בעבר, נוצר מצב שמנהיגי התנועות הפוליטיות היו מכניסים לרשימות שלהם אישה תורנית או ספרדי תורן ומייד לאחר מכן יוצאים בקול תרועה ומצהירים : יש לנו אישה ברשימה.
במשך השנים נוצרה נורמה, יש שיגידו מבורכת (ע”ע ח”כ גדעון סער) ויש שיגידו שלא (ע”ע ש”ס), ולפיה שומרים משבצת ברשימה לאישה. במפלגה גדולה, לעיתים קרובות בדרך כלל, בכל עשירייה יש מקום לאישה.
ההיסטוריה מלמדת כי בפוליטיקה הישראלית היו נשים שהצליחו להיבחר לכנסת ובמהלך כהונתן הוכיחו כי הן לא פחות טובות מהגברים.
אף על פי כן, באופן פרדוקסאלי, הבטחת משבצת לנשים מייצרת חומה, לא ברורה כלל וכלל, שמונעת מנשים לעזור לנשים.
מועמדת אישה לא רק שלא תעזור לאישה נוספת להיבחר לרשימה אלא גרוע מכך, היא תבזבז את כוחה כדי למנוע מהמתחרה להגיע למקום גבוה ברשימה. קו המחשבה המנחה נשים רבות הוא : אני בצמרת ולבד.
מועמדות רבות בעלות קו מחשבה נוסף : משבצת הנשים יוצרת מצב בו אני מתחרה בודדה על מקום בעשירייה הראשונה, לכן כל מתמודדת מולי בעשירייה הזו צריכה להימחק.
בשנים האחרונות הוכח כי נשים שמגיעות לעמדות של ניהול במערכות הציבוריות והכלכליות מצליחות,
אך בפוליטיקה אתה רואה את המשך הפטרונות הגברית על הנשים, המשבצת מהווה תקרת זכוכית לשיתוף פעולה ותמיכה הדדית של נשים.
לדוגמה : ציפי לבני. לגב’ לבני אין תמיכה נשית גורפת במפלגה שלה. במשך כל התקופה שבה שציפי מהווה איום מול אולמרט ומופז, הנשים לא תמכו בה. מי שמריץ את ציפי מאחורי הקלעים הוא “פורום החווה” [הפורום שחתך וקבע אצל שרון], אשר מורכב כולו מגברים.
בתקופה האחרונה ראינו כי ציפי מנהלת מאבקון נגד אולמרט אולם הנשים במפלגה לא התייצבו סביבה וזאת כפי הנראה כי ציפו לקבל פרורים מהמנהיג.
במפלגת העבודה יש חלוקה של אישה לכל מחנה, אולם בסופו של דבר מונתה אישה אחת בלבד לתפקיד השרה. יולי תמיר הגיעה לפוליטיקה כאשר נכשלה בפריימריז ואהוד ברק נתן לה תפקיד שרה מבלי לכהן בכנסת. לאחר מכן, עברה יולי למחנה פרץ והייתה ל”אישה הראשונה שלו”, כך נבחרה לשרת החינוך. [הערה אקוטית : עד פרשת אולמרטורס עזרה תמיר לאולמרט מול המנהיג של העבודה].
כיום בליכוד יש את לימור לבנת, חברת כנסת בודדה, כאשר בתקופה הזאת אין אפילו “אגף נשים” פעיל.
לזכותה של לימור ייאמר כי בתקופת כהונתה כשרת החינוך עזרה לשדולת הנשים, בתקציבים להעצמת נשים ובתקציבים שונים במקומות אחרים לטובת שיפור מעמדה של האישה, תקציבים שנעלמו כאשר יולי תמיר החליפה אותה.
בקדנציה הזאת כיהן בראש הועדת לקידום מעמד האישה ח”כ גדעון סער. יהיה זה נכון לומר שגדעון חוקק חוקים רבים וטובים לטובת נשים ואין זה פלא, בפרספקטיבה לאחור, שכל ארגוני הנשים משבחות אותו ובעיקר על ההישגים שנחל במהלך השנתיים שעמד בראש הועדה.
בכל מקרה, ברור כי עד שהנשים לא תאבקנה ביחד ויתמכו אחת בשנייה כחזית נשית, עד שנשים לא יקדמו נשים ועד שנשים לא יתמכו בנשים נמשיך לראות נשים בודדות ברשימות לכנסת.
נשים ופוליטיקה – אתר שדולת הנשים
הנתונים לקוחים מתוך: זרקור: נשים בישראל, מרכז מחקר ומידע של הכנסת, אפריל 2004.
ייצוג הנשים בפוליטיקה ברוב הדמוקרטיות המערביות, חוץ מארצות סקנדינביה, נמוך מחלקן באוכלוסייה. הפוליטיקה נתפסת כתחום גברי, ואילו התחום הביתי, הספרה הפרטית, נתפס כתחום ה’טבעי’ לנשים. המצב בישראל אינו שונה מהמצב ברוב מדינות העולם.
בפוליטיקה הישראלית קיבלו נשים תמיד ייצוג סמלי, ייצוג שדי בו לבנות את המיתוס של מערכת פתוחה ושוויונית. ייצוג זה משקף שני תהליכים סותרים המתקיימים זה לצד זה בתרבות הפוליטית הישראלית: הכרה בנשים כקטגוריה חברתית; תפיסה של תפקידיה המסורתיים של האישה – רעיה ועקרת בית – משל היו מובנים מאליהם.
נשים במפלגות ממוסדות מוצאות את עצמן בדילמה באשר לזהותן הפוליטית מול מחויבותן להצגת עמדות פמיניסטיות ולעשייה פמיניסטית. אם בחרו להיות חברות מפלגה מהשורה ומייצגות של המפלגה בכללה, מצאו את עצמן לעיתים קרובות מקוטלגות כ’נשים’, ומנותבות לתחומים ותפקידים ‘נשיים’ מסורתיים. אם בחרו להתארגן על בסיס מגדרי, נדחקו לשוליים עם הסוגיות שטיפלו בהן.
ייצוג נשים בפוליטיקה – השוואה בין מדינות
בחינה השוואתית של ייצוג נשים בבתי המחוקקים במדינות שונות מגלה שייצוג הנשים ישראל נמצאת בין העולם המערבי והעולם המתפתח.
השוואה של ייצוג הנשים בכנסת לבתי המחוקקים של כמה מדינות בעולם ממקמת את ישראל במקום ה-54 מ-119 מקומות ומ-124 מדינות שיש עליהן נתונים לשנת 2002. שיעור ייצוג זה נמוך מרוב קבוצות המדינות בעולם (הנתונים של ישראל מהכנסת ה-15). בארצות סקנדינביה כ-39 אחוז בממוצע מכלל חברי בית המחוקקים הם נשים; במדינות מערב אירופה ודרומה כ-17 אחוז הם נשים; בארצות הברית ובישראל ניכרת עלייה בשיעור הייצוג של נשים – כ-13.5 אחוז – אך שיעור זה עדיין נמוך לעומת מדינות מערביות אחרות.
בשנת 1987 ישראל הייתה במקום ה-63 מ-135 מדינות שהיו עליהן נתונים מבחינת ייצוגן של נשים בכנסת. בשנת 1995 ייצוג הנשים בכנסת הציב את ישראל במקום ה-70 מ-170 מדינות שהיו עליהן נתונים; בשנת 2001 היא עמדה במקום ה-57 מ-170 מדינות שהיו עליהן נתונים.
השוואה של ישראל למדינות העולם אשר לייצוג נשים בממשלה מעמידה אותה במקום ה-84 מ-176 מדינות שהאו”ם פרסם עליהן נתונים (הנתונים על ישראל משנת 1999, לפני הבחירות, ועל מדינות אחרות משנת 1995). בשנת 1994 ישראל ניצבה במקום ה-105 מ-181 מדינות שהיו עליהן נתונים. במדינות סקנדינביה שיעור הייצוג עומד על 40 אחוז בממוצע; במדינות צפון אמריקה הוא עומד על 21 אחוז בממוצע; במדינות מערב אירופה ודרומה הוא עומד על 14 אחוז. בישראל שיעור הייצוג של נשים בממשלה נמוך הרבה יותר – 11 אחוז בממוצע. הוא דומה לייצוג הנשים בממשלות של מדינות מתפתחות. ייצוג נשים בישראל גבוה רק לעומת מדינות דרום אסיה.
בשנת 1994 עמדה ישראל במקום ה-93 מ-184 מדינות שפורסמו עליהן נתונים מבחינת מספר הנשים שהיו סגניות שרים. בשנת 1998 עמדה ישראל במקום ה-88 מ-175 מדינות.
נשים בממשלות, בכנסת ובשלטון המקומי
נשים בממשלה
אחד ההיבטים של חולשת הנשים בישראל ויכולתן המוגבלת להשפיע על סדר היום הציבורי הוא ייצוגן החסר בפוליטיקה בכלל ובממשלות בפרט. מאז קום המדינה, בכהונתן של 16 ממשלות (ובהן ממשלת שרון), היו תשע נשים בלבד שרות: גולדה מאיר, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שולמית אלוני, שרה דורון, אורה נמיר, לימור לבנת, דליה איציק, יעל (יולי) תמיר וציפי ליבני (אחדות כיהנו בכמה ממשלות). אמנם גולדה מאיר היתה ראש הממשלה, אולם בממשלתה לא היתה אף שרה אחת, אף-על-פי שהיתה מהממשלות הגדולות ביותר (24 שרים). בממשלת שרון המכהנת כיום שלוש שרות, מתוך 23 שרים: השרה לקליטת העלייה, שרת החינוך, התרבות והספורט והשרה לאיכות הסביבה.
נשים בכנסת
מאז קום המדינה ועד הכנסת ה-14 מספר הנשים בכנסת קטן ונע בין 8 ל-11 נשים במושב, כלומר – ייצוגן בין 6.6 אחוזים ל-9.1 אחוזים מחברי הכנסת במושב. בכנסת הרביעית החלה ירידה בייצוג הנשים בכנסת, שהשתנתה אך במעט עד לכנסת ה- 15. עלייה מסוימת במספר הנשים בכנסת חלה בכנסת ה-15: 15 נשים נבחרו, ושיעורן עבר בפעם הראשונה את רף ה-10 אחוזים והגיע ל-12.5 אחוז מחברי הכנסת. אחרי חילופים שנערכו במהלך כהונת הכנסת עלה ייצוג הנשים ל-13.4 אחוז. לכנסת ה- 16 נבחרו 18 נשים, דהיינו 15% מחברי הכנסת. עם זאת כאמור שיעור זה נמוך לעומת שיעור הנשים בבית המחוקקים בארצות סקנדינביה, במדינות מערב אירופה ודרומה ובמדינות המתועשות. לדוגמא: בשוודיה שיעור הנשים בבית המחוקקים הוא 45%, בדנמרק ובפינלנד 38%. שיעור הנשים בשמאל גבוה משיעורן בגושים אחרים בעקביות, לאורך כל שנות קיומה של הכנסת.
נשים ברשויות המקומיות
בבחירות לראשי רשויות מקומיות שהיו ב- 2003 נבחרו שתי נשים בלבד, בהרצלייה ובנתניה. מאז שנת 2001 מכהנת אשה גם בראש הרשות המקומית קדומים.
בבחירות למועצות הרשויות המקומיות נבחרו 207 נשים. שיעור הנשים מכלל הנבחרים היה 10.3%. שיעור הנשים במועצות היהודיות היה 14.2%, וברשויות הערביות היה שיעורן 0.5%.
ב- 87 מתוך 158 רשויות מקומיות נבחרו נשים לכהן במועצה (55% מכלל הרשויות שנערכו בהן בחירות). ב- 82% מכלל הרשויות היהודיות נבחרו נשים, וב- 4% מכלל הרשויות הערביות. ב- 45% מהמועצות אין אך אשה.
אין שינוי של ממש בין תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בשנת 1998 לבין תוצאות הבחירות שנערכו בשנת 2003.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
