נבחרי הליכוד זוכרים את בגין - משה פייגלין
פרוייקט ליכודניק לרגל 20 שנה למותו של מנחם בגין. נבחרי הליכוד מעלים את זכרו
ליכודניקים אוהבים להתפאר בשורשיהם הרויזיוניסטיים. "סבא שלי ישב ליד ז'בוטינסקי בקונגרס, אבא היה סגנו של בגין וכבר כילד שמעתי את כל נאומיו".
לי אין ולו מעט מכל זה. משפחתי היתה אה-פוליטית בעליל. אבי סירב תמיד לגלות לי עבור מי הצביע, ועד שהצטרפתי לליכוד, הצבעתי עבור שלל מפלגות – כולל הגמלאים בגרסתם הראשונה. הם לא עברו אז את אחוז החסימה כך שלא גרמתי שום נזק...
אבל את בגין תמיד אהבתי. היה ברור שהוא שם בשבילי ולא בשבילו. זו תחושה שכל כך חסרה היום בין הרחוב הישראלי לבין מנהיגיו.
מותו של בגין תפס אותי בקרני שומרון בשכונת נווה עליזה ע"ש אשתו. החיבור בינו לבין המתנחלים נראה טבעי. כשנסתלק, הוקמה כאן גם שכונה על שמו - שכונת נווה מנחם. אינני מכיר עוד ישוב שבו תושביו הם כמו ילדים כאלה של בני הזוג בגין.
מנחם בגין מסמל עבורי סוג של טרגדיה. לא היה לנו – לישראלים - ראש ממשלה שבאמת אהב אותנו כמוהו. הוא היה לאומי במובן העמוק של המילה. כלומר יהודי מאוד. והוא רצה, מאוד רצה בשבילנו - את ארץ ישראל. אבל כאן – הוא נכשל. האידיאולוגיה הרביזיוניסטית שלו לא עמדה מול מתקפת "השלום". בגין מצא עצמו מחריב חבל התיישבות שלם ואני מאמין שמשעמד על משמעות מעשהו זה – נשבר. הרובד האמוני המתווסף בימים אלו לליכוד, הוא למעשה ה"רגל" החסרה של הכיסא, אשר תבטיח את יציבותו ובדיעבד את הגשמת חזונו של האיש הדגול הזה – מנחם בגין.