יצחק עמית מוכתר היום לנשיא בית המשפט העליון בטקס פנימי וסגור, בלי ביקורת, בלי פיקוח, ובלי צורך באמון הציבור. כך נראית משיחיות שקר בגרסתה המשפטית
היום יצחק עמית, מועמד מטעם עצמו, הוכתר לנשיא בית המשפט העליון. בהיעדר כל ביקורת חיצונית או שימוע ציבורי, התהליך כולו התנהל כחצר ביזנטית סגורה – שבה היוצא והבא הם מאותה קליקה, משכפלים את עצמם לעוד כהונה, לעוד דור, לעוד עידן שבו הכוח שייך להם, ורק להם.
הדמיון למשיחי שקר כמעט בלתי נמנע. משיח שקר הוא אדם המכריז על עצמו או מונף על נס בידי מאמיניו, אך לא הוכר ככזה על ידי הכלל. זו תופעה החוזרת בהיסטוריה של עמים ודתות – מהנביאים הכוזבים של ימי הבית השני ועד שבתאי צבי ופרנק. הם קמו והפילו אחריהם המונים שהאמינו בבלתי אפשרי – ביכולת להקים גאולה מדומה, סמכות מוחלטת, צדק עליון שאינו זקוק לבדיקה או לביקורת.
כך, בגרסתו המודרנית, פועל גם “הממסד המשפטי העליון” בישראל. הוא מחזיק בכוח עצום, נטול רסן ציבורי אמיתי. הוא ממנה את עצמו, קובע את סדר היום של המדינה מעל למחוקקים ולממשלה, וטוען – כמעט במפורש – שהוא נציגו של הצדק הטהור, הלא-תלוי, הנשגב מכל.
אך כמו בכל תנועת משיח שקר, גם כאן יש בעיה עקרונית: השיטה נשענת על אמונה, ולא על בחירה דמוקרטית. אין כאן מערכת מאוזנת של איזונים ובלמים, אין צורך באמון הציבור, אין אפילו מאמץ ליצור לגיטימציה רחבה יותר. במקום זאת, יש הכתרה פנימית, פולחן אישיות מרומז, וטענת “אני ואפסי עוד” בכל הנוגע לקביעת סדרי שלטון החוק בישראל.
הלקח ההיסטורי ברור: משיחי השקר תמיד נופלים, בסופו של דבר. הציבור מתפכח, הסדקים נראים לעין, האשליה מתנפצת. נשיאי בית המשפט העליון יכולים להכתיר את עצמם שוב ושוב, אך השאלה אינה כמה זמן הם יחזיקו בכיסאם – אלא מתי הציבור ידרוש מערכת משפט צודקת באמת, כזו שאינה משיח שקר אלא שלטון חוק אמיתי.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
