להלן הנאום המלא :
שר החינוך גדעון סער
דברים בישיבת כנסת מיוחדת
לזכרו של דב שילנסקי
י’ אדר א’, תשע”א , 14.2.11
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה,
משפחת שילנסקי היקרה, חבריו.
***
זכות גדולה היא לשאת דברים במעמד זה לאחת מדמויות-המופת ששרתו בבית הזה קרוב לעשרים שנה ואף זכה לעמוד בראשו. בעינַי היה שילנסקי אדם שכולו לב: אהבת-אדם ואהבת ישראל, נאמנות לארץ-ישראל ורגישות אין-קץ לחלש ולסובל. יפה-נפש אמיתי.
אם הייתי צריך לתאר את שילנסקי, בקי בפי חבריו ומכריו, במילה אחת, הייתי אומר: “יהודי”. בשתיים: “יהודי גאה”. הוא אולי היה אומר “יהודי פשוט”. הוא לא היה אדם דתי, אבל היה גדוש באהבת-אמת ובכבוד גדול לתורה ולמסורת. הירבה לצטט מהמקורות. חי ונשם תמיד את הגורל היהודי.
השואה והתקומה הלא הן גם סיפור-חייו של דב שילנסקי. הוא חווה את התופת של הגטו, המחנות וצעדת-המוות. היה ממפקדי האצ’ל . עלה לארץ באוניה “אלטלנה”. שירת במלחמות ישראל. ייצג את עמו כאן בבית-הנבחרים וזכה לכהן כיושב ראש הכנסת ה-12. הוא היטיב להבין את משמעות הפלא של מדינה יהודית שזכה לה דורו, שקם מהאפר. וכמה חשוב לשמור עליה.
מחויבותו לזיכרון השואה ליוותה אותו לאורך כל חייו. הוא סיפר וכתב (את “מוזלמאן” וגם את “חשכה לאור יום”). הוא תאר את שראו עיניו בחרדת-קודש. יהיה זה לפי כבוד המעמד לחזור על מקצת הדברים.
הוא תאר את תלית היהודי בצלאל מזוביצקי, שהבריח מזון לבנו הקטן, ונתלה בלב הגטו על-ידי בני עמו, ברוב-עם יהודי שהוכרח להשתתף במעמד וליטאים שלא רצו להחמיצו.
הוא ספר על היהודי שנתפס ביום חורף מבריח למחנה קליפות תפוחי-אדמה והועמד ליד שער המחנה שעל חזהו הכתובת (בשפה הגרמנית) :”אני פושע יהודי”. שפכו עליו, שוב ושוב, מים קרים שקפאו,שכבה על גבי שכבה, עד שקפא למוות והיה למצבה קפואה.
על צווחות “אמא’לה” של הילדים היהודים שנתלשו בכוח מזרועות אימותיהם ונשלחו לתאי הגזים והכבשנים של אושוויץ.
על אודות מיצעד המוות שבו הוצעדה בשלג שארית הפליטה, ללא מים וללא מזון, עטה על ערימות זבל ופגרי חיות. ומסביב מזנבים בה הכלבים, מכוניות דורסות, מכונות יריה. “לא נשאר בנו צלם אדם”, כתב, לא הרגשנו דבר”.
וגם: על שירת “התיקווה” האדירה ששמע מיהודים לפני שנטבחו.
כיושב-ראש הכנסת נתן את החסות למפעל ההנצחה “לכל איש יש שם” והתעקש להגיע למעמד זה גם בימים שבריאותו לא היתה במיטבה. היה חבר בהנהלת “יד ושם” עד יומו האחרון. הוא קיים יומיום את השבועה – לזכור ולא לשכוח. והוא,שיצא מגיא-ההריגה, גם לא סלח. איך יכול היה.
בנאומיו (גם מעל הדוכן הזה) הירבה לצטט את דברי ד’ר הנס פרנק, מי שהיה מושל פולין, במשפטי נירנברג: “אלף שנים תחלופנה וחרפת גרמניה לא תימחה”. והוסיף: “חרפת תאי הגזים, חרפת המשרפות, חרפת הרצח ההמוני”.
דב הבין היטב ולעומקו את המהפך שחל בתולדות העם היהודי עם חזרת עמנוּ למולדתו והיאחזותו באדמתה, הקמת המדינה וביסוס כוחה הצבאי.
כח המגן היהודי שהוא הערובה שמה שחוו הוא ובני דורו – לא יישנה עוד לעולם.
מסירותו לארץ-ישראל הייתה ללא סייג ונשענה על הכרה עמוקה בדבר זכותנו על הארץ. אני זוכר אותו, מדי שנה, מצטט את שיר אלטלנה באזכרה השנתית לחלליה:”לארץ-ישראל השלמה לעד נישאר נאמנים”. גם שבועה זאת קיים.
אהבת ישראל, אהבת כלל ישראל היתה עבורו ערך עליון. הציווי של מפקד האצ”ל מנחם בגין “לא תהיה מלחמת אחים!” ליווה אותו כל חייו.
חשוב, בעיקר בימים אלה, להדגיש, כי כשם שהיה נאמן לארצו ולעמו – כך היה גם מחויב לערכים דמוקרטיים ואוניברסאליים. ביום בחירתו ליושב-ראש הכנסת (בנובמבר 1988) דִבּר כאן על רבו, בנימין וסילבסקי, שהחדיר בו את צו תורתנו לגבי “הגר” וצטט גם את דיברי זאב ז’בוטינסקי (מהשיר “שמאל הירדן”): “שם ירווה לו משפע, מאושר, בן ערב, בן נצרת ובני”. מדברי ימי הכנסת לא נפקדים דבריו בנושא מעמד האישה ויחס הכבוד לאישה.
בחינוך ובהשקעה בחינוך ראה את הדבר החשוב ביותר: “החינוך הוא אור בנשמה ורינה בלב. החינוך הוא שירת אלוה”. חינוך בבית ובבית-הספר. חינוך לערכים ולאהבת ישראל.
הוא הבין שלחינוך זיקה ישירה לעתיד האומה. ממילא המפתח לעתיד מצוי בידי אנשי החינוך: “אצלכם המורים נמצאת נשמת האומה וגם החיים והמוות הלאומיים”.
דב היה עורך-דין במקצועו. שנים ארוכות היה נציג הכנסת בוועדה לבחירת שופטים. משרדו עורכי-הדין שלו שכן (ושוכן) מול ביתי, ברחוב מזא’ה בתל-אביב. שמו עדיין על שלט הכניסה.
בנובמבר 2002 הגשתי לראש הממשלה דאז אריאל שרון את התפטרותי מתפקיד מזכיר הממשלה כדי להתמודד, לראשונה, על מקום ברשימת הליכוד לכנסת ה-16.
הגעתי בשעת צהרים ממשרד ראש הממשלה, היישר למשרדו של דב. זאת הייתה פגישתי הראשונה במסע בו התחלתי באותו יום. באתי, כאדם צעיר לאדם מנוסה, לבקש עצה טובה וגם תמיכה. קיבלתי את שתיהן בנדיבות-לב. מאדם אמיתי, שתוכו היה כברו, שהיה נאמן לאמונותיו ולדרכו ומעולם לא ביקש דבר לעצמו.
על אף קורות חייו עמוסי התלאות והמכאובים היה דב אדם אופטימי,עתיר אנרגיות, מלא שימחת חיים ואהבת-החיים, שחיוך תמיד נסוך על שפתיו.
אהבתי אותך, דב. אהבנו אותך. יהיה זיכרך ברוך.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
