אלי, בן שרה ואיתן לבני זכרם לברכה, מסתייג מהשימוש שעושה אחותו, ציפי, בהוריהם בתשדירי הבחירות של “קדימה”. אלי לבני פרש בזמנו יחד עם אחותו ממפלגת-האם, הליכוד, אך החליט עתה, ימים ספורים לפני הבחירות, לחזור לבית הפוליטי ה”טבעי” ואפילו לפעול נגד המפלגה שמנהיגה האחות. מה הניע אותו להפנות גו לצפורה שפיצר ולהביך אותה? כנראה ריח הנצחון האופף את נתניהו וגוש הימין. אלי לבני כבר קיבל תפקיד בכיר במערכת הבחירות של הליכוד, אך העיקר הוא, שהאח יוצא בגלוי נגד האחות, פוגע בסיכוייה אל מול נתניהו והליכוד, דבר שיש לו בוודאי גם משמעות פנים-משפחתית, שנקל לתארה.
אלי לבני מסביר מדוע על ציפי להימנע מהשימוש בזכר הוריהם, זוג לוחמי האצ”ל, איתן ושרה “הקטנה”, באומרו ל”מעריב”: “אני בעד להניח למי שהלך לעולמו ולא להשתמש בשמו לצרכים בנאליים כמו פוליטיקה ובחירות”. נימוק ראוי אך לא משכנע דיו.
יכול היה האח לומר דברים נחרצים וברורים יותר מעצם העובדה שהאם והאב אינם הם עוד בין החיים. יכול היה לומר לאחותו באומץ: אל תשאי את שם הורינו לשוא. אל תספרי בתשדירים על מורשתם, שהרי את נטשת אותה, אימצת לך דרך הפוכה מהדרך שהם הלכו בה ופעלו בשמה – הן בשנות המחתרת והן בפעילותו הפוליטית של האב בתנועת החרות ובליכוד עד יומו האחרון (1991).
איתן לבני היה אכן מלוחמי האצ”ל הנועזים – קצין המבצעים, חבר המפקדה, ממפקדי הפעולה לפריצת כלא עכו, אבל גם דמות שנויה במקצת במחלוקת. כחבר הכנסת ועסקן מרכזי בתנועתו הוא לא זכה לאהדה בגלל התנהגותו המתנשאת. הוא, וכמוהו רעייתו, היו נאמנים עד תום למנחם בגין, לתנועה, וכמוהו דבקו עד יומם האחרון ברעיון שלימות המולדת, לא זזו ממנו כהוא-זה, האמינו בזכות העם היהודי לארצו ודחו כל רעיון שכותרתו “מדינה פלשתינית”.
מתמיה על כן, שלבני-הבת מתגדרת בהוריה, כדי לספר לשומעיה מאיזה חומר היא יצוקה, ואיזו “פאייטריות” ירשה מהם. הפוליטיקה היטיבה עם ציפי במובן זה, שמעסקנית אינטרסנטית שיש לה פחד-קהל, שנעדרת כאריזמה ושמעטים ניבאו לה מעמד של מנהיגה ברמה כזו או אחרת, היא רכשה עם הזמן נסיון פוליטי וביטחון עצמי, שנראים בעליל בכל הופעה שלה.
ציפי לבני הגיעה לאן שהגיעה – בזכות אותו ציבור שאותו היא היום מגנה, לו היא בזה משאין היא זקוקה לו עוד: היא פעלה בקרב חברי מרכז הליכוד, גיבשה דילים ומחנה, וזכתה להיבחר לכנסת, באותן שיטות בדיוק שעליהן היא מלגלגת. עתה היא יורקת לבאר ממנה שתתה – גם הבאר המשפחתית וגם הבאר התנועתית.
החמור מכל הוא המהפך האידיאולוגי שעברה. גברת לבני התמקמה מיידית בשמאל מרגי שהרימה עם שרון את נס המרד בליכוד (כן, גם היא מרדה – אבל לא כמו הוריה שמרדו בבריטים…). מאז ירשה את אולמרט, היא השמאילה עוד יותר.
בהופעותיה במערכת הבחירות ה”רדומה” טוענת המועמדת לראשות הממשלה, כי “קדימה” היא מפלגת המרכז. שקר! “קדימה” היא שמאל לא פחות מ”העבודה” ו”מרץ”. “קדימה” בראשות לבני דוגלת בהקמת מדינה פלשתינית בתוככי ארץ-ישראל המערבית, בנסיגה לקווי 67 ומעל לכל – בפינוי ההתנחלויות – אם לא מרצון כי אז בכוח. כך היא אמרה מפורשות בראיון לכתב הטלוויזיה האמריקני בוב סיימון, בתכניתו “60 דקות”.
אז האח אלי לבני צודק: “אל תשמש ציפי בשם הורינו במערכת הבחירות”. אבל היה עליו לומר לה יותר מזה: “אחותי, סטית מדרכם של אמא שרה ואבא איתן וחבריהם לאצ”ל, התנערת מן המורשת הלאומית, קיבעת את עצמך שמאלה מן המרכז, את וחברייך שפרשו מהליכוד, אל תוליכי שולל את הבוחרים”.
מי שמתגדרת בתכונת היישרות והיושרה, כביכול, מן הראוי שלא תסטה מדרך הישר. מי שהולכת להגשים, כדבריה, את “חזון שתי המדינות” ובכוונתה לפנות בבוא העת מתנחלים בכוח (“זה לא קל, אבל זה הפתרון היחיד”) – אל נא תתגדר במורשת האצ”ל, אל תישא לשוא את שם הוריה ואל תעשה בזכרם, היקר לה ללא ספק, שימוש לא-נאות במערכת הבחירות.
ואולם אין צורך לדאוג. גם השימוש בשמם ובזכרם של ההורים חברי האצ”ל כנראה לא יעזור לעומדת בראש “קדימה” לרכוש לב בוחרים ממחנה הליכוד והימין. רב הסיכוי כי היא תצטרך להתרגל החל בעוד ימים ספורים לעמוד בראש האופוזיציה. מה יש? גם אבא איתן היה שנים רבות חבר-כנסת באופוזיציה. הנה מורשת-אבות שיהיה עליה – זו תקוותנו – לאמץ ולהסתגל לה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
